Clotted Blood

חננית{R} - בגלל זה עדיף לכתוב בבלוג אפשר למחוק לפי המצב רוח

Brave Dwarf - זה נכון. למרות שעדיף לא לכתוב שום דבר אישי באף מקום בכלוב. כבר עמדתי במצבים כששלפו מהבלוג והביאו לתוך הפורום. סתם תמונה מחורבנת. (-:

חננית{R} - אני מחקתי את הבלוג בתפוז ופה השארתי חלק
המחיר של ההיחשפות תמיד יהיה ביקורת אבל עדין לפעמים זה שוה את זה

Brave Dwarf - הביקורת מבורכת דווקא. לפחות מבחינתי, למרות שאני מבין את אלה שלא רוצים גם ביקורת ורוצים רק לספר ואז באמת עדיף שיעשו רק בבלוג ויבקשו מראש לא לבקר.

כשאני כותב בפורום אני לא רק מצפה לביקורת, אני מבקש אותה. זאת האפשרות היחידה שלי לקבל את הביקורת ואת המבט הנוסף על חיי אותם אני רואה מבפנים ולכן אולי לא רואה במלואם. אני לא מקבל עקיצות, ניסיונות לפגוע ורפש. אלה אינם ביקורת אלא חוצפה וחוסר כבוד ואני לא מבין למה מישהו צריך לסבול כאלה דברים ועוד בפורום שנועד עבור זה בדיוק - מקום בו כולם יוכלו לחלוק ולשוחח מבלי לספוג עלבונות על אורח חייהם.

פרחונית​(לא בעסק) - סיקרנת אותי והלכתי לקרוא
המילים שלך, התיאור שלך, מקסימים בעיניי
האהבה שלך אליה, הראיה הרגישה שלך, הקשר החברי עם החברים, כולם מדהימים בעיניי

למה אתה מתחרט ?

חג שמח גמד :)

Brave Dwarf - חג שמח, מותק.
כנראה פספסת את שני העמודים בהם הואשמתי בכך שהחרבתי את השרשור, השתלטתי עליו (לא הכל צריך להיות על החיים של הגמד), שאני גבר מתעלל שלא ירשה לאשתו להגיב בפורום כשתגיע לגיל 40 (אם עדיין תישאר אתו), ושאשתו ילדה קטנה ומפגרת שלא יודעת מה היא רוצה, ושנפלה ברשת של איזה תרח זקן ממולח ונצלן.

אני יצאתי מהשרשור ההוא עם הרגשה מאוד לא טובה. המעניין הוא שהשרשור נשכח, גם התחושה התנדפה, אבל הלקח שנלמד נשאר. מאז לא חלקתי ולאחרונה הפסקתי גם בבלוג.

פרחונית​(לא בעסק) - לא פיספסתי את אותן הודעות

זה מבאס שמישהי הגיבה אלייך ככה
אם כי שים לב שהיא הייתה ממש במיעוט,
ורוב המשתתפים בדיון הגיבו בצורה מכבדת התעניינו ושאלו בסקרנות, למרות מדובר בסגנון חיים שונה מאוד משלהם

לפעמים זה המחיר של דיון ציבורי (במיוחד כזה שהוא במילים בלבד)
וההפסד הוא של יושבי הכלוב

Brave Dwarf - לא אמרתי שלא הייתה במיעוט. כתבתי את זה בגוף הפוסט כאן (רק בהפוכה:" היא לא הייתה הרוב"). וכן, נכון, זה המחיר. ומסתבר שזה מחיר שאני לא מוכן לשלם (לא מדבר על אי הסכמה או שיפוטיות אלא על נבזיות וגועל נפש). ובעצם למה לי? ובעצם למה לכל אחד אחר? בעצם למה לאנג'לינה למשל. למה לה? היא הרי אפילו לא השתתפה. את מבינה? הדברים האלה, מסתבר, מצטברים, הלקחים נלמדים ויש תוצאות. והן אחת ולתמיד: אדם שהגיע לפני 12 שנים לפורום אדונים ומשרתים כדי לחלוק, ללמוד ולספר, לא כותב על מערכת היחסים שלו ועל השתלשלות שלה, לא מעלה שאלות שבאמת טורדות את מנוחתו (ויש כאלה במיוחד שהחיים שלי באמת מאוד מורכבים), לא מספר על איך זה אצלו כשנשאלות שאלות רלוונטיות בפורום, כי זה המחיר. והאבסורד הגדול אף יותר, שאחד האנשים שגרם לו להרגיש שהוא לא יכול לחלוק ולשאול הוא אדם בשם "ייעוץ בדסמי"! LOL (-:

פרחונית​(לא בעסק) - למה לך ?
למה בעצם אתה חולק ושואל בפורום ?
אני מניחה שיש משהו שאתה מקבל בתהליך
הביקורת שהזכרת בתגובות אחרות פה כנראה משמעותית עבורך

אז זה בעצם שאלה של מחיר (?)
האם המחיר של התהליך של לחלוק ולשמוע אחרים, שווה את הסיכון של הרפש שאולי ייזרק עלייך בדרך

אני מבינה את ההקבלה לנסיעה בכביש וזריקת אבנים

אתה יודע, הדבר שאני הכי מאחלת לך בעולם כרגע, זה שתוכל לא להיפגע מהאבנים הוירטואליות האלה
או לפחות להיות במצב שבו הן נעצרות בשריון ולא חודרות פנימה
ולא גורמות לך להימנע ממשהו שכנראה חשוב לך

Brave Dwarf - אז זהו, שאני לא שואל ולא מערב. זאת הייתה אחת הפעמים הבודדות בכל 12 שנותיי שעשיתי את זה ולכן כ"כ משמעותית עבורי. ומכיוון שתמיד מדובר בנושאים רציניים ואישיים ועדינים, לא להיפגע כשמישהו מורח עליהם צואה, כמעט בלתי אפשרי. אז הפתרון, כפי שאמרתי, הוא פשוט לא לחלוק. בקיצור, כמו שכתבתי, כשראיתי את השרשור והבנתי שמדובר באחד השרשורים הבודדים במהלכם נפתחתי ושכמובן התנהלו "כרגיל", התחשק לי לקחת טיפקס ולמחוק אותו ועל הדרך גם את עצמי, עונש על כי חרגתי וחלקתי.
}{

פייה{O} - גם אני קראתי את זה שוב (בן כמעט שנה וחצי אגב).
יש לי מליון שאלות שרציתי כבר אז לשאול אבל פחדתי שזה יצא שיפוטי אז סתמתי את המקלדת.
אני חושבת שדווקא שם הייתה דוגמא לאיך דיון יכול להיות עמוק, מעניין ועם כבוד הדדי ופלורליזם, וזה הרבה בזכותך.

Brave Dwarf - לגבי הדוגמא לאיך הדיון יכול להיות, תראי את התגובה שלי לפרח מעליך.

שנה וחצי! איך הזמן טס, פיונת. לא ייאמן. שנה וחצי! אלוהים שישמור. החיים האלה קצרים מדי. הימים האלה קצרים מדי. כרגע נפלה ברשת שלי עבודונת קטנה מהצד שתתן לי השלמת הכנסה נחמדת (אל תספרי למס הכנסה) ואני מרגיש איך אני לא מספיק כלום. שלו היו לי רק עוד מספר שעות במהלך היום הייתי היום מיליונר (-:

חבל שלא שאלת, אגב, זאלו ויולי שאלו ועניתי להם בלי שום בעיות כפי שראית. יש לי תחושת בטן מבוססת למדי שלו שאלת, לא היית שואלת בנימה שונה משלהם. מעולם לא הייתה לי בעיה עם חוסר הסכמה או עם שיפוטיות, יותר ממה שאני שופט את עצמי, אף אחד לא יוכל, יש לי בעיה עם חוסר כבוד, כפי שראיתי אותו שם. בשני העמודים עליהם כתבתי לפרח מעליך, הרגשתי בלתי רצוי לכל הפחות.

פייה{O} - ראיתי את התגובות המיותרות, אבל הן די נבלעו בעיני בתוך השאר.
אני דווקא לא מסכימה בהכרח עם קונספט ה׳תפוח אחד רקוב׳ - מקומץ רע אפשר גם לבחור להתעלם ולהנות מהשאר, שזה טוב.

מותר לשאול כאן? בזירה שלך?
מכיוון שאני מרגישה שבשנה וחצי שעברו, בטח בנוכחות קטנטנים בבית וכשהזוגיות פחות טריה, אצלינו לפחות המצב מאוד שונה ממה שהיה אז, מעניין אותי איך אצלכם בפרספקטיבה של זמן (בין השאר).

Brave Dwarf - אני כנראה לא בנוי מהחומר הזה שנהנה מהטוב ומתעלם מה"קומץ". לא במקום שאמור להיות המקום בו ניתן לחשוף ולספר את מה שאי אפשר מחוצה לו. זאת הרי הסיבה שאני כאן ולא כי הפורמט של הכלוב נורא כייפי ואיזה יופי אפשר לכתוב גם בוורוד! הגישה שהושמעה הייתה שהתנהגות כזאת טריביאלית. ואני שואל אותך, האם היית נוסעת בכביש בו טריביאלי לזרוק אבנים? לא, לא כולם זורקים, ויש המון אנשים שלא זורקים. למעשה הרוב לא זורקים שם אבנים. ואפילו לא כל האבנים שנזרקות פוגעות בך, אבל עדיין קיים סיכוי שתזרקנה אבן ושתפגע. אם את לא באמת צריכה להגיע אל המקום אליו מוביל הכביש, לא תוותרי על נסיעה? אני ויתרתי. הסיכון הזה לא שווה את התוצאה. ניחא אם לפחות הטענה הייתה שזה לא בסדר והעניין ישתנה, אבל הגישה שזה "טריביאלי", משכנעת מאוד שלא לנסוע בדרך הזאת.

וברור שאת יכולה לתשאול. את תמיד יכולה לשאול. למה לכל הרוחות את שואלת אותי את השאלה הזאת בפעם שניה? אני יצרתי עליך רושם של אדם שלא יודע לקבל ביקורת? את כינית אותי אדם חשוך דעות (את זוכרת?) וקיבלתי את דעתך בברכה ושוחחנו על כך ואפילו בסופו של דבר הסכמתי אתך שבנקודות מסוימות של חיי הזוגיות שלי אני אכן חשוך דעות. אני הייתי בטוח שלך מכל האנשים כאן ברור כבר מזמן שמותר לשאול הכל.

קחי רק בחשבון, פיונת, שאנחנו מנהלים אורח חיים מאוד שונה באופן בסיסי. נוקדת המוצא שלנו שונה בכל הקשור לזוגיות. יש משפחה ויש ילדים ויש את אנג'לינה שהיא שלי ועבורי וכל שאר המשתתפים, הם משתתפים משניים. היא שלהם רק אם אני לא צריך ואל להפך. מה עוד שאין קריירה ועבודה בדרך. אנג'לינה אינה עובדת והצרכים שלי לא ישתנו גם בעוד מיליון שנים. אני צריך את האישה שלי לידי 24/7 ורק שלי (או לפחות קודם כל שלי). כזה אני.

פייה{O} - אני יודעת שבאופן כללי אתה מאוד פתוח לשאלות ולביקורת, אבל עדיין זכותך שלא יתחשק לך על זה ולפיכך אני שואלת :)

בכל אופן, אם כבר - יש כמה דברים שכתבת שם שאני לא מצליחה להבין.
קודם כל, אתה משווה את אישתך, אהבת חייך ואם ילדך לעוד פריט רכוש שלך (כמו אוטו או ספר) שאתה חולק בכיף עם חברים קרובים.
מין הסתם היחס שלך לאישתך הוא לא באמת כמו היחס שלך לאוטו או לספר ויש לה איזשהו ערך רגשי מעבר..
חוצמזה יש לה גם רגשות ורצונות וחשקים משלה (בניגוד לאוטו למשל).
ומעבר לכל זה, עבור רוב האנשים (ובטח רוב הנשים) סקס, במיוחד כאשר אינו חד פעמי ואינו עם זר מוחלט, מלווה במטען רגשי לא מבוטל ובפוטנציאל לא קטן להתפתחות רגשות, לאיזשהו כיוון.
אז עם כל זה, איך זה שזה לא מפריע לך שאישתך תעשה סקס עם חבר שלך??
ועוד משהו מעניין - אתה מתאר לעצמך מצב שביום מין הימים אחת הבנות שלך תהיה במצב כזה?
אני באמת לא מצליחה להבין איך אתה יכול לכבד את אישתך כאדם נבון, חברה ושותפה לחיים, ומהצד השני לצפות ולרצות שלא יהיו לה צרכים ושאיפות משל עצמה אלא שלמעשה תחיה את חייה למענך.
איך אפשר לאהוב בלי לרצות לראות את אהובתך ממצה את עצמה כמיטב יכולתה, מתפתחת ומגשימה חלומות?
גם קשה לי להאמין שאפשר לחיות ככה לאורך זמן (לא שנתיים שלוש אלא עשר ועשרים שנים).

זהו לבנתיים.
אתה צריך לכתוב ביוגרפיה ביום מין הימים, יש לי הרגשה שזה יהיה מעניין :)

Brave Dwarf - איזה ביוגרפיה. אני כבר חודשיים לא מצליח לסיים את המאמר פה. כבר מתפוצץ לי הראש. אז רק ביוגרפיה חסרה לי. מרגיש כמו פקיד במדים, בחיי.

כן היא רכוש אבל לא הייתי משווה אותה לרכב. בעצם לא הייתי משווה אותה לדבר. היא רכוש שהוא אישה וניתן להשוות אותה אך ורק לרכוש שהוא אישה אחרת, אבל מכיוון שאנחנו חיים בעולם בו לא נהוג להשוות אנשים לרכוש, אני נאלץ לפעמים להשוות אותה לחפצים. אנג'לינה משתייכת לסוג רכוש שונה מחפץ. את יודעת, גם ילדים הם רכוש שלנו במידה מסוימת. תחשבי על זה. אנחנו מלבישים אותם, מפשיטים אותם, מחליטים עליהם, מאכילים אותם וכדומה. אנחנו קשובים לרגשות שלהם אך ורק כאשר הם תואמים להגיון שלנו ובעצם נוהגים בהם משל היו רכוש. כך שהיחס אל האדם כאל רכוש אינו כזה זר לאוזן, אלא שהאדם המודרני מכנה אותו "הורות". גם בזוגיות יכול להיות יחס רכושני.

לא הבנתי לגבי מטען רגשי וסקס ולמה זה אמור להפריע לי, גם לא הבנתי את עניין הרכושנות וסקס עם אחר ולמה זה אמור להפריע לי. מערכת היחסים שלי עם חברים פתוחה לחלוטין. אשתי אשה יפה וגם נשותיהם יפות. אני נמשך אליהן ופעם הייתי מאוהב באחת מהן ועד היום שומר לה פינה מאוד חמה בלב (נדמה לי שגם היא לי). האם את מתכוונת לכך שאני צריך לחשוש שאנג'לינה תתאהב בעילי? אם היא תתאהב בו, סימן שהיא לא האישה המתאימה לי. עילי בחור מקסים, מי שפנויה רגשית תתאהב בו גם מבלי לקיים אתו יחסי מין. אני מאמין שאנג'לינה אוהבת אותי, אני גם חושב שאני מתאים לה יותר ממנו. ואין לי ספק שהיא מודעת לכך.

אם הבת שלי תהיה במצב כזה כי היא רוצה, אז זה מה יש וזה מה שיהיה. כל עוד היא תהיה מאושרת, אני בעד. הבת שלי אינה הרכוש לי, היא חופשית להחליט את מה שהיא רוצה (החל מגיל שמונים שלה כמובן, כי 79 צעיר מדי). (-:

לאשתי יש צרכים משל עצמה. הצורך שלה הוא לספק את רצונותיי ואת צרכיי. תני לה קריירה, תני לה מיליון חברות, תני לה שמלות נשף וספרי לה שבזמן שהיא עובדת רוקדת שותה קפה, אני אומלל ותראי איך היא תוותר על הכל. האושר שלי הוא המטרה שלה בחיים. אני הגורוני-תינוקי שלה ולפני הכל אני צריך להיות מאושר ומכיוון שאני מאושר עד לב של הלב של הלב השמיים, היא מגשימה את עצמה.

והיא אדם נבון וחברה ושותפה לחיי. אני לא מסוגל לזוז בלעדיה. לזוז? לנשום אני לא יכול. אם אני מרים טלפון הביתה והיא לא עונה, אני מתחרפן. אם אני מגיע הביתה והיא לא מחכה לי בכניסה, אני מתעצבן, ואם אני פוקח את העיניים בבוקר והיא לא לידי, אני אבוד. שותפה? היא איבר מאיבריי, חלק ממני, חלק מהנשמה ומהגוף שלי. תקרעי אותה ממני ואני אדמם למוות בכוונה תחילה כי אני לא מסוגל בלעדיה וגם לא רוצה.

מתוקף אישיותה - לא טרחתי ללכת לקרוא.
למד אותי - מה טוב בזה?

ובכלל - אוכלוסית כדור הארץ מונה 7 מיליארד בני אדם.
אתה נותן לאדם אחד, וירטואלי , להעציב ולעצב את יומך?
חבל.

חג שמח איש.

Brave Dwarf - חג שמח, קוקי.
מה טוב במה? לא הבנתי. סליחה.

אני לא אמרתי שהעציב ועיצב. דיברתי על משהו הרבה יותר רחב. על קיומו של הפורום שכרגע נדון בבלוגים רבים ומוטל בספק ועל הסיבות מדוע הפורום קיבל צורה מאוד מוזרה לאחרונה (יש המכנים את זה גסיסה, אני חושב שזה שינוי).

מתוקף אישיותה - :)
כתבתי שלא הלכתי לקרוא כי מה טוב בזה לקרוא שירשור שכזה שעורר בך מה שעורר.ובכלל התרחש אי שם ומישהו טרח לקדם שוב.
ניקוי חמץ? או הורידו אבק?

לפורום חיים משלו.מכיוון שאני אנתרופולוגית אינטרנט (אמיתי!) אני יכולה לומר לך שהאמליטודה חיה ונושמת פה כמו בכל פורום אחר כולל כאלה של בישול בריא....

אם יגסוס יקום לתחיה.
זה תלוי אנשים בלבד.
ותרבות שיחה כמובן.ורצון.וסיפוק צרכים ושאר ירקות.

לא להתרגש.
עוד יחיה שוב :)))

חג שמח שוב ובעיקר רוגע ושלווה!

Mary Jane - אני לא יודעת עלאיזה שרשור מדובר, אבל ניכר שאתה כותב באופן רגשי ותוך מחשבה וזה יפה לראות

Brave Dwarf - אל תכעסי ואל תקחי ללב, אבל אם תעברי על תגובות כאן תראי שאני מזכיר בהן אדם ממנו נפגעתי בשרשור המדובר יותר ממה שנפגעתי מאחרים. אדם שאמר שסתימת הפיות שהתרחשה שם לגיטימית ושכל אחד ש"כותב באופן רגשי ותוך מחשבה שיפה לראות" צריך לקחת בחשבון שזה יקרה לו כי ככה זה צריך להיות (להבדיל מ"לקחת בחשבון שזה יקרה לו למרות שככה זה לא צריך להיות"). האדם הזה היית את, מרי ג'יין (-:

Mary Jane - אממ, קראתי עכשיו. לא היה לי מושג שגם אני בקטגוריה עליה אתה מלין. צירוף מקרים שכזה. אני מצטערת שפגעתי בך באופן כה חמור. לא הייתה לי כל כוונה כזו. חשוב לי להבהיר שמה שכתבתי ביטא את עמדתי באופן עקרוני לגבי התדיינות בפורום, ולא היה בדברים משהו פרסונאלי-אישי כלפיך. גם לא תיארתי לעצמי שדבריי יעוררו הד כזה בנפשך.

Brave Dwarf - לרגע לא טענתי (וגם לא הרגשתי) שדובר במשהו פרסונלי אישי. איני מתרעם כאן על פגיעה פרסונלית אישית ולמעשה, פרט לזמן אמת, מעולם לא התרעמתי על כאלה. אלא דווקא על ההנחה שסתימת פיות מסוג שהתרחשה שם, לגיטימית. אגב, השירשור ממשיך באותה הנימה ובאותו נושא של סתימת פיות פוריטניות (לדעתי לא בהכרח, אבל זה מה שהולך שם כרגע), בלעדיי ובלעדיך.

kasandra​(מתחלפת){jegularis} - אמרת יפה על קקי וחורש.
אני מקירה אימרה שאומרת :" כשלאנשים יש חיים אמיתיים משל עצמם הם עסוקים בלחיות אותם, כשאין להם באמת הם עסוקים בלרחל ולבקר את אלו של אחרים".
אם תשיל לב זה אכן כך גם בפורומים, תמיד התגובות של הזוגות היציבים והמאושרים יותר, שכביכול מצאו את מה שנפשם חיפשה תמיד יותר מבינות זהירות מתענינות ופחות שיפוטיות ומרצות תורה.
לאומת כל הצדקנים למיניהם שמשוכנעים שהשמש זורכת להם מתחת.אני כבר אשתוק בנושא שכל פלוץ שקצת קרא והשכיל משוכנע שתפקידו בחיים ללמד את האחרים באיך לחיות נכון, כל אחד כאן נהייה "קאוצר" "ויועץ לעניניי..." למרות שבמקרה הטוב הם אוליי סיימו קורס בפסיכולוגיה בסיסית או משהו טיפה מעבר.
אני לא קונה את כול הטוב לב של הנשמות המיעצות, ואיך אומרים הדרך לגהינום שרועה בהם.

אני גם הרבה פעמים לפניי שיש לי מה להגיד עוצרת את עצמי שם, פשוט כי אני מבינה שזה להכניס ראש בריא למיטה חולה, כמו בשרשור של מילת בטחון למשל שרץ שם עכשיו.
אני הבנתי מצוין למה התכוונת, גם אני כל הזמן שאני פה ועוד לפניי שמצאתי את בנזוגי לא הייתי צריכה את זה.
אבל עדיין לי ברור שמי שפותח את השרשור לא באמת רוצה להקשיב לשום דבר שלא מעליל את צדקתו וגדולתו, ולא מקרב אותו לזה.
אז למה באמת להתעמץ ולהתעצבן.
לפעמים המחיר של זה כן שווה ולפעמים הוא לגמריי מרגיש מיותר.
מה שכן, אל תיתן להם לתנף את איך שאתה, כי למרות שהם הרבה חלקנו הלא קטן כל כך עדיין מבין מזדהה ומעריך אנשים כמוך.
חג שמח
סורי אם יצא לי ארוך ולא מצונזר במיוחד:)

Brave Dwarf - לא צריך לצנזר ולא צריך לקצר. ארוך ולא מצונזר זה מה שאני אוהב.
какбудто ктото насрал под елкой
(סליחה במטותא על שגיות הכתיב. לא שפת אמי).

זה נכון. האבחנה הזאת שאנשים מאושרים הופכים את הסביבה שלהם למאושרת לעומת אנשים ממורמרים שהופכים את הסביבה שלהם לממורמרת היא כ"כ נכונה. שמתי לב לכך מזמן ולכן מה שהפריע לי בפוסט המדובר הייתה לא הביקורת שנאמרה בצורה צואתית של קאקי, אלא דווקא אלה שעודדו אותה וטענו שזה המחיר שכל אדם שנחשף חייב לקחת בחשבון שישלם. אני לא חושב, קסנדרה, שאדם שפותח את לבו בפני אחרים חייב לקחת בחשבון שהוא יחטוף קאקי, בשום מקום ובטח שלא במקום שנועד לשם כך בדיוק - לתת לאנשים במה לפתוח את לבם מבלי לחשוש שיחטפו קאקי על אורח חייהם. וגם אם זה קורה, וזה קורה לא רק בכלוב, האדם חייב (אני בכוונה משתמש במילה "חייב" "обязон" "Must") לצפות מהסביבה שלא תניח לאותו בעל הדלי עם קאקי להרגיש משל נהג נכון. לא ניתן להשמיד את הדליים על בעליהם, אבל כן קיימים חוקי חברה שהופכים את החברה לחברה ושבלעדיהם לא תהיה חברה וכל אחד מאתנו, באופן אישי, מחויב לעצמו ולחברה, לאכוף אותם.
}{

kasandra​(מתחלפת){jegularis} - מסכימה עם כל מילה.
אהבתי את הרוסית :) איך לא במקרה שלי זה אכן שפת אמא ואבא:)
הבעיה היא שאני הרבה פעמים מרגישה שאלו כביכול הגדולים והמבינים יותר ממני והקודמים לי בעולם הזה התרשלו בתפקידם של החייב.
היתה לי שיחה על זה בדיוק אם אשת מקצוע השבוע -פסיכולוגית קלינית מהמובילות בתחומה.סיפרתי לה שאני הרבה פעמים פוגשת בחיים שהתכונות של מנהיגות, יצירתיות, יכולת לראות את הדברים מחוץ לקופסה ועוד רבים אחרים שמספרים לנו בספרים ובהרצאות שהם כל כך חיוניות להצלחה. מתקבלות בהרבה מסגרות כשליליות מתחצפות, מאימות ולא לגיטימיות.
שדווקא המנהלים והמנהיגים האחרים שהיו צריכים לעודד תכונות אלו מסרסים ומקטינים אותם.
היא אמרה שמנסיון חייה, הבאמת לא קטן נציין, צריך לדעת לבחור נכון את המסגרות המתאימות כי רק אם אתה נופל במסגרת שיודעת להעריך ולתת ביטוי לאלו תוכל באמת להתפתח שם ולא להרגיש שירקים עליך כל הזמן בדרך.

זה שיעור חשוב לחיים בעיניי.לצערי כמות המסגרות שהן באמת כאלו קטנה מהותית. גם מנסיוני וגם מנסיונה.
בגלל זה לרוב מי שחייב לעודד זאת יותר קל ונוח לו להתרשל בתפקידו וכולנו נדפקים מזה בסוף.

אני למדתי בחיים לדוג את החברים שלי בפינצטה ולאחר מכן לבחון אותם מתחת לזכוכית מגדלת.
אם אני מצליחה לאהוב ולקבל אותם כמו שהם לא בגלל אלא בזכות והם אותי, לרוב זה מחזיק שנים.

אך עדיין זה מקרים בודדים ונדירים, ובכללי אני מעדיפה לשלם את המחיר של להיות לבד מאשר בחברה רעה של נשמות טובות.

אני בעד לעמוד על המשמר של החוקי חברה שיהייה לכולנו טוב יותר, אבל לומדת לבחור את המאבקים שלי בקפידה.פשוט ההרגשה שאנחנו חיים בחברה שבה אדם לאדם זאב והארץ הזאת הופכת לארץ אוכלת יושביה כל פעם מתחזקת לצערי. משהו שאני שונאת להרגיש כאן ועדיין לא מצליחה להמתיק לעצמי את התחושה הזאת.

Brave Dwarf - גם לי יש שני חברים בלבד, קסנדרה. יש המון אנשים שאני מכנה אותם חברים ושישמחו לעזור ואני אשמח לעזור להם והכל, אבל חברים אמיתיים יש לי שניים בלבד והם חברים שלי כבר הרבה מאוד שנים. ובכלל את יודעת שאומרים שמספיק חבר אחד, בתנאי שהוא טוב. ואני חושב שזה נכון.

ולגבי חוקי החברה, אני לא יודע אם אדם לאדם אכן זאב, אבל אני חושב שאנחנו לא יודעים לעמוד על זכותנו לחיות בעולם טוב יותר וזה חבל.

kasandra​(מתחלפת){jegularis} - זה נכון וכואב בו זמנית.
איך לדעתך עומדים נכון על הזכות הזאת?
כך כדיי שהיא אכן גם תתממש איך שהוא בדרך?

Brave Dwarf - פשוט מאוד. לא מוותרים. כי ויתור נותן לגיטימציה. ובטח ובטח שלא משלימים ולא אומרים "זה מה יש ולכך כל אחד אמור לצפות". אדם לא אמור לצפות שיפגעו בו. הוא אמור לקחת בחשבון שייפגע, אבל לצפות מהסביבה שתהיה ישרה, הוגנת ומוסרית וכאשר הוא נתקל עם ההפך הוא אמור להתרעם ולהיחלם על זכותו לחיות בחברה מוסרית והוגנת ולא להבליג במילים: נו, ניחא, ככה זה בעולם. כי אם נגיד "ככה זה בעולם" ככה יהיה.

דרך אגב, בעולם שלי לא "ככה". אני מוקף באנשים ישרים הוגנים ומוסריים, אצלנו חוסר יושר יכול לעלות למישהו בחיים ולכן אדם שנחשד במשהו כזה מוצא את עצמו מחוץ למסגרת חברתית. אז נכון שבכלוב זאת אינה שאלה של חיים ומוות, אבל זאת בהחלט שאלה של חיים ומוות מוסריים ולכן, לדעתי, לא פחות חשובה.

זאלופון​(שולט) - היי אליפל,

אני כל כך מבין את מה שכתבת ללורי (ולאחרים). אני יודע כמה זה מבאס ומוציא את החשק כשתוקפים ושופטים אותך באופן גועלי והאנשים הטובים, אלה שמהם אתה מצפה שיתמכו בך ויגנו על האופי שהם ואתה רוצים שיהיה למקום הזה, עומדים מנגד ולא מוחים.

אני לגמרי לא חושב שאתה טועה, אבל רציתי להאיר רגע את הדברים מפרספקטיבה אחרת, שמישהו פעם האיר עבורי בבלוג של פריספיריט: האנשים הטובים האלה, שאולי לא מתעמתים עם האנשים הפחות טובים, כן נותנים לך גב בעצם הדיון איתך. הם מבהירים מה הם חושבים על המגדפים בעצם העובדה שהם מתעלמים מהם ובוחרים להמשיך את התכתובת עמך, תוך הבעת כבוד כלפיך ועניין בדברים שיש לך להגיד. גם זו דרך להצהיר במה אתה תומך וממה אתה מסתייג.

כשכתבת דברים ברוח זו לפריספיריט כתבתי לך שאהבתי את דרך ההסתכלות הזו ומצאתי בה טעם רב, אבל שאני בכל זאת לא בטוח שזו הדרך הנכונה, כי איזה מין מקום הוא זה שבו נאמרים דברים כה נבזיים ואנשים פשוט ממשיכים כאילו דבר לא קרה.
אני עדיין לא בטוח מהי הדרך הנכונה. אך דע שבכל מקרה שבו תבחר לשתף והרוע יצוף, יש לך את תמיכתי המלאה, בין אם אביע אותה במחאה פעילה, בעצם ההתדיינות עמך, בלייק, ואפילו אם אשתוק - היא שם.

זה לא הרבה (במיוחד אם אשתוק), והרתיעה שלך מלשתף בתנאים הקיימים מובנת ואני חולק אותה במידה רבה. אבל יש כאן לא מעט אנשים, ודווקא הטובים שבהם, שהכתיבה שלך והדברים שכן שיתפת מוציאים מהם באופן עקבי תגובות של התרגשות, של הערכה ושל התפעלות הן מהתכנים והן מהנכונות לשתף בהם. המחשבה אודותיהם לא תמיד יכולה לאזן את הרוע, אבל אולי היא תעזור לו להחליק קצת יותר טוב בגרון.

נ.ב.
לורי, אני לא יודע איזו משמעות יש לזה אחרי כל השנים האלה, אבל יש כמה תגובות שלי לפלג שאם אליפל היה מוצא טיפקס כלובי ומשאיל לי קצת, הייתי מוחק בלי לחשוב פעמיים.

Brave Dwarf - (-:
אני מודה לך על כל מילה שכתבת כאן ואני מסכים כמובן, אבל אני מאוד רוצה לחדד את ההבדל בין מה שקרה שם עם פריספיריט לבין מה שאני מדבר עליו. למרות שאני חושב שאתה מבין את ההבדל מבלי שאסביר.

במקרה של פרי, כפי שכתבתי גם בשידור חי, נפתחו השמים ופנימה נפל מגדף. הוא גידף ונעלם. כפי שאמרתי גם אז, לולי נעלם, התמונה הייתה אחרת והייתי מצפה מכל אחד להתערב, כי רדיפות אינן יריקה רגעית ומקרה חד פעמי, אלא עבריינות ובריונות לשמה וכאשר מדובר בעבריין ההתעלמות לא תציל את השרשור, כי לא ניתן להתעלם ממשהו המופיע בכל הודעה שלישית.

ונקודה נוספת ויותר חשובה: במקרה של פרי לא דובר על מצב בו היא מספרת דבר מה מנבכי נפשה והנה מגיע משהו בסגנון של מה שראיתי בסוף השרשור של AV, ומגדף אותה על כך.

אני לא אומר שמה שקרה לפרי זה בסדר ויש להקל בהתרחשות המכוערת הזאת ראש, אבל אני חושב שכיוון שמדובר בעניין חד פעמים, באמת ניתן לפתור אותו בהתעלמות שאומרת: "מר חזיר, אתך אנחנו לא מדברים", אך לא ניתן להשתמש בהתעלמות כאשר מדובר בעבריינים סדרתיים ולא ניתן להשתמש בה כאשר מדובר בסותמי פיות.

כדי להסיר ספק, אם קיים, מכנותי, אתן לך דוגמא. לפני מספר ימים מישהו תקף אותי בפורום בצורה מאוד מכוערת. הוא שלף קצת פרטים מחיי האישיים, קצת מהבלוג, קצת מהראש וכדומה. בין הרגע שראיתי את התגובה שלו עד הרגע בו כלובי מחק אותה, התפללתי שאף אחד לא יגיב כי היה לי ברור שברגע שמישהו יגיב לו (כולל אותי מן הסתם) ייהרס השרשור. לעומת זאת אם יעברו על תגובתו בשתיקה והיא בסופו של דבר תמחק, השרשור ימשיך על מי מנוחות. ואכן כך קרה. אני לא רואה בעובדה שאף אחד לא קפץ להגנתי לגיטימציה למעשיו. נהפוך-הוא: העובדה שהתעלמו ממנו ואח"כ נמחק, הבהירה את העמדה של חברי הפורום בצורה מעולה. להבדיל מהמקרה הזה, אין שמח ממני על כי לא שתקתם על התקיפה שתקפו את AV מהסיבות שאתה פירטת בתגובתך שם.

ושוב תודה על התגובה שלך, זאלו.

Anjelina{Eliphal} - I apologize Zalo for my angry comment to you. I just have not forgotten and moved on from those years ago when I first talked to you in forum