לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת

שפחה מורכבת

© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 8 שנים. 27 במרץ 2016 בשעה 19:38

 

תוהה למראה פוסטים בנוסח זה.

אם זה להפחתת חשיפה אישית,

הרי יש "שמור תמונה בשם".

מכאן לרחבי הרשת קצרה הדרך.

 

אולי המטרה להוסיף צפיות לבלוג.

כזעקת משוררי השוק "גברת

אל תאמרי מחר, מחר יהיה מאוחר!".

האימפקט עובד, מקליקה ומציצה :-)

 

לפני 8 שנים. 27 במרץ 2016 בשעה 17:34

 

דרש ללכת רק עם חצאיות. לובשת מכנסיים / פקד להסתרק במברשות שהביא.

לחוש כבידיו את ליטופו. לספור את השערות שנושרות. מסתרקת במברשת אחרת.

זורקת מיד את השערות / אמר לעשות דיאטה. מנשנשת / הנחה ללכת עם דברים

מסוימים בתיק. מניחה במקומות אחרים / לא הצטוויתי להצטלם. מצלמת ושולחת /

הגביל אוננות לזמנים מסוימים ולחיכוך ספציפי עם אובייקט. הסביר שהאוננות

מחברת ביננו. מאוננת עם אצבע מתי שבא לי וחושבת על אין לי מושג מי /

 

/ יוצאת חוצץ. יוצאת החוצה

 

לפני 8 שנים. 27 במרץ 2016 בשעה 15:26

 

מיסטר מאסטר האנגלי כבר לא אדון שלי

אך אני נזכרת בו בכל מקום

המשך יללות יבוא

עד השקט

 

 

  

   

 

לפני 8 שנים. 26 במרץ 2016 בשעה 12:26

 

למי שהופך את חייו לשיר יש תמיד בית

 

לפני 8 שנים. 26 במרץ 2016 בשעה 3:41

 

מתעוררת השכם

יש בי בור

איני רוצה לאונן ולכסותו

עירומה

משירה את השמיכה

קר

תנוחת כריעה

מכופפת אחורה ברכי

קוברת ראשי

במשולש כפות ידי

לבדי בתנוחת הציפייה

הרגע שלפני המגע

הפעם בחלל הריק

שלא מתמלא בו

אצבעותיו בגבי

רפרוף שמביאה הכמיהה

והמציאות מעלימה

צוללת אל החסר

רק דמעותי מחממות אותי

 

עד שאהיה שוות נפש

 

לפני 8 שנים. 25 במרץ 2016 בשעה 17:54

 

מעולם לא הצטערתי על מה שעשיתי בלב שלם.

אפילו שכאבתי, נצרבתי, סורבתי, התאכזבתי,

מעולם לא הצטערתי על מה שעשיתי בלב שלם.

 

[פוסט מחדש]

 

לפני 8 שנים. 25 במרץ 2016 בשעה 16:00

 

בשבוע שעבר ביקשתי מהאדון שלי לשעבר דבר מה מיוחד. 

לפני שלוש וחצי שנים עזבתי בית ועברתי.

השתניתי, הבגדים של אז כבר אינם מתאימים וגם בנוכחיים... 

שאלתי אם אפשר שיבחר מבגדי את מה שלדעתו מתאים לי. 

הבגדים במצב טוב, את אלה שיאמר אמסור ויהנו מהם.

טוטאלית, אצלי זה הגיוני.

 

תשובתו הייתה כן אבל שוחררתי לפני שהספקנו.

בכל-זאת גמרתי אומר לומר שלום לכל מה שמסרבל.

מילאתי ארבעה שקי אי-זבל בגופיות, חולצות, חצאיות, 

מכנסיים, עליוניות, שמלות, לדעתי נשאר פחות.

 

שחרור, אוורור, טיהור, כעת זה כל-כך נכון לי. 

להחליט עם מה אני כן ועם מה לא. 

זה עד כדי כך פשוט.

 

 

 

לפני 8 שנים. 25 במרץ 2016 בשעה 6:11

 

גבוה ונמוך, מחליט ומבצע, שולט ונשלט. זה מתחיל בכך שהמוח, מרכז הפיקוד, נמצא במקום העליון ביותר בגוף

למעט שכבות ההגנה והשיער. בכל רגע בו איננו ישנים או שוכבים, קיימת הצהרה מסודרת. החלק המחליט מעל

החלקים המבצעים. לא במקרה הפה האומר דברים לאחרים נמצא גם הוא באזור שלפעמים מתנשא מעליהם.

 

מי שאומר מה לעשות נמצא למעלה. לפני האמירה המפורסמת במגילה המציינת שמרדכי לא כרע, לא הנמיך עצמו

לפני המן, יש פסוק קצת פחות מצוטט אם גם לא פחות חשוב. בו נאמר שהמלך הגביה את המן. נושא הגובה מאד

מהותי ברמה הפיקודית. קראתי פעם על מחקר שמצא יחס ישיר בין גובה פיסי של מנהלים לגובה המשכורת שלהם.

 

לאנשים שונים גבהים שונים. יש אמירה המתייחסת לנשלטות המחפשות שולטים גבוהים. לפיה כשאת על ארבע

מאד ברור מי יותר גבוה בסביבה. זה נכון. הכריעה היא פעולה המפקיעה את הגובה הטבעי של האדם ומעבירה

אותו לגובה הסטטוס, לתפקיד שנקבע לו. סירוב לכרוע מורד, כלומר מוריד במלכות ומצדיק עלילה של מגילה.

 

אסתר ג' א'-ב':

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי—וַיְנַשְּׂאֵהוּ;

וַיָּשֶׂם, אֶת-כִּסְאוֹ, מֵעַל, כָּל-הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. וְכָל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ,

כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן--כִּי-כֵן, צִוָּה-לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי--לֹא יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה".

 

שבת שלום

 

לפני 8 שנים. 23 במרץ 2016 בשעה 23:13

 

אוהבת להתבונן ישר בעיני במראה בשקט

 

לפני 8 שנים. 23 במרץ 2016 בשעה 20:18

 

אני מבואסת. מאד מבואסת. החג האהוב עלי מתנהל בצלה של הפרידה הפתאומית אתמול מאדון אהוב ואוהב.

איני רוצה לצאת לאף מסיבה, ביטלתי הכל. מתאים לי להתחפר עכשיו. האירוע המתוכנן  היחיד נערך לבקשתו

של בני, סעודת חג משפחתית. הזמנתי את חברתי המקסימה ובת-הבית קאסגירל. הבטתי בשולחן ובא לי.

אם כבר לשמח במשהו אחד, שיהיה עשוי היטב. עצבות היא זמן טוב ליצירתיות. הילדה הפתיעה.

 

ונהפוך הוא מאוורר לצלחת הגשה מסתובבת. אזיקים לפמוטים. מתלה סכו"ם לעמוד תלייה עם בני-אדם.

גלגלת קוצים למתקן טבעות זיתים. קולרים ותכשיטים לעיטורי בקבוקים. קופסאות סרדינים למלחייה ולפלפלייה.

יאה חדש למגש פסטרמות. צמידי ניטים לעיטורי שולי כוסות. תרווד וכף לתזכורות נעימות. כפפות לטקס

למחזיקי סכו"ם. הכל בולט על רקע מפה שחורה עם המון טפטופי שעווה. לקאסגירל ולי היה קינקי, לבני הלואיני.

 

תודה לקאסגירל על הבילוי המרגש והצילומים היפהפיים.