חלקת אדמה קפואה שלי

אני שונא קיפאון...
אולי אני אתחיל ללמוד עוד משהו? נמאס לי מבנקאות.
אולי הנדסת בניין? למרות שהבניינים שלי עלולים להיות עקומים :).

אני מכה על חטא שבכל שלב בחיים שלי לא השכלתי לשמור על קשר עם החברים שרכשתי.

בתיכון, בצבא, בעבודה ובאוניברסיטה. בכל שלב אחרי שהוא הסתיים התרחקתי. ואז באה האקסית.

ואני מוצא את עצמי מתרחק מכולם ומרוכז בה. רק בה. אז פלא שהיום 6 שנים אחרי ושנה של פרידה אני מבין שהייתה לי התנהגות מפגרת.

אני עובר את הכל מהתחלה עכשיו ואני לא אוהב את זה בכלל.

אני מסתכל על נשים ברחוב ואני מריץ במוח שלי תסריטים. "אני נראה טוב, לא נראה טוב. יש לה חבר, אין לה חבר." ואז אני מבין שיותר מהכל חסרה לי

ההתנהגות הבסיסית שכל אחד בגיל העשרה שלו היה צריך לעבור. אני לא מבין איך פספסתי את זה.

התחלתי להכיר מוסיקה אחרת השנה. דברים חדשים שמוצאים אחרי שמחפשים טוב.

גורם לי לרצות להתחיל ללמוד לנגן אחרי שאני אסיים לעבוד על עצמי מבחוץ אני אתחיל להשקיע שוב בפנים. בא לי כינור...

לא אוהב הגדרות. אני אוהב להיות מה שאני אוהב להיות.

אני יכול לומר שאני סאב אבל אני גם אוהב מדי פעם להיות למעלה. ואני בהחלט לא כנוע יותר מדי.

בגלל זה אני לא יכול לומר שאני יכול באמת להיות סאב של איזושהי מיסטרס כי לא מגיעה לה מישהו כמוני.

יש לי מדריכה בסקונד לייף והיא היחידה שאני אוהב ממש לקבל את ההוראות שלה מהסיבה הפשוטה שהיא מכירה אותי ממש ממש טוב ויודעת

איך לפתוח אותי לרעיונות אחרים. אז סקייפ ומצלמה הם דבר נחמד אבל אני צריך קצת יותר.

בגלל זה אני אחר. כי אני לא יכול להתחייב להגדרה מסויימת. אני עושה מה שטוב לי ואעשה מה שטוב לבת זוגתי שתהיה. ואני לא צריך להגדיר ישר מערכת יחסים.

כן זאת התבגרות מסויימת מהדברים שכתבתי בעבר. אבל אני עדיין אותו בן אדם. רק שאני מי שאני. וכמה שאני רוצה את הזוגיות אני אחכה למתאימה.

ובלי הגדרות. אנחנו עושים הכל ביחד :).

מסתבר שקיקבוקסינג ממלא לי צורך נפלא בלהוציא תסכול. תוצר לוואי נוסף הוא שהרזיתי בשני ק"ג.

זה פשוט כיף. עוד כמה חודשים כאלה ואני חוזר לאיך שהייתי בגיל 18 :).

הסיפור הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות.

פשוט חלום שצריך לחתור אליו. :)

בא לי להכיר אנשים חדשים. לא בהכרח לזוגיות. סתם כדי לדבר.

אני מפוקס על שיפור עצמי אבל עדיין בא לי לשוחח עם מישהו לפעמים.

בתקופה האחרונה מתברר לי יותר ויותר כמה בן אדם צריך מישהו כדי לחלוק איתו את החיים.

תחושת האובדן הזאת מלווה אותי בחודשים האחרונים. ואני מוצא את עצמי כמה למלא את החלל הזה.

אני יכול לומר עכשיו שאני נמצא בעמדת התחלה שוב. אין לי חובות. אני בעבודה די יציבה. וסוף סוף אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

אז אחרי שמונה טסטים כושלים הגיע הזמן ללמוד שוב נהיגה. ואני גם משתדל לחזור לגוף שלי לפני הצבא. עוד עשרה קילוגרמים בחזרה לשבעים :). והגיע הזמן גם להפסיק לחשוב על כסף ולהתחיל לחשוב על זוגיות. 

בסדר הבנתי שפה זה קשה. לא חייב. אבל לא רוצה להיכנס שוב למערכת יחסים שבה אני לא יכול להיות עצמי במאה אחוזים. זה המכשול העיקרי. אבל צריך להאמין שגם אותו נעבור.

רק בשנות השלושים שלי אני חי את העשרים מחדש :)

זאת הייתה תקופה נהדרת. למרות כל המריבות שהיו לנו עדיין אהבנו אחד את השנייה.

אבל היה לי קשה להראות לה כמה אני אוהב אותה. היא הייתה הראשונה שלי. והייתי לא כן איתה בהתחלה. וזה לחוסר אמון מתמשך של שנים. רק האהבה החזיקה אותנו ביחד. 

החיים שלי גרמו לי להיות אדיש מצד אחד. אבל מצד שני הדחקתי בתוכי כל כך הרבה רגשות שפשוט התפוצצו החוצה בחלק מהפעמים שבהן נפתחנו לחלוטין אחד מול השנייה.

אני חייב למישהי אחת הרבה תודות על כך שלימדה אותי שאפשר להיפתח לחלוטין. בזכותה ובזכות עוד כמה חברים טובים למדתי שאפשר וצריך לשתף כשקשה. עדיף לחלוק בסבל. 

יש לזה מחיר. אולי הפתיחות שלי עכשיו מרתיעה. אני כן עם עצמי באופן מוגזם עכשיו. אפשר להגיד שכבר לא אכפת לי ממה שחושבים עלי. לא יודע.

לפעמים צריך להוציא החוצה רגשות. זאת דרך אחת.