דתות אוהבות להפריד. אחרת איך למרות שכולם בעניין של אלוהים הוא יניף בעיקר את הדגל שלהן? כיצד תובלנה מאמינים?
מזכיר את מגוון תנועות הנוער. בשתיים מהן שרתי וביותר מכך שמעתי את האמירה הנלהבת שחבריהן "במקום הראשון!".
מוזר עד כמה חשוב להיות עדיפים. להראות את הדרך הנכונה יותר משל אחרים. להרגיש בצד הצודק כשיש לו ציונים גבוהים.
בעצם כולנו מעבירים סביב מדורת היקום את אותו פינג'אן אלוהי, ולוגמים בסגנונות אישיים.
היהדות היא דת מבדילה, דיכוטומית. קודש וחול, טהור וטמא, גבר ואישה, כשר וטרף, יהודי וגוי. מדי שבוע נאמרת ההבדלה
בצאת השבת. ברכה שבאה להפריד, לציין מה יותר ומה פחות. פעם קיבלתי שיש פערים. חשתי התעלות פנימית בהדלקת
הנרות בשישי ונחיתה בכיבוי נר ההבדלה. עד שלמדתי את ברית החושך והאור. מיזוג החול שבקודש והקודש שבחול. האחווה
בה בני האדם שווים. הריחוק מדומה, החיבור אמתי. אלוהים אחד, הכל אחד. התאמתי את המילים.
ברוך המחבר
בין קודש לחול
בין אור לחושך
בין ישראל לעמים
בין יום השביעי
לששת ימי המעשה
ברוך אתה אדוני
המחבר בין קודש לחול
מקור עממי:
"ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך,
בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה אדוני המבדיל בין קודש לחול".
שבת שלום
