היא ישבה בין רגליי במשך חמש שעות ארוכות.
"יש לי הרבה עבודה, אני יכולה לעשות אותה כשאני אצלך?" ביקשה.
אחרי חודש ימים בחיקה של אהבה הפסקתי לחפש מילים נכונות ולכן רק פלטתי "תודה".
היא ישבה בין רגליי במשך חמש שעות ארוכות מרשרשת בדפים ומסמנת בטושים צבעוניים מילים בשפה נוכרית. עזבתי את הלפ טופ ואת הדוחות אחרי עשרים דקות, הטבעתי בה את עיניי ושטפתי בה את מבטי. היא כל מה שאני לא רואה במהלך היום, היא מריחה כמו כל מה שלא מלווה אותי כל חיי וצבעה שונה לחלוטין מזה שאני משפשף בלילות מידיי. היא עונדת בנדנה לשיערה כדי לשמח אותי ומשחקת בעגיל הרביעי שעל סחוס אוזני, אותו בחרה לפי צבע עיניי ואני לא צריך דבר יותר. כה מעט כדי לעשות אותי הכי מאושר.
"אתמול עד שהגעת הייתי חצי בן אדם," לחשתי כשעצמתי את עיניי. "אני מאולף, אני לא נוחר ומתעורר טרם משנה תנוחה."
"חכה, אני רוצה להירדם ככה מוקפת בך," התמקמה בזהירות בין רגליי וזרועותיי.
אחרי חודש ימים בחיקה של אהבה הפסקתי לחפש מילים נכונות ולכן רק פלטתי "תודה".
מזה חודש ימים, לפני שאני נרדם אני תמיד חושב עליה בשמלתה הלבנה בה המתינה לי ביום שני של הכרות. היא כל מה שאני לא רואה במשך היום וניחוחה אינו של פלדה וגם האדום אינו מכתים אותה בדם ואת הזיכרונות מהם היא בונה את לבי החדש אני אנצור עד נשימתי האחרונה.
לפני 15 שנים. 6 במרץ 2009 בשעה 12:47
