כי בזמן שישנתי, חיטטה בפוסטים אחרונים בבלוג ומצאה את התגובה הזאת. כי כשהעירה, בכתה והודתה. כי כיסתה את פניי בנשיקות מרפרפות שהתמזגו בלחישות רכות. כי אני אוהב אותה בכל מקום ועם כל נשימה. כי אני מזהה את דמותה במרבד הכלניות שפרחו בגינה, את ניחוח תשוקתה בין גריז לדיו בקצות אצבעותיי, כי אפילו ברחש טפטפות כל בוקר, בשעה קבועה, אני שומע את קולה מכנה אותי "תינוקי" ו"גורוני", ומטפטף יחד אתן. כי גם בתגובה רגעית ולא מתוכננת בבלוג, אני קורע פיסה מאהבתי אליה וטומן אותה בין האותיות. כדי, בדרכי השקטה, לצעוק שיידעו, שתדע, שאדע.
***
כן היא רכוש אבל לא הייתי משווה אותה לרכב. בעצם לא הייתי משווה אותה לדבר. היא רכוש שהוא אישה וניתן להשוות אותה אך ורק לרכוש שהוא אישה אחרת, אבל מכיוון שאנחנו חיים בעולם בו לא נהוג להשוות אנשים לרכוש, אני נאלץ לפעמים להשוות אותה לחפצים. אנג'לינה משתייכת לסוג רכוש שונה מחפץ. את יודעת, גם ילדים הם רכוש שלנו במידה מסוימת. תחשבי על זה. אנחנו מלבישים אותם, מפשיטים אותם, מחליטים עליהם, מאכילים אותם וכדומה. אנחנו קשובים לרגשות שלהם אך ורק כאשר הם תואמים להגיון שלנו ובעצם נוהגים בהם משל היו רכוש. כך שהיחס אל האדם כאל רכוש אינו כזה זר לאוזן, אלא שהאדם המודרני מכנה אותו "הורות". גם בזוגיות יכול להיות יחס רכושני.
לא הבנתי לגבי מטען רגשי וסקס ולמה זה אמור להפריע לי, גם לא הבנתי את עניין הרכושנות וסקס עם אחר ולמה זה אמור להפריע לי. מערכת היחסים שלי עם חברים פתוחה לחלוטין. אשתי אשה יפה וגם נשותיהם יפות. אני נמשך אליהן ופעם הייתי מאוהב באחת מהן ועד היום שומר לה פינה מאוד חמה בלב (נדמה לי שגם היא לי). האם את מתכוונת לכך שאני צריך לחשוש שאנג'לינה תתאהב בעילי? אם היא תתאהב בו, סימן שהיא לא האישה המתאימה לי. עילי בחור מקסים, מי שפנויה רגשית תתאהב בו גם מבלי לקיים אתו יחסי מין. אני מאמין שאנג'לינה אוהבת אותי, אני גם חושב שאני מתאים לה יותר ממנו. ואין לי ספק שהיא מודעת לכך.
אם הבת שלי תהיה במצב כזה כי היא רוצה, אז זה מה יש וזה מה שיהיה. כל עוד היא תהיה מאושרת, אני בעד. הבת שלי אינה הרכוש לי, היא חופשית להחליט את מה שהיא רוצה (החל מגיל שמונים שלה כמובן, כי 79 צעיר מדי). (-:
לאשתי יש צרכים משל עצמה. הצורך שלה הוא לספק את רצונותיי ואת צרכיי. תני לה קריירה, תני לה מיליון חברות, תני לה שמלות נשף וספרי לה שבזמן שהיא עובדת רוקדת שותה קפה, אני אומלל ותראי איך היא תוותר על הכל. האושר שלי הוא המטרה שלה בחיים. אני הגורוני-תינוקי שלה ולפני הכל אני צריך להיות מאושר ומכיוון שאני מאושר עד לב של הלב של הלב השמיים, היא מגשימה את עצמה.
והיא אדם נבון וחברה ושותפה לחיי. אני לא מסוגל לזוז בלעדיה. לזוז? לנשום אני לא יכול. אם אני מרים טלפון הביתה והיא לא עונה, אני מתחרפן. אם אני מגיע הביתה והיא לא מחכה לי בכניסה, אני מתעצבן, ואם אני פוקח את העיניים בבוקר והיא לא לידי, אני אבוד. שותפה? היא איבר מאיבריי, חלק ממני, חלק מהנשמה ומהגוף שלי. תקרעי אותה ממני ואני אדמם למוות בכוונה תחילה כי אני לא מסוגל בלעדיה וגם לא רוצה.
***
