|
|
|
והיית איתי והיית חסר
כמו שלט חוצות שאינו מתמסר
לא איתי
וראיתי אותך וקפאתי לדום
כי ירוק שבך לא אצבע באדום
לא אותך
וניסית אותי ואני מניסה
אז זקפת גבך כהרי אין כניסה
לא אותי
ורציתי איתך כשכאב מאובן
הסיעני משם על שחור מלובן
לא איתך
אין פוסט מוקדם או מאוחר
מעלה כאן ועכשיו
לעתים הווה לעתים עבר
פיסות חיים
מראה פנים שונים
הבלוג הוא צלופן שקוף
בו את עצמי אורזת
קושרת
ומגישה בסרט
חג משפחתי שמח
מפגש של יותר מיממה שכולו אנחנו
אמי חוזרת על המנטרה
כמה קשה לה עם המצב שלי
כמה היא לא מבסוטית
שנים שמעתי ולראשונה עונה
כבר בתיכון
לא היית מבסוטית ממני
גם לא ביסודי
זו בחירה שלך
מקורה בך
לא בי
לי טוב איתי
אני מבסוטית
קשה לי
ואני מבסוטית
אלה דברים שונים
הבדלה
עומדות
כף יד אמי על משענת הכסא
מתבוננת בה
בתלמים שחרשו בה השנים
גדלתי כמעט בלי מגע
של היד הזו
מהרהרת
הרי אנו כה קרובות
זו עם זו
אז מה אם איננו רגילות
המרחק מדומה
אוספת את ידה בידי
מרגישה משהו מחייך בה
ברגע הזה
היא מבסוטית
אילו הייתי צריכה לבחור כמה סרטים שאהבתי ושהשפיעו עלי במיוחד, הדילמה הייתה קשה.
אם רק אחד, בירדי. עשרות שנים חלפו מאז צפיתי בו פעמיים לבדי באולם האפלולי.
פה ושם מהדהד בי גם כעת. התוודעתי אליו כנערה המתמחה בריחוף פונקציונאלי.
הדיאלוג בין הלוחם עם שתי הרגליים על הקרקע לחברו שהופך לציפור בדרכו, בגרוני דיבר.
בירדי מלווה אותי בחיים, ביכולת להתחבר למציאות ולהתבונן בה באופן ריאלי מצד אחד
ולהתנתק ממנה, לראותה מזוויות חולמניות מצד שני. מסובך לראותו על המסך הקטן.
הוא צר מלהכיל את חוויית התעופה של הצופה עם תנועת המצלמה. חבל שרק הסאונד כאן.
ותודה לפיטר גבריאל שהפסקול המהפנט שלו לוקח אותי לשם, למעוף הפנימי של בירדי.
ליל הסדר מציין את סיפור הנסים שעשה האל לעם ישראל. טענה להתגלות פומבית
במכות, יציאת מצרים ומעמד הר סיני, מה שנקרא העדות. נדבך נוסף הינו סברת
המסורה. העברתה לאורך הדורות מאז עד ימינו בעיקר מאב לבן. יסודות האמונה.
קשר בינדורי הוא מהותי. מאפשר להורה להעניק לילדיו מהמיטב שבו, להנחיל אחריו.
קשה לי עם העובדה שאת הבדס"מ, חלק כה חשוב וטוב שבי, כנראה אסתיר מבני.
אמנע ממנו להיחשף לצד נפלא של החיים, לשוחח איתי ולקבל מניסיוני.
אומנם עדיין הוא צעיר לשיחות כאלה. במאמר מוסגר, בהזדמנות זו מבקשת מכם
המלצות לספר הדרכה ראשון בנושא מין ונילי כדי שיוכל לקרוא. אני כה בארון
שסביר שלא יכיר כשיתבגר את השפחה שבי. מעציב, ומה עם העיצוב שלו?
מרגישה נכון לעודד בו את ערכי המסגרת שכאן. אמפתיה לזולת, קשב פנימי,
קבלה עצמית, הצבת יעדים, התקדמות בשלבים, ראייה אישית, לקיחת אחריות,
הגדרת גבולות, ביצוע מטלות, שמירת איפוק, השפעה על הסביבה, יש הרבה.
מפעם לפעם אומרת לו שהוא גור פנתרים, ממש כך. יכול לזנק לעומק המציאות,
למצוא דרכו. לפי הצורך לצעוד במרץ, לפסוע בזהירות ולרוץ. מלווה אותו במסלול
התפתחותו עם העיניים והמילים. גם בלי הסיפור חשוב להעביר את דרך החיים לגור.
נחום ב' י"ב:
"אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת וּמִרְעֶה הוּא לַכְּפִרִים
אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם גּוּר אַרְיֵה וְאֵין מַחֲרִיד".
שבת שלום וחג שמח
שעמם לי הערב. מאד שעמם לי הערב. מאד מאד מאד מאד מאד שעמם לי הערב. כפי שניתן להרגיש שעמם לי הערב. מאד. כה שעמם שהחלטתי לשבור
את השעמום וללכת לבד להרצאה בסינמטק, מיסטר בין.
שלא תבינו לא נכון. הוא נחמד, סאטירי, ייחודי ויצירתי.
בכל זאת טוב שזה בחיפה, לא הייתי נוסעת לתל-אביב.
באופן מפתיע מה שהיה הכי מעניין הוא הכסא באולם.
כפי שניתן לראות בכרטיס ישבתי בשורה 7 בכסא 11.
יוצא דופן מפני שבעוד שהתווית מימינו הכריזה מס' 12
ומשמאלו 10, זו שעליו הביעה דעה עצמאית וטענה 4.
חיכיתי עד סוף ההרצאה כדי לבדוק מה המצב בכסא 4
האמתי בשורה. התווית בו לא הוחלפה עם זו של כסאי.
כן, הכסא שלי. הרי ברור שהוא לא סתם זומן לי באולם.
ועוד במועדון הסרט המופרע בערב שבו מאד שעמם לי.
היושב מימיני גייס להסבר למה-דווקא-לי את חוקי מרפי.
גייסתי את הנימוס שלי כששאל אם הייתי בטיול מסוים.
אני עכברית מדרכות משומשות. לצאת מהערפיח לטבע
זה הרבה יותר מדי חמצן. מוטב לברר איתי על אירועים.
היושבת בשורה לפני חשבה שהמקום אינו נוח לי. הסברתי.
בתגובה התחילה למנות את שלל המגרעות באולם הישן.
איזו עין, האנטי-סטטיסטיקה זימנה לי שרטטת אדריכלות.
עם קצת דימיון נראה שכל מה שהיה שם בוים בשבילי.
בהרצאה צוין הסרט הקלאסי הנודע 'חופשתו של מר הולו'.
כלומר לא הייתי יודעת עליו, כמו על סרטים רבים נוספים,
אלמלא מי שיצאתי איתו בבחרותי החליט להשכיל אותי.
להכיר לי קולנוע איכותי. מאד איכותי. מאד מאד מאד מאד...
משעמם. היה כל-כך משעמם לשבת שם בבית ציוני אמריקה.
אפילו הסימונים על הכסאות היו כל-כך רגילים, שגרתיים.
ניסינו לצאת. הלכנו ליציאה, נעול. הלכנו לכניסה, גם נעול.
סיפקנו למשועממים העוקבים משהו באמת קומי והתיישבנו.
למי שרוצה את הכסא הכי אינדיבידואליסט בליסט, זה המקום.
אם יתחילו לקרות לי דברים רגילים אחוש מוזר, כמעט ביזאר.
בעיני זה מוות לצרכים אסתטיים. העקורה שבי נמנעת היכן שאפשר מניתוק משורשים.
וצמחי פלסטיק לוכדים אבק, לא את העין. מי שמכיר אותי לא נכנס בשבילי לחנות פרחים.
אחת הדרכים הססגוניות של ההוא מנישואי לשעבר להמאיס עלי את ימי הולדתי הייתה
לתת לי בכל שנה בניגוד לבקשתי זר פרחים חיים בנוכחות אחרים. הם התפעלו, לא אני.
כעת צורף לשי לחג בעבודה המקבץ שכאן. תוספת שמביעה תשומת לב, בתודה קיבלתי.
מזכיר לי שאת חירותי, החופש לפרוח ולא לנבול עם מי שתולש אותי ממני, אני חוגגת תמיד.
על מה שהיה
שהביא למה שיש
על מה שיש
שמביא למה שיהיה
מערערי עולמי
ושומרי שלומי
ברכי השרוטות
וידי המושטות
שוט וכתר
נגלה וסתר
על מה שלמדתי
ושלא אדע
תודה
