Clotted Blood

חננית{R} - בגלל זה עדיף לכתוב בבלוג אפשר למחוק לפי המצב רוח

Brave Dwarf - זה נכון. למרות שעדיף לא לכתוב שום דבר אישי באף מקום בכלוב. כבר עמדתי במצבים כששלפו מהבלוג והביאו לתוך הפורום. סתם תמונה מחורבנת. (-:

חננית{R} - אני מחקתי את הבלוג בתפוז ופה השארתי חלק
המחיר של ההיחשפות תמיד יהיה ביקורת אבל עדין לפעמים זה שוה את זה

Brave Dwarf - הביקורת מבורכת דווקא. לפחות מבחינתי, למרות שאני מבין את אלה שלא רוצים גם ביקורת ורוצים רק לספר ואז באמת עדיף שיעשו רק בבלוג ויבקשו מראש לא לבקר.

כשאני כותב בפורום אני לא רק מצפה לביקורת, אני מבקש אותה. זאת האפשרות היחידה שלי לקבל את הביקורת ואת המבט הנוסף על חיי אותם אני רואה מבפנים ולכן אולי לא רואה במלואם. אני לא מקבל עקיצות, ניסיונות לפגוע ורפש. אלה אינם ביקורת אלא חוצפה וחוסר כבוד ואני לא מבין למה מישהו צריך לסבול כאלה דברים ועוד בפורום שנועד עבור זה בדיוק - מקום בו כולם יוכלו לחלוק ולשוחח מבלי לספוג עלבונות על אורח חייהם.

פרחונית​(לא בעסק) - סיקרנת אותי והלכתי לקרוא
המילים שלך, התיאור שלך, מקסימים בעיניי
האהבה שלך אליה, הראיה הרגישה שלך, הקשר החברי עם החברים, כולם מדהימים בעיניי

למה אתה מתחרט ?

חג שמח גמד :)

Brave Dwarf - חג שמח, מותק.
כנראה פספסת את שני העמודים בהם הואשמתי בכך שהחרבתי את השרשור, השתלטתי עליו (לא הכל צריך להיות על החיים של הגמד), שאני גבר מתעלל שלא ירשה לאשתו להגיב בפורום כשתגיע לגיל 40 (אם עדיין תישאר אתו), ושאשתו ילדה קטנה ומפגרת שלא יודעת מה היא רוצה, ושנפלה ברשת של איזה תרח זקן ממולח ונצלן.

אני יצאתי מהשרשור ההוא עם הרגשה מאוד לא טובה. המעניין הוא שהשרשור נשכח, גם התחושה התנדפה, אבל הלקח שנלמד נשאר. מאז לא חלקתי ולאחרונה הפסקתי גם בבלוג.

פרחונית​(לא בעסק) - לא פיספסתי את אותן הודעות

זה מבאס שמישהי הגיבה אלייך ככה
אם כי שים לב שהיא הייתה ממש במיעוט,
ורוב המשתתפים בדיון הגיבו בצורה מכבדת התעניינו ושאלו בסקרנות, למרות מדובר בסגנון חיים שונה מאוד משלהם

לפעמים זה המחיר של דיון ציבורי (במיוחד כזה שהוא במילים בלבד)
וההפסד הוא של יושבי הכלוב

Brave Dwarf - לא אמרתי שלא הייתה במיעוט. כתבתי את זה בגוף הפוסט כאן (רק בהפוכה:" היא לא הייתה הרוב"). וכן, נכון, זה המחיר. ומסתבר שזה מחיר שאני לא מוכן לשלם (לא מדבר על אי הסכמה או שיפוטיות אלא על נבזיות וגועל נפש). ובעצם למה לי? ובעצם למה לכל אחד אחר? בעצם למה לאנג'לינה למשל. למה לה? היא הרי אפילו לא השתתפה. את מבינה? הדברים האלה, מסתבר, מצטברים, הלקחים נלמדים ויש תוצאות. והן אחת ולתמיד: אדם שהגיע לפני 12 שנים לפורום אדונים ומשרתים כדי לחלוק, ללמוד ולספר, לא כותב על מערכת היחסים שלו ועל השתלשלות שלה, לא מעלה שאלות שבאמת טורדות את מנוחתו (ויש כאלה במיוחד שהחיים שלי באמת מאוד מורכבים), לא מספר על איך זה אצלו כשנשאלות שאלות רלוונטיות בפורום, כי זה המחיר. והאבסורד הגדול אף יותר, שאחד האנשים שגרם לו להרגיש שהוא לא יכול לחלוק ולשאול הוא אדם בשם "ייעוץ בדסמי"! LOL (-:

פרחונית​(לא בעסק) - למה לך ?
למה בעצם אתה חולק ושואל בפורום ?
אני מניחה שיש משהו שאתה מקבל בתהליך
הביקורת שהזכרת בתגובות אחרות פה כנראה משמעותית עבורך

אז זה בעצם שאלה של מחיר (?)
האם המחיר של התהליך של לחלוק ולשמוע אחרים, שווה את הסיכון של הרפש שאולי ייזרק עלייך בדרך

אני מבינה את ההקבלה לנסיעה בכביש וזריקת אבנים

אתה יודע, הדבר שאני הכי מאחלת לך בעולם כרגע, זה שתוכל לא להיפגע מהאבנים הוירטואליות האלה
או לפחות להיות במצב שבו הן נעצרות בשריון ולא חודרות פנימה
ולא גורמות לך להימנע ממשהו שכנראה חשוב לך

Brave Dwarf - אז זהו, שאני לא שואל ולא מערב. זאת הייתה אחת הפעמים הבודדות בכל 12 שנותיי שעשיתי את זה ולכן כ"כ משמעותית עבורי. ומכיוון שתמיד מדובר בנושאים רציניים ואישיים ועדינים, לא להיפגע כשמישהו מורח עליהם צואה, כמעט בלתי אפשרי. אז הפתרון, כפי שאמרתי, הוא פשוט לא לחלוק. בקיצור, כמו שכתבתי, כשראיתי את השרשור והבנתי שמדובר באחד השרשורים הבודדים במהלכם נפתחתי ושכמובן התנהלו "כרגיל", התחשק לי לקחת טיפקס ולמחוק אותו ועל הדרך גם את עצמי, עונש על כי חרגתי וחלקתי.
}{

פייה{O} - גם אני קראתי את זה שוב (בן כמעט שנה וחצי אגב).
יש לי מליון שאלות שרציתי כבר אז לשאול אבל פחדתי שזה יצא שיפוטי אז סתמתי את המקלדת.
אני חושבת שדווקא שם הייתה דוגמא לאיך דיון יכול להיות עמוק, מעניין ועם כבוד הדדי ופלורליזם, וזה הרבה בזכותך.

Brave Dwarf - לגבי הדוגמא לאיך הדיון יכול להיות, תראי את התגובה שלי לפרח מעליך.

שנה וחצי! איך הזמן טס, פיונת. לא ייאמן. שנה וחצי! אלוהים שישמור. החיים האלה קצרים מדי. הימים האלה קצרים מדי. כרגע נפלה ברשת שלי עבודונת קטנה מהצד שתתן לי השלמת הכנסה נחמדת (אל תספרי למס הכנסה) ואני מרגיש איך אני לא מספיק כלום. שלו היו לי רק עוד מספר שעות במהלך היום הייתי היום מיליונר (-:

חבל שלא שאלת, אגב, זאלו ויולי שאלו ועניתי להם בלי שום בעיות כפי שראית. יש לי תחושת בטן מבוססת למדי שלו שאלת, לא היית שואלת בנימה שונה משלהם. מעולם לא הייתה לי בעיה עם חוסר הסכמה או עם שיפוטיות, יותר ממה שאני שופט את עצמי, אף אחד לא יוכל, יש לי בעיה עם חוסר כבוד, כפי שראיתי אותו שם. בשני העמודים עליהם כתבתי לפרח מעליך, הרגשתי בלתי רצוי לכל הפחות.

פייה{O} - ראיתי את התגובות המיותרות, אבל הן די נבלעו בעיני בתוך השאר.
אני דווקא לא מסכימה בהכרח עם קונספט ה׳תפוח אחד רקוב׳ - מקומץ רע אפשר גם לבחור להתעלם ולהנות מהשאר, שזה טוב.

מותר לשאול כאן? בזירה שלך?
מכיוון שאני מרגישה שבשנה וחצי שעברו, בטח בנוכחות קטנטנים בבית וכשהזוגיות פחות טריה, אצלינו לפחות המצב מאוד שונה ממה שהיה אז, מעניין אותי איך אצלכם בפרספקטיבה של זמן (בין השאר).

Brave Dwarf - אני כנראה לא בנוי מהחומר הזה שנהנה מהטוב ומתעלם מה"קומץ". לא במקום שאמור להיות המקום בו ניתן לחשוף ולספר את מה שאי אפשר מחוצה לו. זאת הרי הסיבה שאני כאן ולא כי הפורמט של הכלוב נורא כייפי ואיזה יופי אפשר לכתוב גם בוורוד! הגישה שהושמעה הייתה שהתנהגות כזאת טריביאלית. ואני שואל אותך, האם היית נוסעת בכביש בו טריביאלי לזרוק אבנים? לא, לא כולם זורקים, ויש המון אנשים שלא זורקים. למעשה הרוב לא זורקים שם אבנים. ואפילו לא כל האבנים שנזרקות פוגעות בך, אבל עדיין קיים סיכוי שתזרקנה אבן ושתפגע. אם את לא באמת צריכה להגיע אל המקום אליו מוביל הכביש, לא תוותרי על נסיעה? אני ויתרתי. הסיכון הזה לא שווה את התוצאה. ניחא אם לפחות הטענה הייתה שזה לא בסדר והעניין ישתנה, אבל הגישה שזה "טריביאלי", משכנעת מאוד שלא לנסוע בדרך הזאת.

וברור שאת יכולה לתשאול. את תמיד יכולה לשאול. למה לכל הרוחות את שואלת אותי את השאלה הזאת בפעם שניה? אני יצרתי עליך רושם של אדם שלא יודע לקבל ביקורת? את כינית אותי אדם חשוך דעות (את זוכרת?) וקיבלתי את דעתך בברכה ושוחחנו על כך ואפילו בסופו של דבר הסכמתי אתך שבנקודות מסוימות של חיי הזוגיות שלי אני אכן חשוך דעות. אני הייתי בטוח שלך מכל האנשים כאן ברור כבר מזמן שמותר לשאול הכל.

קחי רק בחשבון, פיונת, שאנחנו מנהלים אורח חיים מאוד שונה באופן בסיסי. נוקדת המוצא שלנו שונה בכל הקשור לזוגיות. יש משפחה ויש ילדים ויש את אנג'לינה שהיא שלי ועבורי וכל שאר המשתתפים, הם משתתפים משניים. היא שלהם רק אם אני לא צריך ואל להפך. מה עוד שאין קריירה ועבודה בדרך. אנג'לינה אינה עובדת והצרכים שלי לא ישתנו גם בעוד מיליון שנים. אני צריך את האישה שלי לידי 24/7 ורק שלי (או לפחות קודם כל שלי). כזה אני.

פייה{O} - אני יודעת שבאופן כללי אתה מאוד פתוח לשאלות ולביקורת, אבל עדיין זכותך שלא יתחשק לך על זה ולפיכך אני שואלת :)

בכל אופן, אם כבר - יש כמה דברים שכתבת שם שאני לא מצליחה להבין.
קודם כל, אתה משווה את אישתך, אהבת חייך ואם ילדך לעוד פריט רכוש שלך (כמו אוטו או ספר) שאתה חולק בכיף עם חברים קרובים.
מין הסתם היחס שלך לאישתך הוא לא באמת כמו היחס שלך לאוטו או לספר ויש לה איזשהו ערך רגשי מעבר..
חוצמזה יש לה גם רגשות ורצונות וחשקים משלה (בניגוד לאוטו למשל).
ומעבר לכל זה, עבור רוב האנשים (ובטח רוב הנשים) סקס, במיוחד כאשר אינו חד פעמי ואינו עם זר מוחלט, מלווה במטען רגשי לא מבוטל ובפוטנציאל לא קטן להתפתחות רגשות, לאיזשהו כיוון.
אז עם כל זה, איך זה שזה לא מפריע לך שאישתך תעשה סקס עם חבר שלך??
ועוד משהו מעניין - אתה מתאר לעצמך מצב שביום מין הימים אחת הבנות שלך תהיה במצב כזה?
אני באמת לא מצליחה להבין איך אתה יכול לכבד את אישתך כאדם נבון, חברה ושותפה לחיים, ומהצד השני לצפות ולרצות שלא יהיו לה צרכים ושאיפות משל עצמה אלא שלמעשה תחיה את חייה למענך.
איך אפשר לאהוב בלי לרצות לראות את אהובתך ממצה את עצמה כמיטב יכולתה, מתפתחת ומגשימה חלומות?
גם קשה לי להאמין שאפשר לחיות ככה לאורך זמן (לא שנתיים שלוש אלא עשר ועשרים שנים).

זהו לבנתיים.
אתה צריך לכתוב ביוגרפיה ביום מין הימים, יש לי הרגשה שזה יהיה מעניין :)

Brave Dwarf - איזה ביוגרפיה. אני כבר חודשיים לא מצליח לסיים את המאמר פה. כבר מתפוצץ לי הראש. אז רק ביוגרפיה חסרה לי. מרגיש כמו פקיד במדים, בחיי.

כן היא רכוש אבל לא הייתי משווה אותה לרכב. בעצם לא הייתי משווה אותה לדבר. היא רכוש שהוא אישה וניתן להשוות אותה אך ורק לרכוש שהוא אישה אחרת, אבל מכיוון שאנחנו חיים בעולם בו לא נהוג להשוות אנשים לרכוש, אני נאלץ לפעמים להשוות אותה לחפצים. אנג'לינה משתייכת לסוג רכוש שונה מחפץ. את יודעת, גם ילדים הם רכוש שלנו במידה מסוימת. תחשבי על זה. אנחנו מלבישים אותם, מפשיטים אותם, מחליטים עליהם, מאכילים אותם וכדומה. אנחנו קשובים לרגשות שלהם אך ורק כאשר הם תואמים להגיון שלנו ובעצם נוהגים בהם משל היו רכוש. כך שהיחס אל האדם כאל רכוש אינו כזה זר לאוזן, אלא שהאדם המודרני מכנה אותו "הורות". גם בזוגיות יכול להיות יחס רכושני.

לא הבנתי לגבי מטען רגשי וסקס ולמה זה אמור להפריע לי, גם לא הבנתי את עניין הרכושנות וסקס עם אחר ולמה זה אמור להפריע לי. מערכת היחסים שלי עם חברים פתוחה לחלוטין. אשתי אשה יפה וגם נשותיהם יפות. אני נמשך אליהן ופעם הייתי מאוהב באחת מהן ועד היום שומר לה פינה מאוד חמה בלב (נדמה לי שגם היא לי). האם את מתכוונת לכך שאני צריך לחשוש שאנג'לינה תתאהב בעילי? אם היא תתאהב בו, סימן שהיא לא האישה המתאימה לי. עילי בחור מקסים, מי שפנויה רגשית תתאהב בו גם מבלי לקיים אתו יחסי מין. אני מאמין שאנג'לינה אוהבת אותי, אני גם חושב שאני מתאים לה יותר ממנו. ואין לי ספק שהיא מודעת לכך.

אם הבת שלי תהיה במצב כזה כי היא רוצה, אז זה מה יש וזה מה שיהיה. כל עוד היא תהיה מאושרת, אני בעד. הבת שלי אינה הרכוש לי, היא חופשית להחליט את מה שהיא רוצה (החל מגיל שמונים שלה כמובן, כי 79 צעיר מדי). (-:

לאשתי יש צרכים משל עצמה. הצורך שלה הוא לספק את רצונותיי ואת צרכיי. תני לה קריירה, תני לה מיליון חברות, תני לה שמלות נשף וספרי לה שבזמן שהיא עובדת רוקדת שותה קפה, אני אומלל ותראי איך היא תוותר על הכל. האושר שלי הוא המטרה שלה בחיים. אני הגורוני-תינוקי שלה ולפני הכל אני צריך להיות מאושר ומכיוון שאני מאושר עד לב של הלב של הלב השמיים, היא מגשימה את עצמה.

והיא אדם נבון וחברה ושותפה לחיי. אני לא מסוגל לזוז בלעדיה. לזוז? לנשום אני לא יכול. אם אני מרים טלפון הביתה והיא לא עונה, אני מתחרפן. אם אני מגיע הביתה והיא לא מחכה לי בכניסה, אני מתעצבן, ואם אני פוקח את העיניים בבוקר והיא לא לידי, אני אבוד. שותפה? היא איבר מאיבריי, חלק ממני, חלק מהנשמה ומהגוף שלי. תקרעי אותה ממני ואני אדמם למוות בכוונה תחילה כי אני לא מסוגל בלעדיה וגם לא רוצה.

מתוקף אישיותה - לא טרחתי ללכת לקרוא.
למד אותי - מה טוב בזה?

ובכלל - אוכלוסית כדור הארץ מונה 7 מיליארד בני אדם.
אתה נותן לאדם אחד, וירטואלי , להעציב ולעצב את יומך?
חבל.

חג שמח איש.

Brave Dwarf - חג שמח, קוקי.
מה טוב במה? לא הבנתי. סליחה.

אני לא אמרתי שהעציב ועיצב. דיברתי על משהו הרבה יותר רחב. על קיומו של הפורום שכרגע נדון בבלוגים רבים ומוטל בספק ועל הסיבות מדוע הפורום קיבל צורה מאוד מוזרה לאחרונה (יש המכנים את זה גסיסה, אני חושב שזה שינוי).

מתוקף אישיותה - :)
כתבתי שלא הלכתי לקרוא כי מה טוב בזה לקרוא שירשור שכזה שעורר בך מה שעורר.ובכלל התרחש אי שם ומישהו טרח לקדם שוב.
ניקוי חמץ? או הורידו אבק?

לפורום חיים משלו.מכיוון שאני אנתרופולוגית אינטרנט (אמיתי!) אני יכולה לומר לך שהאמליטודה חיה ונושמת פה כמו בכל פורום אחר כולל כאלה של בישול בריא....

אם יגסוס יקום לתחיה.
זה תלוי אנשים בלבד.
ותרבות שיחה כמובן.ורצון.וסיפוק צרכים ושאר ירקות.

לא להתרגש.
עוד יחיה שוב :)))

חג שמח שוב ובעיקר רוגע ושלווה!

Mary Jane - אני לא יודעת עלאיזה שרשור מדובר, אבל ניכר שאתה כותב באופן רגשי ותוך מחשבה וזה יפה לראות

Brave Dwarf - אל תכעסי ואל תקחי ללב, אבל אם תעברי על תגובות כאן תראי שאני מזכיר בהן אדם ממנו נפגעתי בשרשור המדובר יותר ממה שנפגעתי מאחרים. אדם שאמר שסתימת הפיות שהתרחשה שם לגיטימית ושכל אחד ש"כותב באופן רגשי ותוך מחשבה שיפה לראות" צריך לקחת בחשבון שזה יקרה לו כי ככה זה צריך להיות (להבדיל מ"לקחת בחשבון שזה יקרה לו למרות שככה זה לא צריך להיות"). האדם הזה היית את, מרי ג'יין (-:

Mary Jane - אממ, קראתי עכשיו. לא היה לי מושג שגם אני בקטגוריה עליה אתה מלין. צירוף מקרים שכזה. אני מצטערת שפגעתי בך באופן כה חמור. לא הייתה לי כל כוונה כזו. חשוב לי להבהיר שמה שכתבתי ביטא את עמדתי באופן עקרוני לגבי התדיינות בפורום, ולא היה בדברים משהו פרסונאלי-אישי כלפיך. גם לא תיארתי לעצמי שדבריי יעוררו הד כזה בנפשך.

Brave Dwarf - לרגע לא טענתי (וגם לא הרגשתי) שדובר במשהו פרסונלי אישי. איני מתרעם כאן על פגיעה פרסונלית אישית ולמעשה, פרט לזמן אמת, מעולם לא התרעמתי על כאלה. אלא דווקא על ההנחה שסתימת פיות מסוג שהתרחשה שם, לגיטימית. אגב, השירשור ממשיך באותה הנימה ובאותו נושא של סתימת פיות פוריטניות (לדעתי לא בהכרח, אבל זה מה שהולך שם כרגע), בלעדיי ובלעדיך.

kasandra​(מתחלפת){jegularis} - אמרת יפה על קקי וחורש.
אני מקירה אימרה שאומרת :" כשלאנשים יש חיים אמיתיים משל עצמם הם עסוקים בלחיות אותם, כשאין להם באמת הם עסוקים בלרחל ולבקר את אלו של אחרים".
אם תשיל לב זה אכן כך גם בפורומים, תמיד התגובות של הזוגות היציבים והמאושרים יותר, שכביכול מצאו את מה שנפשם חיפשה תמיד יותר מבינות זהירות מתענינות ופחות שיפוטיות ומרצות תורה.
לאומת כל הצדקנים למיניהם שמשוכנעים שהשמש זורכת להם מתחת.אני כבר אשתוק בנושא שכל פלוץ שקצת קרא והשכיל משוכנע שתפקידו בחיים ללמד את האחרים באיך לחיות נכון, כל אחד כאן נהייה "קאוצר" "ויועץ לעניניי..." למרות שבמקרה הטוב הם אוליי סיימו קורס בפסיכולוגיה בסיסית או משהו טיפה מעבר.
אני לא קונה את כול הטוב לב של הנשמות המיעצות, ואיך אומרים הדרך לגהינום שרועה בהם.

אני גם הרבה פעמים לפניי שיש לי מה להגיד עוצרת את עצמי שם, פשוט כי אני מבינה שזה להכניס ראש בריא למיטה חולה, כמו בשרשור של מילת בטחון למשל שרץ שם עכשיו.
אני הבנתי מצוין למה התכוונת, גם אני כל הזמן שאני פה ועוד לפניי שמצאתי את בנזוגי לא הייתי צריכה את זה.
אבל עדיין לי ברור שמי שפותח את השרשור לא באמת רוצה להקשיב לשום דבר שלא מעליל את צדקתו וגדולתו, ולא מקרב אותו לזה.
אז למה באמת להתעמץ ולהתעצבן.
לפעמים המחיר של זה כן שווה ולפעמים הוא לגמריי מרגיש מיותר.
מה שכן, אל תיתן להם לתנף את איך שאתה, כי למרות שהם הרבה חלקנו הלא קטן כל כך עדיין מבין מזדהה ומעריך אנשים כמוך.
חג שמח
סורי אם יצא לי ארוך ולא מצונזר במיוחד:)

Brave Dwarf - לא צריך לצנזר ולא צריך לקצר. ארוך ולא מצונזר זה מה שאני אוהב.
какбудто ктото насрал под елкой
(סליחה במטותא על שגיות הכתיב. לא שפת אמי).

זה נכון. האבחנה הזאת שאנשים מאושרים הופכים את הסביבה שלהם למאושרת לעומת אנשים ממורמרים שהופכים את הסביבה שלהם לממורמרת היא כ"כ נכונה. שמתי לב לכך מזמן ולכן מה שהפריע לי בפוסט המדובר הייתה לא הביקורת שנאמרה בצורה צואתית של קאקי, אלא דווקא אלה שעודדו אותה וטענו שזה המחיר שכל אדם שנחשף חייב לקחת בחשבון שישלם. אני לא חושב, קסנדרה, שאדם שפותח את לבו בפני אחרים חייב לקחת בחשבון שהוא יחטוף קאקי, בשום מקום ובטח שלא במקום שנועד לשם כך בדיוק - לתת לאנשים במה לפתוח את לבם מבלי לחשוש שיחטפו קאקי על אורח חייהם. וגם אם זה קורה, וזה קורה לא רק בכלוב, האדם חייב (אני בכוונה משתמש במילה "חייב" "обязон" "Must") לצפות מהסביבה שלא תניח לאותו בעל הדלי עם קאקי להרגיש משל נהג נכון. לא ניתן להשמיד את הדליים על בעליהם, אבל כן קיימים חוקי חברה שהופכים את החברה לחברה ושבלעדיהם לא תהיה חברה וכל אחד מאתנו, באופן אישי, מחויב לעצמו ולחברה, לאכוף אותם.
}{

kasandra​(מתחלפת){jegularis} - מסכימה עם כל מילה.
אהבתי את הרוסית :) איך לא במקרה שלי זה אכן שפת אמא ואבא:)
הבעיה היא שאני הרבה פעמים מרגישה שאלו כביכול הגדולים והמבינים יותר ממני והקודמים לי בעולם הזה התרשלו בתפקידם של החייב.
היתה לי שיחה על זה בדיוק אם אשת מקצוע השבוע -פסיכולוגית קלינית מהמובילות בתחומה.סיפרתי לה שאני הרבה פעמים פוגשת בחיים שהתכונות של מנהיגות, יצירתיות, יכולת לראות את הדברים מחוץ לקופסה ועוד רבים אחרים שמספרים לנו בספרים ובהרצאות שהם כל כך חיוניות להצלחה. מתקבלות בהרבה מסגרות כשליליות מתחצפות, מאימות ולא לגיטימיות.
שדווקא המנהלים והמנהיגים האחרים שהיו צריכים לעודד תכונות אלו מסרסים ומקטינים אותם.
היא אמרה שמנסיון חייה, הבאמת לא קטן נציין, צריך לדעת לבחור נכון את המסגרות המתאימות כי רק אם אתה נופל במסגרת שיודעת להעריך ולתת ביטוי לאלו תוכל באמת להתפתח שם ולא להרגיש שירקים עליך כל הזמן בדרך.

זה שיעור חשוב לחיים בעיניי.לצערי כמות המסגרות שהן באמת כאלו קטנה מהותית. גם מנסיוני וגם מנסיונה.
בגלל זה לרוב מי שחייב לעודד זאת יותר קל ונוח לו להתרשל בתפקידו וכולנו נדפקים מזה בסוף.

אני למדתי בחיים לדוג את החברים שלי בפינצטה ולאחר מכן לבחון אותם מתחת לזכוכית מגדלת.
אם אני מצליחה לאהוב ולקבל אותם כמו שהם לא בגלל אלא בזכות והם אותי, לרוב זה מחזיק שנים.

אך עדיין זה מקרים בודדים ונדירים, ובכללי אני מעדיפה לשלם את המחיר של להיות לבד מאשר בחברה רעה של נשמות טובות.

אני בעד לעמוד על המשמר של החוקי חברה שיהייה לכולנו טוב יותר, אבל לומדת לבחור את המאבקים שלי בקפידה.פשוט ההרגשה שאנחנו חיים בחברה שבה אדם לאדם זאב והארץ הזאת הופכת לארץ אוכלת יושביה כל פעם מתחזקת לצערי. משהו שאני שונאת להרגיש כאן ועדיין לא מצליחה להמתיק לעצמי את התחושה הזאת.

Brave Dwarf - גם לי יש שני חברים בלבד, קסנדרה. יש המון אנשים שאני מכנה אותם חברים ושישמחו לעזור ואני אשמח לעזור להם והכל, אבל חברים אמיתיים יש לי שניים בלבד והם חברים שלי כבר הרבה מאוד שנים. ובכלל את יודעת שאומרים שמספיק חבר אחד, בתנאי שהוא טוב. ואני חושב שזה נכון.

ולגבי חוקי החברה, אני לא יודע אם אדם לאדם אכן זאב, אבל אני חושב שאנחנו לא יודעים לעמוד על זכותנו לחיות בעולם טוב יותר וזה חבל.

kasandra​(מתחלפת){jegularis} - זה נכון וכואב בו זמנית.
איך לדעתך עומדים נכון על הזכות הזאת?
כך כדיי שהיא אכן גם תתממש איך שהוא בדרך?

Brave Dwarf - פשוט מאוד. לא מוותרים. כי ויתור נותן לגיטימציה. ובטח ובטח שלא משלימים ולא אומרים "זה מה יש ולכך כל אחד אמור לצפות". אדם לא אמור לצפות שיפגעו בו. הוא אמור לקחת בחשבון שייפגע, אבל לצפות מהסביבה שתהיה ישרה, הוגנת ומוסרית וכאשר הוא נתקל עם ההפך הוא אמור להתרעם ולהיחלם על זכותו לחיות בחברה מוסרית והוגנת ולא להבליג במילים: נו, ניחא, ככה זה בעולם. כי אם נגיד "ככה זה בעולם" ככה יהיה.

דרך אגב, בעולם שלי לא "ככה". אני מוקף באנשים ישרים הוגנים ומוסריים, אצלנו חוסר יושר יכול לעלות למישהו בחיים ולכן אדם שנחשד במשהו כזה מוצא את עצמו מחוץ למסגרת חברתית. אז נכון שבכלוב זאת אינה שאלה של חיים ומוות, אבל זאת בהחלט שאלה של חיים ומוות מוסריים ולכן, לדעתי, לא פחות חשובה.

lori{ע_מ} - היה פשוט מרתק לקרוא אותך שם.

Brave Dwarf - לא יקרה יותר.
לא יודע למה התפתיתי.

Brave Dwarf - תציצי למעלה בתגובות לפריספיריט, זה יתן לך קצת נקודת מבט.

lori{ע_מ} - אני לא מופתעת. מי כמוך יודע שאני לא מופתעת.
שוחחנו לא פעם על סוגי התנהגות שיש באתר וכמו שאתה יודע, זה בא בגלים.
לפעמים בא לך לתרום לפורום, לתת את נקודות המבט שלך, לפתוח חלון לאיך הדברים מתנהלים אצלך (אני עושה את זה יחסית הרבה, חבל לי שאתה לא עושה את זה יותר כי זה היה פשוט מרתק לקרוא אותך, באמת התכוונתי לזה).
ויש תקופות שלא בא לך.
לאחרונה, אני פחות גולשת כאן, וכנראה שגם מצאתי "בית" חדש.
בית במרכאות כי אף פעם לא ראיתי במקום הזה בית אלא מקום לחלוק בו, ואחרי כמה פוסטים למדתי לפתח עור עבה ולא להתייחס.
אתה כנראה יותר רגיש ממני. הלשון שלך גם הרבה יותר חדה משלי וזה ניכר בתגובות, אבל אני מבינה את הסלידה שלך ואת חוסר הרצון לשתף.
פעם הייתי אומרת שזה חבל, כי אנשים שמשתפים מעשירים את הפורום ואז אפשר להתעלם מאחרים שזורקים בוץ.
אבל בחייאת, מי אני שתבוא ותגיד לאחרים אם לשתף ומתי, כל שני וחמישי אני מורידה את הבלוג שלי לגמרי ואז מעלה חזרה כשיש ל ספקות.
אבל כן, אני מבינה כל מילה שאתה כותב. ואני מבינה כל מילה שאחרים שמנסים להסביר לך למה בכל זאת כדאי להשקיע.. אני מסוגלת לראות כמעט את כל הצדדים.
את הצדדים של ה.. אנשי הזבלה אני מעדיפה לא לראות ולא להשתתף בכלל בדיונים מולם. פעם פעמיים להסביר עמדה ואז להתעלם.
כבר כתבתי באחד השרשורים שזה כמו לטחון מים. לא תצליחו לשכנע אותם אחרת ואני לא רואה טעם למה.
זה כמו לנסות להסביר לאדם שדובר שפה זרה שאינו מבין מילה בשפה שלה.
חבל על האנרגיות.

ועדיין, אני מזכירה לך, שיש כאן קומץ של אנשים איכותיים. כאלה שלא מסכימים לכל פיפס שלך כי אתה חבר שלהם או בקליקה שלהם ובוואט אבר, אלא כאלה שהם מספיק נבונים, חכמים ורהוטים שניתן לנהל מולם דיון ולהשכיל ממנו. כאלה שהרבה פעמים לא יסכימו איתך אבל כן *ירצו* לשמוע את מה שיש לך לומר.

שורה תחתונה אין לי כאן, אבל ככה אני רואה את הדברים מהצד שלי.

מקווה שהיה לך חג אביב שמח גמד :-)

Brave Dwarf - אני הייתי מתקשר עם קומץ האנשים האלה לו יכולתי לסמוך עליהם שכשחרא כזה ייכנס לפורום וישפוך עלי ועל אשתי דלי של חרא תוך שהוא מנצל לרעה את מה שאמרתי כשנפתחתי קודם, הם יגנו אתי ביחד על זכותי להיפתח מבלי להסתכן בכאלה דברים.
אבל זה לא קורה ואם זה לא קורה, סימן שלאותו קומץ מגיע הוא ולא אני.

lori{ע_מ} - אני חושבת שהתעלמות מאותם אנשים טובה יותר מאשר לרדת לרמה שלהם ולשחק במשחקי הקקה שלהם.
אני באמת מאמינה כך.
אני למשל, אף פעם לא ציפיתי שיגנו עליי כאן, למרות שהיו מקרים שבהם הגנו עליי והיו מקרים שזרקו עליי רפש.
אז?
אליפל, מי אלה אותם אנשים שמטנפים את הפורום?
הם לא שווים את ההתייחסות שלך, שלי, זאלו, ספיריט א כל אחד אחר כאן.
אתה חושב שתשכנע אותם אחרת?
לענות להם פשוט יגרור את הדיון לריבים מקומות מכוערים וכבר ראית את זה קורה כאן.
עברתי עכשיו על השרשור מתחלתו, לראשונה. אני חייבת להודות: בשרשורים בכלוב אני לרוב לא קוראת את כל התגובות, כי אנשים פה לא מעניינים אותי. אז כשאני נכנסת לרשור אני הרבה פעמים מדלגת על תגובות של כינויים שאני לא מכירה או שאין לי אינטרקציה איתם. בשרשור זה לדוגמא קראתי רק אותך, את יולי, את אושה וכו׳. וברגע שהדיאלוג ביניכם נפסק שאר השרשור לא עניין אתי עוד.
מבין? מלכתחילה אני מסננת את אלה ש.. (תקרא לזה איך שאתה רוצה, אני לא רוצה לפגוע במגיבים).
אני לא אומרת שזו דרך חכמה, אני בטוחה שאני מפספסת הרבה, אבל כשאני נכנסת לכלוב, ולא מתכוונת לשרוץ פה יותר מכמה דקות, אני לא אבזבז את הזמן שלי על נשים שאני לא מעריכה או שאין להם חשיבות מבחינתי.
אולי זה יסביר למה אחרים גם לא הגנו עליך ועל אנג׳לינה. אולי חלק דילגו מראש כמוני ואולי חלק באמת לא מוצאים טעם לדיאלוג עם מישהו שהמטרה שלו היא רק להרע.
(נורא בא לי להביא לכאן דברים שכתבת לי פעם באחת ההתכתבויות שלנו, שרוממו את רוחי וגרמו לי להבין שאין טעם לדון עם אותם אנשים, אבל לצערי לא שמרתי את ההתכתבות.. אולי אתה זוכר).
אני באמת מקווה שיום אחד כן תרגיש בנוח לשתף, מבטיחה לך, שבמידה ואקרא את זה בזמן אמת (מה שלא קרה כאן), אני אהיה שם כדי להנות מהשיתוף שלך ואולי להתעניין ולחלוק את הדברים שזה עורר בי.
ועוד יותר אני מקווה, שתצליח להתעלם מכל אותם אנשים טובי לב, אני הצלחתי לעשות את זה פעם, ולא מעט מזה זה בזכות המילים שלך.

Brave Dwarf - תסתכלי שוב בתגובות בפוסט הזה לפריספיריט.
את באמת לא רואה לאיזו רמה זה הגיע? מתי אי פעם מישהו צעק לך בפורום "דבה פוסטמה מרטיבה" ואחרי שהסתובבת בשתיקה רץ לבלוג שלך כדי לרשום לך את זה בחמישה ניקים שונים ואחרי שחסמת אותו רץ לבלוג של מישהו אחר (שלי במקרה דנן) כדי לכתוב לך את זה שם?

ומזה את אומרת לי או לפריספיריט להתעלם? באמת?

אני נדהם.

lori{ע_מ} - כן.
כי זה לא אדם הגיוני לדון עימו.
כנראה שאנחנו רואים את הדברים בצורה מאוד שונה.
אתה חושב שאפשר לשוחח בהגיון עם אדם כזה?
מה האלטרנטיבה? לרדת עליו בחזרה? לכנות אותו בשמות?
אני באמת לא רואה בזה טעם וחבל על הזמן שלי, שלך ושל פריספיריט.
במקומך? הייתי חוסמת מהבלוג ושוכחת ממנו.

Brave Dwarf - מי דן אתו? את רואה מישהו דן אתו?
אני בכלל לא הגבתי לו, פרי אמרה לו כי בהחלט די. הוא רודף אותה לכאן מהבלוג שלה שם היא חסמה אותו. על מה את מדברת?
חסמתי. כמו שאת רואה הוא הופיע בעוד ניק (אלה שני ניקים שונים) שגם הם לא הניק המקורי שלו שחסום וגם לא הניק השני מקורי שלו שאף הוא חסום. וטרם הגיע לכאן תקף אותי בפורום, לא הגבתי, כלובי מחק.

מה אני נראה לך? ילד קטן? אין לי מה לעשות בחיים? אם אני אכנס לחדר ושם ישב מישהו שיתנהג ככה ואחרים ישתקו, אני אסתובב ואצא ולא אתחיל לנהל אתם שיחות נפש. בחיי לורי.

lori{ע_מ} - אני לא מעורה לגמרי בסאגה עם הכינוי הכפול הזה. לא ידעתי שהיה בבלוג שלה ואז נחסם וכל מה שכתבת.
למה שאני אדע את הדברים האלה?

ושוב, איך כל זה סותר את מה שכתבתי לך קודם בהתחלה?
מצד אחד אתה כותב שאתה לא דן איתו ולא מנהל איתו שיחות נפש ומצד שני אתה אתה כותב:
"ומזה את אומרת לי או לפריספיריט להתעלם? באמת? "
זה בדיוק מה שכתבתי שהייתי עושה במקומכם. וזה בדיוק מה שאתה כתבת בתגובה שלך כאן.
אז מה בחיי לורי?

Brave Dwarf - לורי - להתעלם זה לא "לא לדון". להתעלם זה לא להרגיש. את מבקשת ממני לא להרגיש. לא לדון, אף אחד לא דן אתו, אין על מה לדון עם חולי כזה. אבל לא להרגיש ולהמשיך לפרט את חיי האישיים בפורום בזמן שבכל תגובה שניה קופץ משהו כזה אני לא יכול. ומי שיכול - מגיע לו.

lori{ע_מ} - להתעלם ממנו זה לא אומר מבחינתי "לא להרגיש".
זה אומר לא לקרוא להבא את התגובות שלו כי מראש אתה יודע שיש בהן רק רעל.

ולהבדיל ממך, אני לא חושבת שמי שיכול להמשיך לחשוף זה מגיע לו.

Brave Dwarf - אני חושב שכן. אם אדם לא נלחם נגד דברים כאלה אלא בולע אותם בשקט אז ברור שמגיע לו. ואני ריאתי אותך מתעצבנת מאיזו נורית אומללה שכתבה שאינה מסכימה עם אורח חיים שלך. היא לא כינתה אותך דבה מרטיבה פוסטמה עם בעל טרול אידיוט, לא. היא לא רדפה אותך מבלוג לפורום באלף ניקים וחוזר חלילה, לא. היא כתבה שהיא חושבת שאורח החיים שלך פסול (במילים האלה). ואוהו כמה חיילים קמו להגנתך. אני גם זוכר את התגובה הארוכה שלך על כך שנשבר לבך ואת מרגישה איך יצא לך האוויר מהמפרשים לכתוב ולחלוק. אבל לאחרים את אומרת "תתעלמו".

כן, לורי, בחייך.

lori{ע_מ} - ואני גם זוכרת שרשור אחר שדיברנו עליו וכתבת לי "נו בחייאת היא סתומה, תתעלמי, מי עוד?" לא במילים האלה אבל זה היה הנוסח.
כשנורית כתבה שאורח החיים שלי פסול, אני הגנתי על עצמי שם. וכן, עוד אנשים הגנו עליי שם, אבל הם לא חיילים, אני חושבת שלא מעט מאלה שענו לנורית ודומותיה הם כאלה שמאסו בגישות הפטרוניות שרצו כאן בפורום, והיו גם כאלה שהגנו ישירות עליי, אני מסכימה.
אחרי השרשור של בת יא ענה, מאסתי. מודה. אני כותבת הרבה פחות ומשתפת הרבה פחות.
מנורית אני מתעלמת תקופה מאוד ארוכה, מאז ימי פלג. מדי פעם אני עוד עונה לה אבל זה גם.. רק בשביל להבהיר נקודה, אני לא מצפה שהיא תבין אותי.
שים לב להבדל קטן שקיים:
זה מאוד משנה מי הם האנשים שנכנסים בך. ולהזכירך- מי שאז נכנסו בי היו פרי ספיריט, לוטוס, זאלופון, עקשנית. רוב האנשים שמניתי הם כאלה שמאוד הערכתי (אז וגם היום). אז כן, יש הבדל אם אתה מתעצבן מתגובות של אנשים כאלה או אם אתה מתעצבן מתגובות של כינויים כפולים ודביליים.
וגם, אני חושבת שאם פריספיריט (רק לצורך הדוגמא) היתה כותבת את הדברים שכתב לך הטרול ההוא - הייתי מבינה אם היית נעלב עד עמקי נשמתך וגם אני הייתי הרבה יותר נעלבת בשבילך ומרגישה צורך להגן עליך ויוצאת מהכלים על הבורות, לעומת המקרה שבו מר דבילי כותב לך ב8 כינויים כפולים- אז הייתי אומרת לך, תתעלם.
וברגע שנהיה בפוסט ההוא דיון בין 3-4 דמויות שחלקן כפולות שרק מנסות להוכיח את שנינותן ובורותן - אין לי מה להתערב בשרשור ההוא. אני אעדיף לכתוב לך כאן, במקום קצת יותר פרטי שלך, שאני בעדך.
אני מרגישה קצת מותקפת כאן וזה לא נעים לי, אם אני טועה, תגיד לי.

Brave Dwarf - את טועה ואני נדבק לקיר עם התגובות LOL. נשאר לי מקום כזה פיצי לכתוב אז אכתוב בקצרה:
לאף אדם לא מגיע לכתוב, לעבור ברחוב, לנסוע באוטובוס, להכנס לחנות, לצאת מהבית, לאסוף את הילדים מהגן וכד'. תוך שהוא מביט מאחורי הכתף כי כל שניה יכולה לעוף עליו אבן. זה לא משנה אם האבן הזאת עשויה ספוג וזה לא משנה שפרט מללכלך את חולצתו אינה גורמת לשום נזק.

זכותו של כל אדם בתבל לצאת מהבית, לכתוב וכד' מבלי להביט מאחורי הכתף, נקודה. דווקא נורית שלא מסכימה או לא מבינה, מקובלת עלי. גם אותי היא לא מבינה ואתי אינה מסכימה. אבל היא לא זורקת רפש ולא מיידה אבנים. אפשר להתעלם ממנה, אפשר לנסות להסביר לה (לשווא), אפשר לבקש ממנה לא להגיב יותר (נדמה לי שגם זה לשווא), אבל בכל מקרה, נורית עושה את זה כי היא מאמינה במשהו ולא לשם פגיעה בך וזה הבדל כל כך חשוב. כשמדובר במייד אבנים אין עם מי לדבר, אין שם הגיון. זאת עבריינות לשם עבריינות ובריונות לשם בריונות. ואני לא תוקף אותך, אבל אני נדהם איך את לא רואה את ההבדל.

המקרה ההוא בו הגנתי עליך מפני החבריה, היה גם מקרה של עבריינות ובריונות ולכן נעמדתי לצדך באופן בו נעמדתי. לאף אחד לא מגיעה מתקפה עבריינית אם בגלל כתביו, אם בגלל שצבע החולצה שלו ורוד מדי ואם כי הוא מנהל אורח חיים זה או אחר. מחוץ לכלוב עבריינים נענשים, נעצרים, נאסרים ומשלמים קנסות. כאן, את משום-מה אומרת להתעלם.

ואני חוזר ואומר - אם מישהו זורק עלי אבנים ברחוב והשכנים מבקשים שאתעלם תחת למגר את התופעה, אני אפסיק לעבור ברחוב הזה. נקודה. ואם הם נורא יצטערו על כך שלא יראו שוב את זיו פניי (המצולקים) אז שיאשימו רק את עצמם.

lori{ע_מ} - (לא יודעת למה זה קפץ כתגובה להודעה הקודמת אבל שיהיה)

אבל גמד, זה בדיוק מה שאני כותבת לך!
נדמה לי שאתה לא רואה את ההבדל.
ואם לרגע לא תהיה כתובה שם נורית אלא דמות שבאמת לא עושה את זה כדי לפגוע:
"אבל בכל מקרה, נורית עושה את זה כי היא מאמינה במשהו ולא לשם פגיעה בך וזה הבדל כל כך חשוב. כשמדובר במייד אבנים אין עם מי לדבר, אין שם הגיון. זאת עבריינות לשם עבריינות ובריונות לשם בריונות. ואני לא תוקף אותך, אבל אני נדהם איך את לא רואה את ההבדל. "
כשנורית או דמות אחרת שלא מסכימה עם אורח החיים שלך כותבת לך שהיא לא מסכימה זה באמת משהו אחד. (ועדיין, אני בוחרת להתעלם מנורית).
ומצד שני כשמישהו מנסה לזרוק אבנים וזה באמת מישהו אידיוט כמו אלו שצצו כאן, אידיוטים, אין לי מילה אחרת, למה לתת לזה כל כך הרבה משקל?
ואני אתן לך דוגמא שאני יישמתי את זה בעצמי- כשרוזי פתחה עליי את השרשור ההוא "השפחה יובל", ולא היא ניסתה לפגוע בי אלא הרבה אחרים שניצלו את הפלטפורמה שהיא נתנה להם, אתה הגנת עליי שם בחירוף נפש, אבל אני לא הייתי בשרשור ההוא. הגבתי שם פעם פעמיים, סה טו. לא המשכתי לקרוא בו אחר כך ולמען האמת, רק לאחרונה יצא לי לקרוא אותו לראשונה מתחילתו ועד סופו. כי ברגע שהתחילו לנצל את הבמה הזו כל מיני דמויות על מנת לפגוע בי, אין לי מה לחפש שם. אני לא אקרא את הדברים שלהם כי הם לא שווים את הזמן שלי.
אתה מבין את ההבחנה שאני עושה כאן?
אני עדיין מתעקשת ואומרת שאם מישהו ירצה לנהל דיון ולפתוח את הדברים גם אם הוא לא מסכים עם אורח החיים שלי או שלך- זה משהו אחד. ויש שם הרבה מאוד דמויות בשרשור ההוא, גמד, שהתעניינו וביקשו שתכתוב עוד ורצו לקרוא את הדברים כפי שהם נראים מזוית הראיה שלך.
וקודם, קראתי שוב את השרשור ההוא, פעם שניה (!), וראיתי *שכן* והיו שם אנשים שהגנו עליך.
ואני אחזור שוב - כשאני אומרת להתעלם זה לא אומר לא להפגע וזה לא אומר לא להסביר. זה תלוי בזהות של מי שכותב לך את הדברים.
וזה גם מה שכתבתי לך בתגובה הקודמת שלי.

אני חושבת שעצם העובדה שהיו כל כך הרבה דמוית (שאת חלקן אני בטוחה שאתה מעריך) שפירגנו לך ורצו לשמוע עוד למרות שאצלם זה לא מקובל לנהוג כפי שאתה נוהג באנג'לינה- זה אומר הרבה, לא?
אז הדביל ההוא שכותב לפריספיריט שהיא דבה וכו' - הוא, הוא זה שיגרום לך לא לשתף?
כמה שנים אתה כאן? המון. זה חדש לך שיש אנשים שלא אוהבים אותך? זה חדש לך שיש כאלה שינסו לפגוע בך אישית? אני בטוחה שלא.
שאלה: איך אתה חושב שצריך למגר את התופעה הזו?
"לא להאכיל את הטרולים" בעיניי זו לא סתם סיסמא.
אני ברצינות שואלת אותך - מה כן ציפית שיקרה שהיה גורם לך להמשיך לשתף? (את נושא ההגנה בבקשה שים בצד, אנשים שם לגמרי היו בצד שלך)

ועם כל הדברים שכתבתי..
אני כן יכולה להבין למה אתה לא רוצה לפרסם.
ואמרתי לך בעבר ואני אומרת שוב- יהיה לי אישית חבל אם בגלל טרולים תפסיק לשתף.
(אני יודעת שיש הרבה סתירות בדברים שלי. אני יכולה להבין הרבה דברים ועדיין לרצות שיקרו דברים אחרים. אולי אם הייתי מגיבה בשרשור ההוא היתה לי יותר "זכות דיבור", אבל באמת שאני לא רואה שום סיבה לפתוח באינטרקציה עם חלק מהאנשים שם).

Brave Dwarf - היה גורם לי להמשיך לשתף לולי נאמר "תתעלם זה בסדר ככה זה". אני לא מקבל את ההשלמה הזאת (בשום מקום ולא רק בהקשר של הכלוב), זאת רפיסות ונתינת לגיטימציה, זאת הבטחה שטוב יותר לא יהיה ויהיה אך ורק גרוע יותר.

אסור להתעלם מרוע ואסור לקבל אותו כמובן מאליו ואסור להשלים אתו. ומה שאני רואה שקורה כרגע בשרשור הוא המצב ההפוך. את ויולי וריין ושלגי אשכרה מסבירות שדברים כאלה לא מקובלים ומדוע, וזאת ההתנהגות שצריכה להיות תמיד. כי זהו, אנשים לא חולקים יותר, אנשים לא כותבים יותר וכמו שיולי כתבה (אני עוד רגע אשים לה לייק): הייתי כ"כ שמחה לו הייתה לי האופציה הזאת להתלבט בפורום אבל אני לא יכולה בגלל תגובות כשלכן.

את שואלת אותי למה הייתי מצפה? את הרי יודעת, עובדה שזה מה שעשית כרגע שם.

lori{ע_מ} - הסיבה שמצאתי לנכון להגיב עכשיו היא כי קראתי את השרשור לעומק וכעסתי. אבל לא כעסתי לפני כן כי ברגע שראיתי שאחד שניים זורקים רפש - אמרתי לעצמי "זדיינו, למה שאתייחס אליהם?" ואז באתי לבלוג שלך וכתבתי לך את התגובה הראשונה שלי כאן.. כי רציתי ש*אתה* תדע את דעתי. (אולי הייתי צריכה לכתוב אותה שם מלכתחילה ואז היית מרגיש שיש יותר גיבוי).
וזה גם מה שאני מנסה להסביר, שברגע שאני רואה שיש רוע אני לא קוראת אותו. אני לא נותנת לו במה.
זמר היה מופיע במקום שלא באים לראות אותו? לא.
ויש לא מעט אנשים שלא מגיבים לי יותר כי יודעים שיזכו להתעלמות מוחלטת.
אני לא מקבלת את המצב בהשלמה ומרימה ידיים, ממש לא.
כשאני רוצה לפרסם אני מפרסמת ולא חוששת מאף אחד, וכשלא מתאים לי בגלל רוח הדברים, אני מדירה את רגליי מהפורום לתקופה. אני לא חושבת שאני נוהגת בהשלמה ואומרת "ככה זה וזה בסדר" (והדבר האחרון שאני אומרת זה שזה בסדר, שיהיה ברור), אני חושבת מהניסיון שלי שיותר יעיל להלחם בזה על ידי כך שנתעלם מאותם אנשים.
זוכר את גילי ומאסטר לא זוכרת איך קראו לו? בשלב מסויים אנשים הפסיקו להגיב לו כי ידעו שהכל שם פרובוקציה וחרטוט - הוא התאייד עד שגרין גריי חשף את הקטע שם בבלוג שלו.
אני מצליחה להבין את הדברים שאתה כותב וכן אני מקבלת אותם ומבינה את ההבדל מבחינתך, נראה לי.
אתה מצליח לרדת לסוף דעתי?

Brave Dwarf - את הגישה שלך אני מבין עוד מאז היו אדונים ומשרתים, לורי, והיא הביאה למצב אותו ניבאתי כבר אז כאשר נלחמתי ברוע בחירוף נפש, בשמי וגם בשמם של אחרים.

אנשים לא כותבים יותר.

לאותה תגובה שלך בפורום בה סיפרת על כי יצא האוויר מהמפרשים הגבתי לך וכתבתי שבעיניי את גיבורה כי את ממשיכה לחלוק וכתבתי את זה לא לשווא. כי אין יותר, לא חולקים יותר, זהו זה נגמר. והגישה הזאת שלך "לא לתת במה לרוע" היא הגישה שהובילה לכך. אז אני מאוד שמח שעליך זה עובד, אבל כפי שניתן לראות, על רוב האנשים זה לא. רוב האנשים לא חולקים, לא מתלבטים ולא כותבים כי לא בא להם על זה. כי זה לא שווה. למה אני צריך לכתוב ואח"כ להתעלם ואח"כ לבלוע ואח"כ לכתוב (הזמר אולי נעלם אבל הרוע לא, אגב) ואח"כ להתעלם ואח"כ... משעמם לי?

lori{ע_מ} - כן.
מן הסתם כל אחד מתמודד עם זה אחרת.
וכן, זה באמת עצוב שאנשים מדירים את רגליהם מפה, לי אישית זה חבל. ודוקא זה שאנשים לא כותבים ומשתפים זה מה שגורם לי לשתף פחות..

אני אתן צ'אנס לגישה שלך. ברצינות.
בתקווה שזה לא יעלה לי בבריאות.

זאלופון​(שולט) - היי אליפל,

אני כל כך מבין את מה שכתבת ללורי (ולאחרים). אני יודע כמה זה מבאס ומוציא את החשק כשתוקפים ושופטים אותך באופן גועלי והאנשים הטובים, אלה שמהם אתה מצפה שיתמכו בך ויגנו על האופי שהם ואתה רוצים שיהיה למקום הזה, עומדים מנגד ולא מוחים.

אני לגמרי לא חושב שאתה טועה, אבל רציתי להאיר רגע את הדברים מפרספקטיבה אחרת, שמישהו פעם האיר עבורי בבלוג של פריספיריט: האנשים הטובים האלה, שאולי לא מתעמתים עם האנשים הפחות טובים, כן נותנים לך גב בעצם הדיון איתך. הם מבהירים מה הם חושבים על המגדפים בעצם העובדה שהם מתעלמים מהם ובוחרים להמשיך את התכתובת עמך, תוך הבעת כבוד כלפיך ועניין בדברים שיש לך להגיד. גם זו דרך להצהיר במה אתה תומך וממה אתה מסתייג.

כשכתבת דברים ברוח זו לפריספיריט כתבתי לך שאהבתי את דרך ההסתכלות הזו ומצאתי בה טעם רב, אבל שאני בכל זאת לא בטוח שזו הדרך הנכונה, כי איזה מין מקום הוא זה שבו נאמרים דברים כה נבזיים ואנשים פשוט ממשיכים כאילו דבר לא קרה.
אני עדיין לא בטוח מהי הדרך הנכונה. אך דע שבכל מקרה שבו תבחר לשתף והרוע יצוף, יש לך את תמיכתי המלאה, בין אם אביע אותה במחאה פעילה, בעצם ההתדיינות עמך, בלייק, ואפילו אם אשתוק - היא שם.

זה לא הרבה (במיוחד אם אשתוק), והרתיעה שלך מלשתף בתנאים הקיימים מובנת ואני חולק אותה במידה רבה. אבל יש כאן לא מעט אנשים, ודווקא הטובים שבהם, שהכתיבה שלך והדברים שכן שיתפת מוציאים מהם באופן עקבי תגובות של התרגשות, של הערכה ושל התפעלות הן מהתכנים והן מהנכונות לשתף בהם. המחשבה אודותיהם לא תמיד יכולה לאזן את הרוע, אבל אולי היא תעזור לו להחליק קצת יותר טוב בגרון.

נ.ב.
לורי, אני לא יודע איזו משמעות יש לזה אחרי כל השנים האלה, אבל יש כמה תגובות שלי לפלג שאם אליפל היה מוצא טיפקס כלובי ומשאיל לי קצת, הייתי מוחק בלי לחשוב פעמיים.

Brave Dwarf - (-:
אני מודה לך על כל מילה שכתבת כאן ואני מסכים כמובן, אבל אני מאוד רוצה לחדד את ההבדל בין מה שקרה שם עם פריספיריט לבין מה שאני מדבר עליו. למרות שאני חושב שאתה מבין את ההבדל מבלי שאסביר.

במקרה של פרי, כפי שכתבתי גם בשידור חי, נפתחו השמים ופנימה נפל מגדף. הוא גידף ונעלם. כפי שאמרתי גם אז, לולי נעלם, התמונה הייתה אחרת והייתי מצפה מכל אחד להתערב, כי רדיפות אינן יריקה רגעית ומקרה חד פעמי, אלא עבריינות ובריונות לשמה וכאשר מדובר בעבריין ההתעלמות לא תציל את השרשור, כי לא ניתן להתעלם ממשהו המופיע בכל הודעה שלישית.

ונקודה נוספת ויותר חשובה: במקרה של פרי לא דובר על מצב בו היא מספרת דבר מה מנבכי נפשה והנה מגיע משהו בסגנון של מה שראיתי בסוף השרשור של AV, ומגדף אותה על כך.

אני לא אומר שמה שקרה לפרי זה בסדר ויש להקל בהתרחשות המכוערת הזאת ראש, אבל אני חושב שכיוון שמדובר בעניין חד פעמים, באמת ניתן לפתור אותו בהתעלמות שאומרת: "מר חזיר, אתך אנחנו לא מדברים", אך לא ניתן להשתמש בהתעלמות כאשר מדובר בעבריינים סדרתיים ולא ניתן להשתמש בה כאשר מדובר בסותמי פיות.

כדי להסיר ספק, אם קיים, מכנותי, אתן לך דוגמא. לפני מספר ימים מישהו תקף אותי בפורום בצורה מאוד מכוערת. הוא שלף קצת פרטים מחיי האישיים, קצת מהבלוג, קצת מהראש וכדומה. בין הרגע שראיתי את התגובה שלו עד הרגע בו כלובי מחק אותה, התפללתי שאף אחד לא יגיב כי היה לי ברור שברגע שמישהו יגיב לו (כולל אותי מן הסתם) ייהרס השרשור. לעומת זאת אם יעברו על תגובתו בשתיקה והיא בסופו של דבר תמחק, השרשור ימשיך על מי מנוחות. ואכן כך קרה. אני לא רואה בעובדה שאף אחד לא קפץ להגנתי לגיטימציה למעשיו. נהפוך-הוא: העובדה שהתעלמו ממנו ואח"כ נמחק, הבהירה את העמדה של חברי הפורום בצורה מעולה. להבדיל מהמקרה הזה, אין שמח ממני על כי לא שתקתם על התקיפה שתקפו את AV מהסיבות שאתה פירטת בתגובתך שם.

ושוב תודה על התגובה שלך, זאלו.

lori{ע_מ} - אתחיל מהסוף: כפי שכתבתי לספיריט, זה היה, תקופה שונה, הסתכלות שונה ושוב, מאחר ואתה וזוגתך בין האנשים שיותר הערכתי זה נתפס אחרת. זו גם הסיבה שאתכם אני זוכרת שם ואנשים דבילים עלומי שם לא, כי מי שם עליהם?
תודה, בהחלט יש לזה משמעות }{

ואגב, מה שכתבת זה מאוד מתחבר למה שאני כתבתי לגמד.
אני עדיין חושבת שזה מאוד משנה מול מי בוחרים להגיב, איך ומתי. בשרשור של AV הרגשתי שזה גם מטופש להגיב אחרי כל כך הרבה זמן, אבל ברגע שהרגשתי שיש הזדמנות ניצלתי אותה.

יותר מפעם אחת נוכחתי לגלות שכשלא מגיבים לטרולים או לאנשים שפוגעים הם פשוט מתאיידים כי הם משתעממים. הם מחפשים את המענה הזה.
אם אפשר היה לאגנר אותם, הייתי עושה את זה בכיף (דיקטטורה זה לא תמיד רע :-)).
אני חושבת שהתגובה שלי לסירופ הרבה יותר רלוונטית בפוסט שם מאשר תגובה לאחרים שפתאום צצו בפוסט בלי אף תגובה קודמת בפורום ועכשיו הם פורסים את משנתם.
אני לא נוטה לכתוב בשרשורים הרבה פעמים כי יש תגובות שאני מתעלמת מהן. לפעמים בגלל שאין זמן, אז מראש מדלגים לתגובות של אנשים שאתה מכיר או כאלה שאתה מזדהה או מזדהה פחות אך נהנה לקרוא.
וכפי שכתבתי לגמד, אני אתן צ'אנס למיגור התופעה בדרך שלו. נראה לאן זה יוביל.

ואני מאוד מקווה שהגמד יבחר לראות את כל האנשים כאן בבלוג הזה שהצהירו בצורה הכי מפורשת שיש שהם תומכים בו ואולי פעם, בעתיד הלא רחוק, ירגיש בנוח לחלוק שוב.

Brave Dwarf - גם אני רואה הבדל, לורי. את יכולה לראות את הדוגמא שנתתי לזאלופון למקרה בו ההתעלמות תהיה הכלי הנכון להשתמש בו (אגב, למען דיוק, התוקף המדובר תוקף אותי במשך שנתיים רצופות, מה שסותר את הטענה שלך שהתעלמות גורמת להם להיעלם. עובדה שלא), את היא זו שלא רואה הבדל ובמחי יד מאגנרת את כולם על אותו יעה, פרט לאחד-שניים-שלושה מוערכים, מה שגורם לאחד-שניים-שלושה מוערכים לעזוב מחשש פן המאוגנרים על ידך יתקיפו אותם, ובמקביל לפנות במה ומקום לאלה שאגנרת. בסופו של דבר אם תסתכלי, הרוב שנשאר בפורום אלה המאוגנרים ואלה שלא אגנרת כי הערכת, עזבו. משהו פגום בשיטה שלך, לורי (-:

למעשה את העניין הזה כבר טחנו, אך יש משהו שרציתי לכתוב לך וכיוון שלא נשאר לי מקום, ויתרתי. אני יודע שדבריי נקראים כתלונה, אבל הם לא, הם הערכת מצב, דיווח מהשטח, סיכום נקודתי או כל דבר דומה. אני בהחלט מבין את אלה שלא ירצו להתלכלך, להתווכח, לשכנע ולהסביר. זאת עבודה סיזיפית ומגעילה שלרוב משאירה את לוחם הצדק בשלולית של בוץ וזבל. מה עוד שאין לי זכות לבוא בתלונות כיוון שאני עצמי כבר מזמן הפסקתי להלחם ובחרתי להתקפל וללכת. כן, לורי, כשאני אומר "אסור לוותר ולבלוע" אני אומר את זה לא רק לך, אני אומר את זה קודם כל לעצמי. כי שמתי לב שאחרי תריסר שנים של מלחמות, נכנעתי. כי אחרי תריסר שנים גם אני מרים את הכתפיים ואומר: "טוב, אין מה לעשות, ככה זה בכלוב".

כשהייתי בגרמניה התפתחו בכלוב מספר שרשורים עליהם עברתי בריפרוף עם שובי בשיעבד. באחד מהם מישהי כתבה על עלבון פומבי שספגה והתלוננה על כך שאף חבר פורום לא נעמד לצדה. מישהי אחרת השיבה לה: "אני בטוחה שיש כאן אנשים שלהם אכפת. לזה אכפת ולזה אכפת ולזה אכפת ואין לי ספק שלגמד אכפת, אלא שהוא נעלם בימים אחרונים". ואני הסמקתי. הסמקתי כי אינה יודעת שלגמד כבר לא אכפת.

Anjelina{Eliphal} - I apologize Zalo for my angry comment to you. I just have not forgotten and moved on from those years ago when I first talked to you in forum

lori{ע_מ} - איזה קטע היה לקרוא עכשיו את כל ההתכתבות הזו מחדש בהקשר של הפוסט האחרון. ממש קטע.

Brave Dwarf - גם אני חשבתי על זה.
חשבתי על זה כבר אתמול. חתיכת נוסטלגיה. הפוסט הכי אקטואלי שאי פעם כתבתי. הוא יתאים גם בעוד עשרים שנים מעכשיו.

lori{ע_מ} - כן אה.. ואז נגיד שהזמן בכלל טס.
הסתכלתי שוב על אחת התגובות שלי פה, לתת צ׳אנס לדרך אחרת. יש בזה משהו mשחרר דוקא, בניגוד למה שחשבתי אז.

Brave Dwarf - את יודעת מה אותי מסקרן? אם הוא לפחות אמר לעצמו בסיום השרשור: איזה יופי של שרשור זה היה! כ"כ פורה, מעשיר! פיתחנו נושא חשוב ודיסקסנו אותו באופן אינטלקטואלי. כמה הוא הוסיף לכולנו ואיזה יופי שהיה.

אם כן, אז לפחות ככה זה היה שווה. אם לא, אז אלוהים אדירים כמה זמן אבדתי על החרא הזה סתם.

lori{ע_מ} - את התגובות האחרונות שנוספו מאז התגובה שלי אתמול לא קראתי אז בנוגע לכל אלו שהיו עד אז, למעט כמה תגובות ספציפיות באמת כולם השתדלו להתרכז בנושא ולא לגלוש למקומות אחרים. חייבים להודות שזה התחיל ונמשך יפה לאורך מרבית השרשור.. להבדיל למשל משרשור המורה המפוטרת או השרשור שגרם לך לכתוב את הפוסט הזה.

אני חושבת שגם אם לא היה חושב כך, אני מרגישה טוב עם הנקודות שהעליתי שם. אני מרגישה מאושרת במקום שאני נצאת בו וכשיש לי גב חזק בבית, התחושה האישית שלי היא ״מי יכול עליי?״
מאוד נהניתי לקרוא אותך שם. (ועוד כמה). אז לי זה היה שווה.

lori{ע_מ} - וגם, סה״כ הצחלתי להבין הרבה מהגישות שהוצגו שם. אני מסוגלת להזדהות ולהבין את הרוב שם, גם אם הדרך שלי שונה.
הדבר היחיד שהפריע לי שם זה הניסיונות החוזרים והנשנים לשכנע אותי למה אני טועה.
אני לא ניסיתי לשכנע אף אחד למה הדרך שלו שגויה, אלא להסביר על הדרך שלנו. ומה שקיבלתי שם בחזרה זה כמה זה שגוי.
סליחה. אסביר. זה לא הנסיונות שכנוע על הדרך השגויה שלנו כמו השימוש המכוער במילים שלי ולהציג מצג שווא של כוונותיי. הדרך. ההטפה. ה״אני יודע יותר טוב״.
יאללה, התרגלנו :-)

Brave Dwarf - תראי, אם את מרגישה שהשגת איזושהי מטרה מבין המטרות שהצבת בפניך טרם החלטת לכתוב, אז זה טוב. זה אפילו טוב מאוד ומעולה. כי זאת כל הנקודה. המטרה שלי הייתה אחת: שיבינו. שיבינו שקיים אחרת וגם שישלימו עם קיומו. שלא יתייחסו אליו כאילו היה נגע רע. משהו שצריך להשמיד או להשתיק. בערך כמו שאני לא חושב שאורח חיו של אדם אחר הוא משהו שצריך להשמיד או להשתיק ומודד אותו לפי מתאים לי/לא מתאים לי. יותר סביר שאשאל כדי להבין את החדש והמרתק מאשר שאקבור אותו או אנסה להפוך אותו להיות כמוני. וזה משהו שלא קרה בשרשור.
בכל מקרה, שבפעם הבאה לא יתלוננו אם השרשורים יסתכמו בתאורי זקפת בוקר ובשאלות אם לאדון מותר לרדת לשפחה בין שתיים לארבע. אבל שוב, את את השגת את המטרה, אז לי בוודאי שאין מה להגיד בנדון.