ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת

שפחה מורכבת

© כל הזכויות לתכנים אשר הוצגו בבלוג זה על ידי יוצרו, לרבות כל הזכויות החוקיות אשר שמורות כקנין רוחני,
זכויות יוצרים והפצה וכל קנין אחר. כל אלה הינם בבחינת בבעלותו של בעל הבלוג.
התכנים המוצגים והן התגובות הינם בבחינת לשימוש הקורא בצורה אישית, ואין לעשות שום שימוש שחורג מכך,
לרבות שימושים מסחריים, הדפסה ושיכפול ו/או כל פירסום, כל זאת ללא קבלת הסכמת בעל הבלוג מראש ובכתב.
לפני 8 שנים. 7 בינואר 2016 בשעה 9:37

 

מערבל

סוחף אותי

בוחש בגופי

מצליף לתוכי

קושר ומתיר

מרגיע ומסעיר

נשמתי ונשימתי

מסוחררת

חזק ממני

יש דרך אחת

לא לטבוע

לא להיאבק

לצוף אליך

להרפות

 

 

לפני 8 שנים. 6 בינואר 2016 בשעה 18:31

 

אהבה עושה אהבה עושה אהבה...

 

לפני 8 שנים. 6 בינואר 2016 בשעה 15:51

 

מתבוננת בקלידי רגליך

אוקטבה של עשר אצבעות

המפתח לתוויהן בפי

לשוני פורטת עליהן

מלטפת חרישית

הרטט חולף בך

לאורך מיתריך הסמויים

עד גולגולת תיבת התהודה

תחתיך חשה צפונותיך

תודעתך בתודעתי

יושב מעלי ומרחף

מתענג על נעימת הרגע

שמקדישה נגנית אלמונית

למנצח אחד יחידי

 

לפני 8 שנים. 6 בינואר 2016 בשעה 6:46

 

הנה אתה, מזמן לא דיברנו. תרים בבקשה את העיניים מעל הדפים.

המזכירה לא אישרה לי להיכנס. תעזוב את העלילה שלה בצד, מיד.

אני כאן כי הגזמת וגם לך מגיעים פה ושם רגעים מפתיעים.

לא, אני לא הולכת ללמוד ספרדית ואתה לא תכניס לי כתוביות לפה!

 

רק לאחרונה בישרנו לכולם שמאבקים ממושכים ומתישים הסתיימו.

ההם מלפני שלוש ומשהו שנים, בוא לא ניכנס לפירוט הזה עוד פעם.

פרק הסיום היה מושלם ועוד ילמד, אבל הנה משהו עקרוני ששכחת.

לפני שמתחילים עונה חדשה מגיעה חופשה מפנקת לשחקנים!

 

תתפלא, אני מודה לך שזו רק אבן בכליה. מכני, פתיר, חודשיים ודי.

אתה יכול להסביר למה שבועיים קודם נידפת את מקום העבודה שלי?

לא נידבת, נידפת, אל תתחמק! חברה תוססת בה קודמתי יפה.

אז השתלבתי בעלילות של אחרים, למה הנחתת עלי הכל ביחד?

 

על ריווח פרקים שמעת? הסידור הזה שמאפשר לך להיות פחות דרמטי,

למעריצים לכסוס ציפורניים עד הבשר ולגיבורים להתמקד בכל נאחס בנפרד.

איך לדעתך אני אמורה לחפש עכשיו עבודה עם נקז? ואיך לנוח בבית

כשנידפת בצורה כה מושלמת שכולם לא עובדים ועוד בלי מכתב פיטורים?

 

באמת תודה שלא עשית לי את הטראומות של הדמויות המשניות.

אנחנו יודעים איך אתה מסביר באמצעותן מה עלול לקרות לראשיות...

זה לא מצדיק! עכשיו תיקח דף ועט, טאבלט, מחשב, הכל הולך

ותכתוב בדיוק את מה שאני אגיד לך. אתה חייב לי, אני המוזה.

 

הפלונטר הספציפי בו אני נמצאת ייפתר בזמן קצר ובמינימום סבל.

הטוויסט הגאוני שתרקח במוחך הקודח לא רק יסדר הכל,

אלא גם יאפשר לי לבטא את האהבה, השמחה והיצירתיות שבי.

חיי היומיום שלי יהיו שלווים ומלהיבים, מלאי עומק וחיוכים.

 

זה גם בשבילך מותק. כל-כך נסחפת איתי שבעיני הצופה מהצד

קו העלילה שלך מתחיל לאבד אמינות. כדאי לך לחזור למסלול.

מילה שלי, דברים חיוביים שעשויים כמו שצריך מביאים רייטינג.

כאשר אתחיל לישון בשקט, גם הלילה שלך יהיה צלול להפליא.

 

 

לפני 8 שנים. 5 בינואר 2016 בשעה 14:56

 

מרבית העכבישים מכינים רשת ומחכים שהטרף ילכד.

יש כאן מי שמוצא בי פינה חשופה, מדביק קור ומתרחק.

שוב מתקרב, מצמיד עוד אחד וחומק חזרה לעלטה.

רכות של פרוק-רגליים משקיטה צעדיו, מעלימה עקבותיו.

טווה קוריו בזה אחר זה מתוקים, דקיקים וחזקים.

נמנע מלמתוח, משאירם רפויים כביכול אינם נמצאים.

יוצר את הרשת בהתאמה אישית סביבי.

עד שבבוא היום במשיכה אחת...

 

לפני 8 שנים. 5 בינואר 2016 בשעה 7:38

 

הכל נמוך. לא מטפסת על סולמות, כסאות או עקבים.

הכל אטי. לימים יש קצב משלהם. פוסעת צעד צעד בלי לרוץ.

הכל סגור. חסום כמו מלתעות שמחשקות לסתות בלי לנשום.

הכל מכונס. מדוד. מחושב. כה מהודק שרק מבט קרוב מגלה

את סליל הכוח הפנימי. הקו המחבר את החלקים הצמודים כגוש.

ככל שמתכווץ בתוכי כך עולה בקצב ספירלי העוצמה שאוגר.

כל נים, שריר ותא עצב בגופי העומדים מלכת אינם נחים, נדרכים.  

לאן? מתי? עם מי? ממתינה לקפיצת האנרגיה ברגע בו אשתחרר.  

 

לפני 8 שנים. 4 בינואר 2016 בשעה 18:34

 

  

כל

תתי

וגווני

הצבעים

משתקפים

ביהלום הקשה בעולם

בדמעה הרכה מכולם

החיים המטפטפים

עדיפים

 

 

 

לפני 8 שנים. 4 בינואר 2016 בשעה 14:15

 

 

הסשנים המזנקים בלהט

חסומים באבן ועד שתטופל

נרדמים לחודשיים לשנת חורף

כפור מצטבר ומכסה את הר הגעש

הפסגה שהבעירה עננים בשמיים כבויה

רק גיאולוג מיומן עם סיסמוגרף רגיש במיוחד

מזהה את פעימות הלבה המבעבעת במעמקי האדמה

לומד את צפונות הסלע השקט וממפה את ערוצי המגמה תחתיו

כך ברגע בו יפרוץ הוא יהיה היחיד שידע אותו ויכוון את זרימתו למרגלותיו

לפני 8 שנים. 3 בינואר 2016 בשעה 21:35

הדברים היקרים ביותר בחיים אינם למכירה.

לפני 8 שנים. 3 בינואר 2016 בשעה 11:50

 

שוחררתי מבית-החולים, אין כמו בבית!

תודה מיוחדת לאדם והנשמה שעבר בביתי כדי לדאוג לחיית-המחמד

ובהפתעה ניקה וסידר ודאג שכשאפתח את הדלת אנשום לרווחה.

איש עם לב, תודה לך מכל הלב.