כשהייתי בכיתה ה' ,המורה שלי לאנגלית, החליטה שאני לוקה בפיגור.
כבר אז היו ניצנים לשקט,לעומק ולרצינות שבי. זה לא מצא חן בעיניה, אישה אימפולסיבית שעברה גירושים קשים, ודאגה גם לשתף את תלמידי כיתה ה'1, בכול מה שעולל לה הגרוש שלה, עם הילדים, עם המזונות, עם אימא שלו וגו'.
היא אבחנה אותי כלוקה בפיגור, הרי בכול זאת, לימודי תואר ראשון בהוראת האנגלית כוללים גם לימודי אבחון פסיכולוגי...
היא , כמובן תפסה אותי כחלשה , ומה נגיד? שיעורי האנגלית היו בסימן הירידה השבועית עלי, ועל זה נוסף, החרם הקבוע שהוטל עלי מבנות הכיתה, בקיצור בית ספר לא היה המקום החביב עלי.
כשלא הגבתי לירידות השבועיות שלה, היא קראה לאימא שלי לשיחה.
בשיחה עצמה, ואני זוכרת, כי היא התעקשה שאני אהיה נוכחת בשיחה...כן כן. היא אמרה לאימא שלי שיש להכניס אותי לבית ספר למפגרים, וטוב שהיא לא מנהלת את בית הספר, כי היא הייתה עושה את זה, ובנוסף אנגלית לא אדע אף פעם.
אימא שלי, שהתחנכה במנזר (סיפור ארוך), ודיברה חמש שפות, קריא וכתיב (צרפתית, אנגלית, ספרדית, גרמנית וגם הולנדית), לא הבינה כיצד בתה היחידה, לא ירשה ממנה את הכשרון לשפות.
והחליטה לעשות מעשה:
בזמנו, היה רק את ערוץ ירדן Jordan TV (הקשישים שבחבורה זוכרים), כול מוצאי שבת, היה להם סרט באנגלית המתורגם בכתוביות לערבית. במוצאי שבת שלאחר השיחה עם המורה לאנגלית, אימא שלי הושיבה אותי מול הטלויזה, עם המשקה האהוב עלינו, בירה שחורה, של נשר כמובן, והייתי צריכה לקרוא לה את הכתוביות בהתחלה ובסוף, לראות את הסרט ולעשות לה book report ולהגיש לה עד יום חמישי שלאחר מיכן.
אחרי חודש הבנתי שאני בבעיה, ושלושה חודשים לאחר מיכן האנגלית השתפרה פלאים, אבל לא הפסיקו הירידות מהמורה לאנגלית, להפך זה רק עיצבן אותה יותר, הציונים של תשעיות אצלי ,לא בא לה בטוב, האומללה.
בעקבות זאת קרו שלושה דברים:
· הפכתי להיות אוטודידקטית לחלוטין.
· ההורים שלי הפסיקו להקשיב למורים,באופן גורף.
· הוצאתי פטור באנגלית באניברסיטה.
למה הסיפור הזה עכשיו?
כי אני שותה כרגע בירה נשר, ויחד עם האזכרה של אימי ז"ל, שהייתה שבוע שעבר, גרמה לי לחשוב על הדרך הפשוטה אבל החכמה הזו, של אימא שלי, לשיפור ציוני.
אוהבת אותך,ומתגעגעת אליך תדיר.
