.
אהובתי הפתיעה אותי היום כששלחה לי ברכה ברדיו, ברכה ושיר. אין לי מושג מה קרה להם שם אבל כמובן שאת השיר לא יכלו לשדר ולכן השדרנית מסרה רק את הברכה, התנצלה, נשבעה שהשיר נמצא לפניה והיא תשמיע אותו מחר.
הילדה הזאת מחזירה אותי עשור שלם לאחור. אני מרגיש כמו נער מתבגר שניצב בפני עולם צבעוני וחדש, אני מרגיש כמו טוראי, אני מרגיש כמו תלמיד תיכון. היא מחדירה את אצבעותיה הארוכות, הדקות, השבריריות לכוס ויסקי שלי, אינה מסירה את עיניה מעיניי וכשחיוך שובב מסתנן אל זווית שפתיה וקוביית קרח נצמדת אל פטמתי הימנית, היא מזכירה לי לנשום. היא קונה מדים של משרתת ושל אחות, תחתונים עם דובונים ובלונים, משכיבה אותי על מיטת חולה, מנקה תחת שולחן עבודה שלי בזמן שאני שוקד על ערמת ניירות מעליו, נוגעת בזין שלי ושואלת בקול של ילדה קטנה אם לסוכרייה הזאת יש מסטיק בסוף. הם אומרים שלאישוני עיניי צורה של לבבות, שאני מרחף, שאני מחייך לעצמי, שראו אותי קוטף פרח, עוקב אחרי פרפר ומחזיר לשדה גמל שלמה שתעה.
לפני מספר ימים שמעתי מישהו שנחשב לחשוב במחוזותינו אומר: "תשכחו מאליפל, אני לא כוסית מאוהבת ולכן אצלי תאכלו זין". אפילו אבא שלי העגום והרציני הזהיר אותי אתמול משברון לב ושוחח אתי שיחת "אבא – ילד מתבגר". כשסיים את ענייני האהבה וטרם המשיך, הזכרתי לו שלהתגלח אני יודע מכבר. הוא צחק, טפח על שכמי ובפעם ראשונה בחיי הסכים עם אמי שאני דומה לו כמו שתי טיפות מים למרות שהפעם טענה שממנה ירשתי את הרומנטיקה ואת הרגישות.
היא מכופפת את ראשה ונושכת את הפטמה הקפואה, רגליה מתהדקות סביבי ונכרכות מאחורי גבי. "טוב לך, כן?" שואלת במבטא ערבי כבד ומדביקה את שפתיה המלאות כמו ענן צמר גפן רך לשפתיי, "אתה מאושר?" הכוס נשמטת מידי, קוביות קרח מתפזרות על הרצפה. אני אוחז בה בידי האחת ובשניה מכוון את הזקפה. King Creole של אלוויס מתנגן ברקע כשאני משעין אותה על אדן החלון ומביט בה מקמרת את גבה לאחור. וככה, כששיער ראשה מתלטף בשיח ורדים ששתלתי תחת חלוננו, כשרגליה לופתות את אגני, כשידיה אוחזות באדן החלון, אני עוצם את עיניי ומתחבר: מתחבר אליה, נמזג אל תוכה, שוכח אותי ואפילו אותה והופך למקשה של היא ואני והאהבה.
הוא אמר שאני כוסית מאוהבת ולכן אצלי לא מקבלים זין; גמל שלמה עשה את עצמו מת בכף ידי כשהסרתי אותו מארגז תחמושת; משפחה קטנה של פרות משה רבנו נולדה אצלנו בגינה ואני מרגיש כל-כך מאושר. הלב שלי מפרפר כמו הפרפר השנהבי אחריו עקבתי במהלך שעה ארוכה כאשר דאה מפרח אחד אל חברו, ובאישוניי משתקף העולם על גווניו עוצרי הנשימה. אני לא צעיר בעשור, אני נולדתי מחדש, אני לומד את העולם דרך עיניים בתוליות ומאוהב בכל שבריר של שניה יותר ממה שאהבתי את השבריר שחלף.
מניח את המגבת במגירה של כביסה מלוכלכת. גם הבוקר אמרתי שחרית וביקשתי מאלוהי האהבה השוכן עמוק בלבי לא לחדול מקונדסיו ולהמשיך ולשגע אותי ולהרעיף עלי את ממטריו: ממטרים מטהרים וממכרים שעד לפני שלוש שנים לא האמנתי בלו טיפה אחת מקיומם.
השחלתי את ידיי תחת גבה התחתון ועזרתי לה להתיישר על אדן החלון. גופה זרם כזרמו של הפלג הלוחש, החליק מידיי וגלש. היא נחתה על ברכיה, הצמידה את פיה אל מפשעתי וניקתה את שאריות הזקפה ממיצי תשוקתנו. ואז טיפסה עלי ומחתה את שפתיה בשפתיי. "אתה מאושר, כן? אני טובה?" שאלה כשהתגלגלו עיניי תחת עפעפיי, כשנרעדתי על מקומי ואוחז בה בחוזקה התיישבתי על המיטה פן אפול, פן אעוף, פן אאבד שיווי משקל.
היית טובה כשהכרנו, אנג'לינה, את מושלמת עכשיו ואני פוחד ורוצה-לא-רוצה-מת לדעת מי תהיי מחר. כבר הכנתי את תכריכי האהבה, כי הסקרנות הרגה את החתול ואני מתכוון למות מאוהב.
.
לפני 12 שנים. 23 במאי 2012 בשעה 2:31
