.
קיים איזה משפט שאני אוהב במיוחד "רק אידיוט גמור מסוגל לדרוך על אותה מגרפה פעמיים". ומי מסוגל להיחתך שלוש פעמים, באותה היד, תוך חמש דקות, ועוד במהלך עיון מעמיק במחקר אחרון משנת 2004, מטעם המחלקה להיסטוריה בצה"ל, על מלחמת יום הכיפורים?
"פאק!" קורע פיסה נוספת ממגבת נייר ועוטף בה את החתך השלישי.
"מה קרה, חמודי?" אנג'לינה מופיעה מאחורי גבי ובזמן שאני חושב על תשובה הולמת, מקיפה את המטבח במבט חטוף, "אוי לא! אתה בסדר?"
"את לא ראית את הצד השני," כמעט פולט, אבל מבין שבזמן שהמטבח מכוסה פיסות נייר ספוגות בדם, זאת עשויה להיות טעות גורלית ומשיב: "בסך הכל רציתי להכין סלט... בשרי."
"אני מבינה שאת הבשר כבר חתכת, אליפל," הודפת אותי לאחור ומתייצבת במקומי בסמוך לקרש חיתוך, "אני אקצוץ את הירקות."
איזה יום מטורף, הוא התחיל בהפוכה ופשוט מסרב להתיישר. כבר משבוע שעבר ידעתי שיום שלישי יוקדש לסיורים בבסיסים וקיללתי בלבי את האמא של הרעיון (ואת יום לידתו של ההוגה) שעתיד היה לגזול מזמני שעות רבות וללא שום תכלית. אך אין זה משנה כמה רטנתי ורגנתי על הממונים, בבוקר, מיד עם סיומה של המשמרת, מגולח, לבוש וייצוגי, המתנתי להסעה אל המנחת... במשך חמש שעות. אנג'לינה הסתובבה סביבי משל תחת כפות רגליה פזורות ביצים, נשמה בלחש והזהירה מפניי את הסובבים, כולל תותח החתול והציפורים. אני אשכרה ראיתי על פניהם של כולם, במיוחד על אלו של תותח, את אנחת ההקלה כאשר מקשר בקע קולו של נהג שהודיע שהמסוק יצא ולכן תוך חמש דקות אנחנו בחוץ.
את הנסיעה למנחת ניצלתי למרדף אחר מחוג השניות שסגר את הכיתור המלא מהר מתמיד ולפליטת נהימות-חמה לכיוונו של הנהג שעשה את עצמו חירש, אילם, ואוטומטי לחלוטין בתקווה שאשתכנע שאני נוסע במגל"נ (מכונית גדולה ללא נהג) וארד לו מהווריד. מהווריד לא ירדתי, אבל מהרכב זינקתי עוד בטרם עצר סופית ומיד נתקלתי ראש בראש עם חומני קטן ומזמזם שנחת על גבו למרגלות המסוק ועשה את עצמו מת.
"בנזונה עיוור," סיננתי מבין שיניי, "קח לך ברחש-נחייה! ואני עוד שקלתי בפורים אחרון להתחפש לחומני כי נשבר לי בכל שנה להתחפש לפיית שיניים עצבנית (זאת כזאת שכורתת את כל השיניים בלילה ומשאירה זין מתחת לכרית)."
"הסיור מבוטל," הודיע הביג-בוס למורת רוחי שגם כך לא בלטה בשלוותה, "מאוחר מדי, לא נספיק היום דבר."
"מה?!" כמעט צעקתי והרגשתי כיצד מתאבנות אצבעותיי בתוך אגרופיי הקפוצים, אבל עצרתי את עצמי בזמן ובלא אומר התיישבתי במגל"נ.
"אליפל *מ', אתה נשאר," הושיט את זרועו לכיווני במעין מחווה חברי, "אם שנינו כבר כאן, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות לשיחה בארבע עיניים."
"ואם הייתי שרון ואתה משה דיין, אז היית משוחח אתי בשלוש?" שיסעתי את דברי עצמי בשיעול כבד.
"אתה יודע מה?" חזר בו הביג-בוס שספק שמע את דבריי והתעלם, ספק כלל לא, "נעשה את זה בסיור שיתקיים מחר!"
("כוסומו ארס...")
את הדרך הביתה לא הרגשתי ופרט לרגע בו פצחתי בסדרת נביחות לתוך הנייד, לא זוכר כיצד הגעתי ומה עלה לי לראש, בעודי נועל מגפיים צבאיים לרגליי ועטוף בסינור ורוד חשוף אחוריים עם הדפס של דאבל צ' בפרונט על שקיות השדיים הריקות, אותו קיבלתי במתנה מחבריי, להכין סלט. אני צריך לעשות הפסקה מכל המחקרים שאני קורא לאחרונה, הם משפיעים עלי לא כל כך טוב.
*מ' או א' או מה שלא יהיה, כי אני מכיר אתכם. נותנים לכם אות אחת ומחר אתם פותחים שרשור בכלוב: "כל מי שינדב לי אות נוספת משם משפחתו של הגמד האמיץ יקבל זיון! ומי שלא ירצה להזדיין, משמע אינו קיים!"
© כל הזכויות לתכנים המופיעים בבלוג אשר מקורם בבעל הבלוג ו/או מטעמו ו/או שהועברו אליו, לרבות זכויות יוצרים, זכויות הפצה וכל קניין רוחני אחר, שייכות במלואן לבעל הבלוג. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, כל הזכויות על עיצוב הבלוג ועל אופן העיבוד וההצגה של התכנים בבלוג שייכות במלואן לבעל הבלוג.
התכנים בבלוג נועדו לשימושו האישי של הקורא בלבד, ואין לעשות בהם שימוש אחר כלשהו, לרבות שימוש מסחרי. אין להעתיק, לשכפל ו/או להדפיס תכנים כלשהם מהבלוג לצורך הפצה או פרסום בדרך כלשהי, בלא קבלת הסכמתו של בעל הבלוג, בכתב ומראש.
השימוש בבלוג נועד לבני 18 ומעלה והינו על אחריותו של הקורא. אין לראות בנכתב בבלוג ובעמוד התגובות תעתיק נקי של המציאות או הודאה מכל סוג, לרבות הודאה משפטית, חברתית או אישית.
לפני 13 שנים. 26 באפריל 2011 בשעה 20:03
