.
מאותו לילה בו הייתי דפוק, איני מוצא לעצמי מקום.
אני מחפש בגרפיטי שמתיזים החלומות על שמורותיי, תשובות. אני יודע שהיא מכירה אותי מזמן, מאז היה אסור, דרך הזמן בו לא רציתי ועד עכשיו, כשאני לא יכול לעצור. היא נטמעת בתוכי, היא מקבלת אותי גם כשאני מאבד שליטה, כשבדיעבד אני לא מאמין שלא כאב. כשבעוד שבריר של שניה אולי יהיה מאוחר מדי.
אז אני מבקש את סליחתה והיא אומרת לי שאין על מה ואם קרה משהו לו אינה מודעת, הרי שסלחה לי מראש כאשר הסכימה להיות חלק מחיי. היא הופכת את דבריי בערמומיות הנתונה לנשים בלבד, תוחבת את אפה בזנבו של הדרקון המקועקע על כתפי הקפואה ומשכנעת אותי שאם נטמעה, אזי גם הגבולות התמוססו.
"אתה לא יכול לאבד אותי או את השליטה כי כשאני בך, אני אינסופית."
כוסומו, ואני כמעט רצחתי את ההוא כי עשה את ההיא ללא גבולות והנה, כשאני עושה את אותו הדבר, אני לא רוצה לעצור.
.
לפני 16 שנים. 26 בפברואר 2008 בשעה 0:26
