לפני 8 שנים. 4 בדצמבר 2015 בשעה 5:25
פחות משנתיים חלפו מאז התגלתה החיה שבי. יושבת בבית הכנסת.
מזמורי השבת האהובים ערבים לאוזני. שרה ומקשיבה לפיוט "אל אדון".
מגיעה השורה "המתגאה על חיות הקודש ונהדר בכבוד על המרכבה".
השפתיים ממשיכות לנוע עם הקהל. המחשבות נודדות, מתחדדות.
מקובל לפרש שהיצורים האלה הם מלאכים, להבין חיות מלשון חיים.
בעיני יש כאן הכרה שלהיות חיות, כן עם מין והכל, משמעו קדושה.
התמסרות, נתינה, כריעה, קבלה, דבקות, אחדות, כניעה ואהבה.
מה שמתקיים בחדרי חדרים כשהאדון מושל בחיה מוסיף אור בעולם.
מכניס אלינו ומבטא באמצעותנו את המלכות באשר היא.
זה מודגש גם בסיום.
"שבח נותנים לו כל צבא מרום,
תפארת וגדולה, שרפים וחיות ואופני הקודש".
שבת שלום
