מנדבושקס

הלכתי להוציא כסף מסניף הבנק שלי, איזור שהתחרד כהוגן, אני עומדת בתור.

לפני עומד גבר.

אני שמה לב שהוא ללא מסכה.

אני אומרת לו "אדוני, האם לא עדיף לשים מסכה?"

הוא אומר לי "תעמדי בצד, את לא צריכה להיות צמודה אלי". צמודה? אני? , ניחא.

וואלה אמרתי לעצמי הוא צודק, מה יש לך לחפש עם גבר דתי, עם כיפה סרוגה, סנדלים תנכ"יות, מכנסיים שברוגז עם הקרסול שלו וגם חשפו עוד קצת מרגליו השעירות והשמנמנות, כרס ענקית ושפם. יאללה תעמדי בצד אני אומרת לעצמי, בזריזות שלא יתעטש חלילה, יאללה יאללה.

כשהסתובבתי אני חשה היטב כיצד הוא בוחן את רגליי, ישבני וגם טוב טוב את הציצי שלי.

כשהוא יצא מאיזור הכספומט, ואני כבר בתוך איזור הכספומט, הוא נעמד בכניסה , "יא זונה, יא בת זונה, כלבה חילונית (אני מסורתית), שרמוטה (לדעתי זו זונה רק בערבית), בהמה ארורה".

אני פונה אליו ואומרת לו " אדוני שנה טובה, גמר חתימה טובה".

"יא מכוערת" ,פה נעלבתי באמת, כי אני ממש לא, מילא אם היה אומר שמנה(פעם הייתי היום אני נחשבת תת משקל, אבל נעזוב את זה), או חצ'קונית כי צמח לי משהו בסנטר שלשום, הייתי מבינה. בחיי.

"אדוני", אני מנסה לדבר איתו בטובות, והוא בשלו. צעקות שגרמו להבאת עוד מספר חרדים, שהיו בסביבה להגיע, ההצגה הכי טובה בשכונה.

פה הגיעה שורת המחץ "נבלה מי שעשה אותך".  הסתובבתי אליו, ואמרתי בקול רם מאוד "נבלה, אדוני, זה מי שעשה אותך".

פינת המנדבושקס: בלי הורים.

שלחו לי מספר אדומות, ושאלו למה אני לא כותבת יותר.
הופתעתי, מי קורא את ההגיגים שלי? באותה מידה , גם הוחמאתי.
למה?
כי כמות המופרעים שפגשתי פה, לכול הדעות, הייתה אמממ....שניה אקח פרמין, החלטתי שדי.

אבל השיא היה אתמול.
אחד מהמופרעים פה, שחשבתי לתומי שהוא נורמלי, אבל לא, ולכן נחסם, החליט שיש לו סוד לספר לי.

אחרי שהתקשר אלי אתמול ממספר חסוי לפחות 12 פעם , כשלא עניתי הוא שלח בנוסף עוד חמש הודעות והזדהה, וסיפר לי שיש איזה סוד סודי וחשאי שחשוב שאדע עליו. 

סוד כמוס.

כאדם חשאי (כי הוא בכול זאת נשוי, והיא לא יודעת מאומה, ויש לו ילדים והוא עוסק במשרה בטחונית ניהולית בוודאי ניהולית, אבל חשאית....), התחנן שאתקשר אליו כי הסוד הוא סודי כול כך, ונוגע לי באופן אישי, וחשוב שאני אדע. את הסוד כמובן.

אז, שלומי ג.,
שום דבר, למעט משפחתי הקרובה וחברי הטובים, לא מעניין אותי.
אדגיש: לא מזיז לי, את הביצה השמאלית, שאין לי.
את הסודות שלך עלי, ספר לכולם.
פה, עכשיו, כרגע, בשניה זו.
קדימה דבר,
הכיתה מקשיבה.

וטוב שכך, בחיי.
כי אם הייתם טורחים לקרוא הייתם יודעים הכול עלי.
למשל מהו שמי הפרטי, איפה אני גרה, בבית דירות מכובד או שמא בבית פרטי.
פספסתם.
אותו אורגניזם שאותו דחיתי, לא קיבל זאת באופן מכובד, ודאג למלא תגובה במידע ובפרטים אישיים עלי ועל חיי.
אז תרשו לי לפנות אליו באופן אישי מעל במה זו, ולעזור לו עם עוד פרטים אישיים שהוא לא יודע...
1.60 מ'.
55 ק"ג.
נעליים 37.

מידת מכנסיים 38.
חזיות עם תמיכה של ברזל.
תחתוני סלוגי, עדיפות ללבן.
צלמת חובבת, ואפילו די טובה.
עד כאן להיום.

איך את עושה את זה?, עושה מה? אני אומרת לו, וחושבת על הדוח אקסל המזורגג הזה, שכול יום אני חייבת לעבור עליו.

את זה? הוא ממשיך וחוזר , אולי תניח לי? אני אומרת לו בעצבים, ושוב כותבת את הנוסחא, אולי יצליח הפעם.

אני אוהב להיות אצלך במשרד, חמים ונעים פה עם התמונות והשטיח, עיצבת את המשרד החדש שלך ממש יפה אני אוהב. לא הצליחה הנוסחא.  תבוא שניה לפה אני מבקשת ממנו. לא בראש שלי הוא עונה לי. 

אני מניחה את העט, מסתכלת עליו ומחייכת, רק תשומת לב אליו תעזור לי פה.

מה בוס?, תעני לי הוא אומר לי. על מה? על איך את מסובבת את כולם על האצבע הקטנה שיעשו מה שאת רוצה, לא עשיתי כלום אני אומרת לו. אני מבקשת יפה והם עושים זה הכול. 

כול מי שבא איתך במגע, אומר לי שהוא עושה מה שאת אומרת לו. תספרי לי איך.

לא עשיתי כלום, אני חוזרת ואומרת לו. תגיד בוס, זה זמן טוב לבקש ממך העלאה בשכר השנה?

את העלאה הגדולה תקבלי החודש, ועוד חודשיים את היתר.

עכשיו בוא לפה בבקשה, תסדר את הנוסחא, ובדרך החוצה תדליק בבקשה את הבולייר שלא יקפאו לי הידיים בקור הירושלמי הזה.

הוא אומר לי.

לא ציפיתי, התמונה לא מחמיאה לך, הוא מנסה להחמיא לי.

ואילו אני, במבוכה, מחייכת את חיוך ישר שניים שלי,שהאורתודנט עמל שנים ביישורן.

לא פלא שאת כך כוסית הוא ממשיך, את כמעט ולא אוכלת.

תאכלי, תאכלי הוא דוחק בי, אני מזמין תאכלי תאכלי.

ואני תוהה ביני לבין עצמי, מה להגיד לו?

אם יש מילה שמבחילה אותי זו כוסית. אתה יכול להגיד לי שאני נראית טוב, נחמדה, יפה, וגו' אעריך זאת. אבל למה לקרוא לי בשם של איבר המין הנשי? לא מובן לי.

שנית אני בחורה עובדת שמפרנסת את עצמה. לא מחפשת להתעלק, אם ארצה להזמין אזמין, אין צורך לנפנף ביכולות הכספיות שלך.כוס תה צמחים מספקת אותי, בדייט ראשון ואחרון זה.

פינת המנדבושקס: עייפתי.

אני באתר הזה כבר פרק זמן מסויים, ומחפשת באופן אקטיבי נשלט כבר שנה וחצי לערך. בפרק הזמן הזה, נחשפתי להתנהגות מוזרה, מטרידה והזויה של נשלטים.

אני בחורה נורמטיבית, באה ממשפחה מזרחית חמה ואוהבת, למרות שלעתים בעיקר בחגים, יש לי תחושה שיש אצלנו במשפחה שורשים טטרים וקוזקים ביחד.

אבל מעבר לזה רגועה, סבלנית וסובלנית. ואולם עם החיפושים, הסבלנות שלי עמדה במבחן, הרבה הרבה פעמים.

משהו שאתם חייבים להבין. פורנו זה נחמד, אבל אין להשליך בין זה לבין העולם האמיתי. אם אתם רואים בסרט שולטת שלובשת בגדי עור או וניל מחזיקה ביד שוט, ובעיניה מבט אכזרי, ובתקווה לקבל את זה אתם פונים לשולטות באתר. אני מצטערת לבשר לכם, זה לא עובד כך.

אנו השולטות בני אדם. רובנו עדינות, רגישות, אמפטיות וגם נחמדות. ולא אין סתירה בין זה לבין שליטה. חלקינו לא עושות חדירות, חלקינו כן, חלקינו יורקות, חלקינו עושות מחטים, חלקינו לא עושות מקלחות זהב, בקיצור הבנתם את התמונה.

אם אתם לא מקבלים את הפנטזיה אתה נעלמים בורחים, ואחרי פרק זמן מסויים מנסים לחזור מתוך תקווה שמשהו השתנה. 

אז זהו שלא.

אם אתם לא מסוגלים להשקיע באישה שמולכם, בתחילת הקשר מתוך רצון להכיר אותה, ולבדוק אם יש כימיה או לא, ולאחר מיכן, כמו שאומר אבי היקר,"אלוהים גדול". אני ממליצה לכם לפנות לשולטות בתשלום. רק אנא ,אל תתלוננו לאחר מיכן.

אתם יודעים, כול הפוסל במומו הוא פוסל.

כשהייתי בכיתה ה' ,המורה שלי לאנגלית, החליטה שאני לוקה בפיגור.

כבר אז היו ניצנים לשקט,לעומק ולרצינות שבי. זה לא מצא חן בעיניה, אישה אימפולסיבית שעברה גירושים קשים, ודאגה גם לשתף את תלמידי כיתה ה'1, בכול מה שעולל לה הגרוש שלה, עם הילדים, עם המזונות, עם אימא שלו וגו'.

היא אבחנה אותי כלוקה בפיגור, הרי בכול זאת, לימודי תואר ראשון בהוראת האנגלית כוללים גם לימודי אבחון פסיכולוגי...

היא , כמובן תפסה אותי כחלשה , ומה נגיד? שיעורי האנגלית היו בסימן הירידה השבועית עלי, ועל זה נוסף, החרם הקבוע שהוטל עלי מבנות הכיתה, בקיצור בית ספר לא היה המקום החביב עלי.

כשלא הגבתי לירידות השבועיות שלה, היא קראה לאימא שלי לשיחה.

בשיחה עצמה, ואני זוכרת, כי היא התעקשה שאני אהיה נוכחת בשיחה...כן כן. היא אמרה לאימא שלי שיש להכניס אותי לבית ספר למפגרים, וטוב שהיא לא מנהלת את בית הספר, כי היא הייתה עושה את זה, ובנוסף אנגלית לא אדע אף פעם.

אימא שלי, שהתחנכה במנזר (סיפור ארוך), ודיברה חמש שפות, קריא וכתיב (צרפתית, אנגלית, ספרדית, גרמנית וגם הולנדית), לא הבינה כיצד בתה היחידה, לא ירשה ממנה את הכשרון לשפות. 

והחליטה לעשות מעשה:

בזמנו, היה רק את ערוץ ירדן  Jordan TV (הקשישים שבחבורה זוכרים), כול  מוצאי שבת, היה להם סרט באנגלית המתורגם בכתוביות לערבית. במוצאי שבת שלאחר השיחה עם המורה לאנגלית, אימא שלי הושיבה אותי מול הטלויזה, עם המשקה האהוב עלינו, בירה שחורה, של נשר כמובן, והייתי צריכה לקרוא לה את הכתוביות בהתחלה ובסוף, לראות את הסרט ולעשות לה book report  ולהגיש לה עד יום חמישי שלאחר מיכן.

אחרי חודש הבנתי שאני בבעיה, ושלושה חודשים לאחר מיכן האנגלית השתפרה פלאים, אבל לא הפסיקו הירידות מהמורה לאנגלית, להפך זה רק עיצבן אותה יותר, הציונים של תשעיות אצלי ,לא בא לה בטוב, האומללה.

בעקבות זאת קרו שלושה דברים:

·         הפכתי להיות אוטודידקטית לחלוטין.

·         ההורים שלי הפסיקו להקשיב למורים,באופן גורף.

·         הוצאתי פטור באנגלית באניברסיטה.

למה הסיפור הזה עכשיו?

כי אני שותה כרגע בירה נשר, ויחד עם האזכרה של אימי ז"ל, שהייתה שבוע שעבר, גרמה לי לחשוב על הדרך הפשוטה אבל החכמה הזו, של אימא שלי, לשיפור ציוני.

אוהבת אותך,ומתגעגעת אליך תדיר.

לפני מספר ימים,קיבלתי הצעה משולט צעיר וזב חוטם.

"מתי תפסיקי להתנשא,ותתני לי לפרק לך את התחת לחתיכות קטנות?".

אני? מתנשאת? אבוי לבושה. אבל זה לגמרי אני.

הרעמה השחורה הארוכה והגלית, העור הלבן, עיני האיילה השחורות, יחד עם הנטייה הטבעית שלי לנפות היטב את האנשים שמעוניינים להתקרב אלי, משרים רושם של סנובית. אבל, החברים המעטים והטובים שלי, יודעים שאני רחוקה מלהיות סנובית.

כמישהי שגדלה עם הגרעין הקשה של פושטקים וערסים, בשוק מחנה יהודה בירושלים בשנות השבעים, אני חייבת לציין שסנוביות וערסים לא הולך כול כך טוב ביחד....

פירוק התחת היחידי במקרה שלי, ותסלח לי, הוא רק רימינג יסודי, מעמיק, מענג, מלטף עם ליקוקים גב תחתון, בתשומת לב אהבה וירידה לפרטים (תרתי משמע) של התחת העגלגל שלי.

פינת המנדבושקס: KISS my ass and try not be a pain in the ass

כשאני מביטה על הידיים של אבא שלי, אני רואה ידיים שחיתלו אותי, ידיים שקלחו אותי, ידיים שהשכיבו אותי לישון, ידיים שחיבקו ונישקו באהבה רבה.

ידיים שהכינו לי אוכל טעים, שעד היום יש לי געגוע אל אותו טעם של אוכל, שלא משנה כמה שאני אכין את אותו מאכל, זה לא יערב לחיכי כמו האוכל שידיו הכינו לי.

ידיים שדאגו לכתוש לי כדור אספירין בין שתי כפיות על מנת שאוכל לבלוע אותו בגרון ניחר וכאוב. ידיים שחיממנו לי בקבוק מים חמים על מנת להרגיע כאב בטן, או כאב אוזניים, או סתם לפנק אותי ביום חורף קר במיוחד.

ידיים שהרימו אותי מעל הקבר של אימי, כשהייתי צעירה כול כך, ועד היום אני לא מבינה איך אבי הצליח להרים את עצמו, ואותי באותה תקופה אומללה וחשוכה, שממנה איני זוכרת מאומה, ולא ידוע  עד היום אם זה בגלל שאני מדחיקה או בגלל שאני באמת לא זוכרת.

הידיים של אבא שלי הם ההיסטוריה שלו, אבל גם שלי.

הידיים של אבא שלי.

אף פעם לא ייחסתי חשיבות מרובה למראה חיצוני.

אולי בגלל שפרחתי בגיל מאוחר, אולי בגלל שגדלתי בסביבה גברית, אולי בגלל שלמדו אותי שמה שחשוב זה אופי.

כאשר אומרים לי שאני יפה, אני מחייכת וממשיכה הלאה. שאל תבינו אותי לא נכון, אני מודעת לזה שאני מרשימה, רהוטה, ויפה, אבל אני לא מתעסקת בעצמי יותר מידיי.

אף פעם לא עשיתי שימוש במיניות שלי, בעצם לא מדוייק - כשאני במוסך, אני לגמרי עושה שימוש בזה. מודה.

אבל לא מעבר לזה, באמת התורה.

כאשר מגלים שבנוסף למראה, יש גם שכל זו כבר בעיה. בינינו, גם יפה וגם חכמה, זה כבר שילוב שקשה להכלה.

עם השנים יצאתי עם גברים נאים יותר או פחות, חכמים יותר או פחות, וגם עם מכוערים. אלוהים, כמה מכוערים. חיפשתי עומק, אופי, אישיות, מישהו שיסחוף אותי.

אף פעם לא שללתי על מראה, אבל מסתבר שהם שללו. 

חבר טוב, כששאלתי אותו ברגע של כנות, איפה הבעיה מתחילה, ענה "את מושכת תשומת לב, זה נחמד בהתחלה, אבל לאחר לאחר מיכן זה מעורר חוסר נוחות ומפחיד".

אבא שלי אמר לי פעם" רק גבר חלש יקח אותך", אני לא חושבת.

רק גבר חזק יוכל להתמודד איתי. להכיל אותי, ולדעת שגם אנו, נשים יפות וחזקות, לעיתים נשברות, צריכות להשען, ושיובילו אותנו.

אל תתנו למראה החיצוני שלנו להטעות אותכם. אנו בפנים,בדיוק כמוכם הגברים, מחפשות אהבה, הכלה, ומישהו שיעשה לנו את זה.

אנו שמות מסכות כדי שלא ידעו ,פאסון. אתם יודעים.