כל הצאצאים הגיעו אמש, כך שהבית כרגע נראה כמו שדה קרב אחרי הפצצות קשות של קטשופ ושוקולד. באחת מהפסקות האש הראיתי לבכורים את התוכנה החדשה שאני מריץ. מאז היו קטנים (בדומה לאלה שקטנים כרגע), תמיד היו שותפים פעילים לפרויקטים משניים שלי, ולכן גם הפעם הם לא היססו להביע את דעתם. כבר בטלפון, אחרי ששלחתי לבכור את הדמויות המככבות במייל, הוא נתן לי הוראות מדויקות לגבי פרטי הלבוש של הדמויות המצוירות, כולל מותגים.
הבת מתקרבת לשולחן העבודה שלי ובעניין חוקרת את הילדים שעל המסך.
היא: אוי אבא! אם כבר עשית נעלי נייק, לא יכולת לבחור בדגם יותר מגניב?
אני: בחייך, את יודעת כמה עבדתי על הנעל הזאת? תראי את הסוליה, לא ויתרתי על אף פרט, למרות שלא רואים.
היא: נו אז מה, תמחק ותתחיל מהתחלה והפעם תבחר בדגם אחר, אני אראה לך איזה.
אני: תראו אותה! עוד לא הספיקה להגיע וכבר מעבירה ביקורת.
היא: אני לא מעבירה ביקורת אבא, תפסיק להיות כל כך רגיש, אני חולקת אתך מניסיוני הרב.
ברור?
