קנאה מכוערת. כוסומו של נשים במיוחד. אבל ניחא מכוערת, כמה שפלה וכמה מכערת. לולא הייתי מתורבת, הייתי דופק את הפרצוף שלה במראה וסודק במצח שלה את בבואתה, כדי שתראה את מה שאני רואה. זונה. יפיפיית חיי. אישה בה בחרתי ללדת את ילדיי. בתי דומה לה כל כך. הגומות והשיער הבהיר שנגמר בגלגולים כאלו על הגב. עיניים פעורות לרווחה עם ניצוץ זוהר בצבע של כוכב. וצבע של העור. מט. והמגע... הוא זיין אותה במיטה שלנו כשישנתי במכונית וכשהבטיח שיתחתן אתה היא זרקה אותי ברדיוס ממנו לא יכולתי אפילו להריח את הילדים. בן סיפר לי שאין עם מי לדבר בבית כי אף אחד לא מבין פיזיקה שם ושהוא משעמם אותם. היא ילדה אותו דומה לי.
הוא חזר בו, המאהב שלה, למרות שאני מאושר ולכן התכערה. כוסומו. אני לא קולט את המחשבה שתהיה יפה אם אהיה אומלל.
לולא הייתי מתורבת הייתי נועל את הדלת מאחוריי. הייתי זורק אותה על המיטה שאני קניתי בחדר שינה אותו בניתי במו ידיי ולוחץ על צווארה. הייתי נהנה לשמוע אותה מחרחרת ונחנקת באיומיה ומשחרר את קנה הנשימה שלה מפעם לפעם כדי שתצרח ותסניף את סרחונו שנספג בסדינים. כדי לשמוע את שקריה ואת הסבריה ואת פחדיה ואת החרטה. אולי אפילו הייתי צורח ובוכה יחד איתה. מצטער ומתחרט ונחנק.
לולא הבטחתי לאחרת, לולא איחרה, הייתי מקיים את ההבטחה שהבטחתי לה כשיפה לי ממנה לא הייתה – לאהוב אותה עד סוף ימיי. בדרכי.
זונה.
לפני 16 שנים. 20 במרץ 2008 בשעה 1:05
