לפני 16 שנים. 24 בפברואר 2008 בשעה 23:33
.
טיפת דם שזלגה מפרק ידה, נספגה בכרית. כמעט מיד. כמעט ברגע שהתנפצה על הציפה.
ידעתי שנלחצתי כי עיניה עצרו בעיניי ולמרות שפיה היה חסום, סלחו.
סלחו לא על כך שכשזיינתי אותה קרעתי את עורה, אלא על כך שנבהלתי, על כך שלא האמנתי שתוכל לתת לי גם את זה.
לפני שבוע היא אמרה לי "אני אתה". בלילה ההוא, מביט בכפות ידיי ובדם שנקרש בקמטים, הייתי לגמרי דפוק, לא הרגשתי דבר פרט לשמחה על כי בערוגה שלנו דווקא כן צמחו כלניות ועליה שכמו פרפר פרשה את כנפיה בתוכי.
.
