לפני 16 שנים. 5 באפריל 2008 בשעה 4:11
.
החוטים. אלו החוטים שקשורים לה לבפנים והמקל שאני מחזיק בידי.
והיא כמו בובה מגיבה אלי כשאני זורק אותה על בטנה ומזיין אותה מאחור ואז שולח את היד לעבר הקרסול ואוחז בסכין. רקונו של הנדן מוכר כמו זעקת המוות אותה היא בולעת עבורי כי אני אוהב שקט, כי אני זקוק לקבלה.
היא יפה לי כשהיא מפוחדת כל כך, כשהיא ממוקדת אלי ואל מותה שנתון בידי. אני יכול להרוג אותה עכשיו. אני יכול, אני רוצה ולכן אהרוג. אחרת.
כמו שהיא בחרה.
.
