לפני 16 שנים. 14 ביוני 2008 בשעה 2:47
.
כשעברת לידי הלילה בשגגה, ואולי לא. לא הצלחתי להתאפק. אולי ניחוח שיערך, אולי ניחוח מאכלים שאחזת בידיך, אולי הזריחה שהתדפקה מבעד לחלון וצבעה את כולם בצבע אחר - ארגמני בניחוח תשוקה, אולי. ואולי זאת היית פשוט את, חשופת גוף ועמוסת ידיים שפיתו אותי לאבד עשתונות.
כשנשכתי את צווארך והמגש שחמק מידיך התרסק, לא נבהלתי. למעשה הייתי עיוור ואטום חושים ופרט לזרזיף הדם שזלג על שכמתך והעמיד לי את הזין כשהתרחקת בגו ישר, לא הרגשתי דבר.
אני עקבתי אחריו, אחרי זרזיף הנשיכה, הרבה אחרי שנעלמת מעיניי, לא בגלל ארגמן הזריחה אלא בגלל הליכתך הבלתי מובסת והגאה.
.
