בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מנדבושקס

כול קשר בין המתואר בבלוג לבין אירועים שהתרחשו במציאות אינו מקרי.
כמו כן הקשר בין הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן לבין דמויות או שמות של אנשים אחרים חיים או מתים אינו מוטל בספק כלל ועיקר.
לפני 6 שנים. 20 במאי 2017 בשעה 12:17

יש דברים שאני מעניקה להם חשיבה נוספת.

למשל, איך הגרביים של כדורגלנים, נשארים מתוחים על רגלם במשך 90 דקות? או האם קיים קורס לקיפול העלון למידע רפואי, הנמצא בתוך קופסאת הכדורים?. כמה שאני משתדלת לקפל אותו למצב המקורי, אני אף פעם לא מצליחה. כך למדתי לשנן, עם השנים, שמות של מרכיבים, תופעות לוואי ומחלות, כי העלון אחרי כמה נסיונות, מוצא את עצמו  מכודרר באשפה.

העניין הבא, שאני מהרהרת בו הוא ערוות גברים. ולא מהזווית שאתם חושבים. סוטים.

לכולנו יש שם שערות. חלקם מגולחים בסגנון שפמו של היטלר, חלק חלקים לגמרי ו/או עם תמונה ו/או קעקוע, וחלקם צומחים פרא.

אצלנו, הנשים, החינוך הוא לא לגעת. מגרד? תתאפקי, או שתשבי מהר רגל על רגל, או גשי לשירותים שם תתגרדי כמו חתול. אבל בחברת אנשים לא שמים את היד.

אצל גברים לעומת זאת הם לא שמעו על איפוק. אם מגרד להם, או שמא נתפסו להם השיערות בגומי של התחתונים, (אם הם בכלל לובשים תחתונים, אבל זה עניין לפוסט אחר), או שמא נתפסו להם שערות בריץ'רץ', הם פשוט עומדים בפוזציה של גראן או דמי פלייה, כיפוף קל או שיפשוף מעמיק את אזור החלציים, וזה משחרר להם את מה שנתפס להם. 

העניין של "תפוס-שחרר" מעביר את חלקם, על דעתם, אין דרך אחרת לתאר זאת. לא משנה איפה הם יהיו (בתור לאוטובוס), מול מי הם עומדים (ראיון עבודה), יש קהל (חדר כושר מ-פ-ו-צ-ץ, שלא לדבר על זה שהם יוצאים מהבריכה, אני אפסיק פה... )הם יגרדו היטב וימשיכו הלאה.

פינת המנדבושקס:מפצח האגוזים.

לפני 7 שנים. 23 באפריל 2017 בשעה 5:28

לעיתים, אני עושה טעות (לא להאמין שולטת שמודה בטעויות...) ולא מנפה דיי טוב, את האורגניזם העומד מאחורי האדומה, המעוררת את תיבת ההודעות המנומנמת שלי. אחד מהטעויות היא הנשלט המקלל.

כשירות לציבור תושבי/ות הכלוב , הריני מציגה קווים לדמות נשלט זה:

·        כששואלים אותו מה הוא עושה לפרנסתו, תשובתו "כול מיני", כול מיני מה? כל מרעין בישין דשויתי על מצראי לא אשוינון עלך?, כנראה כי מפה ואלך זה מדרדר במהירות...

·        הוא שולח תנמונות של איבר מינו. ראשית לא ביקשתי, שנית במקרה שלך זה לא מעניין אותי. האמן לי שראיתי, גדולים קטנים בינוניים, זקיף ונטיף. אנא  חסוך ממני תמונה טראומטית זו.

·        כשאין תגובה מצידי זה מתחיל..."יא זבל". ראשית לא אומרים זבל כי אם אשפה, ושנית פגעת פה בנקודה רגישה, אני זורקת אשפה לפחות פעמיים ביום (מעייף משהו...מוזכר איפה שהוא אצלי בבלוג שאני חייבת נשלט?, אם לא ,אז נראה לי שעכשיו זה זמן מתאים להזכיר זאת). אי לכך ובהתאם לזאת, אני  מכירה את הבחור שמנקה את הרחוב, וגם את ביתן האשפה, וכול פעם שאני רואה אותו אני לוחצת את ידו, וזאת מבחינת " אשפה נוגעת באשפה"...

·        "יא מכוערת". אני חוששת שאתה טועה ואני פה על מנת להעמיד אותך על טעותך. אני פונה בקריאה נרגשת לקוראי היקרים, שפגשו אותי. אנא עזרו לי, לעזור למקלל, ולתקן אותו לגבי  מראי החיצוני. תודה לעוזרים, ולהורי שהביאוני עד הלום...

·        "יא מכלועה ". פה אני נאנחת, גדלתי בשכונה של פושטקים וערסים, וכן יש לי מעט אופי של ערסית...וערסים הם מהזן החביב עלי, עד היום , מודה, אבל להגיד עלי שאני לא נעימה, לא סימפטית ומנוולת?

 

במחשבה שניה אתה צודק, במקרה שלך אני ככה. לגמרי. זה מה שקורה שמקללים, ועוד מלכה.

 

פינת המנדבושקס:  ויפתח אלוהים את פי האתון.

לפני 7 שנים. 5 באפריל 2017 בשעה 15:20

את לא מה שציפיתי ממלכה, הוא אומר לי. כלומר?, את לא, הוא עונה.

ובכול זאת?

את...הוא נאבק במילים, נורמלית.

נורמלית אמרתי,וחשבתי על הקורס פסיכופתולוגיה והפרעות נפשיות. אחרי שיצאתי מההרצאה הראשונה, הייתי בטוחה ללא ספק, שאני בהחלט לוקה בכמה מהם, אבל נעזוב את הבעיות המינוריות שלי.

למה ציפית בדיוק? לא יודע, אבל לא זה.

את אנושית, נחמדה חביבה ודיי משעשעת, אם הייתי חולף על פניך ברחוב לא הייתי חושד שאת מלכה, את נראית כמו אדם נורמלי.

פה אני חייבת להתוודות.

אני אכן נחמדה, חביבה וגם אמפטית. לא סגורה לגבי המשעשעת, וישנו ספק קל לגבי הנורמלית, אולי טיפה אב-נורמלית.

אבל איך מצפים שתראה מלכה?

אולי עם תבלול על העין,שומה שעירה רצוי על השפה העליונה, אולי מסתובבת עם שוט ברחובות, ואולי עם קרניים עם הראש?

במקרה שלי, ויעיד הנחתום על עיסתו- ג'ינס, מגף, חולצה מכופתרת וג'קט זמש.

כן, אני הבחורה שבדיוק נמצאת באוטו במסלול שלצדך, נפנף לי לשלום!

לפני 7 שנים. 11 במרץ 2017 בשעה 6:32

עוד כשדיברנו בטלפון, הבנתי שאנחנו לא באותו  מקום.

אתה בעמדה בכירה כול כך, מפורסם בחוגים שלך, טס בעולם על בסיס חודשי, עם עדת מעריצים ששותים את דבריך, כדברי אלוהים חיים.

לא רציתי, כבר אז הבנתי שזה לא זה.

אבל הכימיה היתה מיידית.

כשנכנסתי לאוטו שלך, אפילו אני שמבינה במכוניות כמו חמור במרק פירות, הבנתי שהאוטו זה זעקה אילמת לתשומת לב, והרבה מזה.

בביסטרו הקטן והאינטימי שבחרתי בקפידה, לא הפסקת לפרלטט עם המלצרית. נתתי לך  לקבל ממנה את כול תשומת הלב שאתה זקוק לה כול כך, ולהיות במרכז בתמונה. בתור אחת שלמדה תואר ראשון בפסיכולוגיה, הבנתי ושחררתי.

לא הפסקת להתפאר בכיבושיך, בחבריך המפורסמים, בסופי השבוע ההוללים שלכם, בבגדי המעצבים שלך,זרקת לחלל האוויר שמות של יינות ושנות בציר טובות יותר ופחות.

ואילו אני?

אני חשבתי על הורי, שעבדו כמו חמורים  כדי לתחזק משפחה של שישה נפשות. על ערבים שאני יודעת שהורי הלכו לישון רעבים כי לא היה מספיק אוכל להאכיל את כולנו.

על אימי וסבי זכרונם לברכה, שהיו מנקים חדרי מדרגות בבתי מגורים משותפים, על מנת להגדיל את תקציב המשפחה שהיה מדולל גם כך.

על אבי שיבדל לחיים טובים ובריאים, שלימד אותי איזה אושר זה לתת לצדקה, לא מבחינת המקבל אלא לנותן.

עוד באותו ערב פנית אלי ואמרת שאתה מעוניין.

אני לא. אוותר.

למחרת כשנכנסתי לאוטו החמוד והקטן שלי, עלתה לי שוב אימי באוב, ודבריה כי " עושר לא קונה אושר" הדהדו באוזני.

אתה הוא ההוכחה הנצחת לכך.

***סגור לתגובות***

 

לפני 7 שנים. 13 באוקטובר 2016 בשעה 17:09

לפני מספר ימים קיבלתי הודעה בזו הלשון:

''פרופיל יפה''

''עושה רושם שאת ביום יום סוג של כלבה אפסית שלא עושה עם עצמה הרבה'' 
נכון שאני צודק כלומניקית''

 

אז תראה חשבתי על זה, רבות ועמוקות, היה לי זמן אתמול היה כיפור,אתה יודע...ואני מקווה שתסלח לי על כך שאני סותרת את דבריך, אבל נראה לי שאתה מעט טועה.

אני למשל הייתי כותבת כך:

עושה רושם פסיק(, ) שאת ביום יום פסיק(, ) סוג של כלבה אפסית שלא עושה עם עצמה הרבה נקודה(. ) 

נכון שאני צודק כלומניקית סימן שאלה ונקודה(?. )

חשוב שתקפיד על סימני פיסוק זה יעזור לך להשאיר רושם טוב.

מיכון שאתה קורא את הבלוג שלי, ברצוני לאחל לך שנה טובה.

שנה של סימני פיסוק, הבנת הנקרא, ניקוד ודקדוק.

פינת המנדבושקס :ד''ר אבשלום קור.

 

לפני 7 שנים. 11 בספטמבר 2016 בשעה 5:00

בזמן האחרון אני מקבלת הצעות דיי מפתות משולטים:

  • שולט "שמונת ימי מילה" : לוקח לו שמונה ימים לחזור אלי, למרות שאני מתעקשת שאיני מעוניינת, זה פשוט לא עזר. חסמתי.
  • שולט "ספרי לי על עצמך": - סיפרתי שאיני מעוניינת. לא עזר. וכן נכון אתם צודקים, חסמתי.
  • שולט ההרמון: "יש לי כבר שתי נשלטות, ואת תהיי השלישית". אני מסבירה שבאמת תודה על ההצעה/הקביעה המפתה (מחק/י המיותר), אני שולטת וזה לא מתאים. הילדון מתעקש משהו, "מה איכפת לך? הן לא צריכות לדעת", אני נושמת נשימה עמוקה ומסבירה שאני שולטת שולטת. לא עזר. רשימת ההתעלמות שלי הולכת וגדלה.
  • שולט אזורי: " אנחנו גרים בירושלים, וזה נוח לשני הצדדים", אולי לך מתאים, לי בוודאות לא. אני שולטת. "לא נורא אחרי פעם פעמיים איתי זה יעבור לך". האגו שלך זה הדבר היחיד שיעבור.

פינת המנדבושקס: אבוי לשכן ואבוי לשכנו.

לפני 7 שנים. 28 באוגוסט 2016 בשעה 15:42

אתמול בצ'אט, מישהו פנה אלי בפרטי.

אני בדרך כלל עונה, וגם אם זה לא נראה לי עונה יפה ובנימוס. וגם הפעם לא חרגתי ממנהגי, כי חינוך אתם יודעים מתחיל מהבית.

הבחור ביקש פרטים אישיים- מידת נעליים (37), מידה(40),וגם את שמי הפרטי.

פה סרבתי,יש גבול לפרטים...

מטר הברכות לא אחר לבוא.

''יא זונה,שתמותי אמן''.

אז אני אסביר:

מוות לא מפחיד אותי. ראיתי את זה מקרוב, מספיק פעמים. אני דווקא מחכה לזה, מעניין אותי השינוי, מחכה לראות את האנשים שאהבתי כול כך ושאינם עוד בחיי, לצערי.

הדרך לשם מדאיגה אותי. המחלות הכאב וההתמודדות. אבל המוות כאקט לכשעצמו אינו מטריד אותי. 

הלאה.

זונה.

כן, פרושים רבים לזונה,במקרה שלי אפרט:

זונת מראה:אני נראית מעולה.

זונת השכלה:חמש שנים של לימודים באוניברסיטה עשו את שלהם.

זונת קריירה: כן הצלחתי בקריירה שלי. מאוד.

חוצמזה אני זונה אמפתית, זונה מכילה, זונת סבלנות, זונה סובלנית, זונה רגועה וקרת רוח ואפילו, השם ישמור, זונה מאמינה.

 

לפני 7 שנים. 21 באוגוסט 2016 בשעה 9:10

לפני מספר ימים, קיבלתי אדומה שבצידה רווח כלכלי:

נשלט מסוים (חל איסור מוחלט מכלובי לפרסם כינויים) יגיע לביתי,יתן לי כלי מסוים בעל נפח מסויים,יכנס איתי לשירותים. יסתכל עלי משתינה לתוך אותו כלי מסוים, את אותה כמות מסוימת, יקח את הכלי יניח סכום כסף מסוים וילך לדרכו.

יש לי מספר שאלות הבהרה, אם ניתן:

מהו אותו כלי?

מהי הכמות המקסימלית ו/או המינמלית?

כמה כוסות צריך לשתות לפני על מנת להגיע לכמות הרלוונטית?

אין ספק שהשתן שלי יקר, ועל סכומים נדבר יותר מאוחר.

מה  שיותר מטריד אותי זה מה לעזאזל, תעשה עם השתן?.

אחרי חשיבה מעמיקה יש לי במטותא, מספר רעיונות:

להשקות עציצים - מלא אשלגן, מעולה כחומר דישון. למרות שזה פוגע בכבודי כשולטת, אני מוכנה להבליג, בכול זאת אני את תמורתי הדלה, אך הירוקה, תורמת לכדור הארץ ושמירתו. 

שימוש בשתן לסימון טריטוריה -במקרה שלך זה נשמע לי הגיוני.

במאה ה-15 רופאים היו משתמשים בזה כאבחון פתוגני, אבל אנחנו במאה ה-21. בעייתי משהו.

אולי אתה דואג לבריאותי ומעוניין לבדוק לי רמות סוכר, דלקות בשתן ואולי אף פורפיריה, זה נחמד מצידך באמת. אנא הודע לי תוצאות. תודה.

ואולי אתה בכלל סובל מעור קשה בכפות הרגליים? הבנתי ששתן יכול לרכך עור קשה. עובדה בורסקאים משתמשים בזה לריכוך עור,עד היום.

פינת המנדבושקס: אני מגנט מובהק למשוגעים. הצילו.

לפני 7 שנים. 13 באוגוסט 2016 בשעה 5:19
  • נשלט הדיפת כדור ברזל: במהלך כול הדייט אני מנסה מלהדוף את ידו מלגעת בידי. בסוף הדייט הוא שואל "נכון שהיה כיף?", יכול להיות אם רק לא היית מזיע כול כך בכפות ידייך.
  • נשלט השחייה הצורנית: נשלט המנסה ללטף כול חלק חשוף או לא בגופי, בתוך השרוול ומחוץ לו, כתף, גב עליון גב תחתון, לא עזרו הבקשות, בסוף קמתי והלכתי. מזל שבאתי עם סקיני.
  • נשלט הקורה: בסוף הדייט כשהוא מלווה אותך לאוטו, וצועד על קצה המדרכה, את לא יודעת אם הוא רוצה לברוח, או שיש לו נטיות אובדניות. לאל פתרונות.
  • נשלט אופני הכביש: במהלך הדייט למדתי על בעיות בניפוח גלגלי האופניים, פנצ'רים ותיקונים, על מע"צ וגם על שר התחבורה נוכחי. בתום הדייט נסעתי ישירות לתחנת הדלק הקרובה, לבדוק אוויר בגלגל הרזרבי של האוטו.
  • נשלט האבקות בסגנון חופשי: בסוף הדייט כשהוא מתעקש על חיבוק, ואת מנסה אחרי דקות ארוכות להשתחרר, והוא לא מרפה. לאדם מהצד זה בטוח היה נראה כמו האבקות בסגנון חופשי. בסוף השתחררתי. עובדה אני פה.

פינת המנדבושקס: אולמפיאדת טוקיו 2020.

לפני 7 שנים. 23 ביולי 2016 בשעה 10:58

כידוע אצלי הכול מורכב, וגם עניין הנשלטים ועניינם בבגדים אינו חף ממורכבות זו:

  • נשלט פרוייקט מסלול: "אני מדמיין אותך מגיעה לפגישה שלנו עם חצאית", דימיון זה טוב, מי כמוני יודעת, אבל במקרה שדנן כול קשר בין כותבת שורות אלו, לבין חצאית , אך נגיד בעדינות, מקרי בהחלט.
  • הנשלט המתחתן: "אני לפגישות מגיע כמו חתן", אני בדממה מחכה להזמנה מהצד של החתן/כלה, לא ידוע. על כול מקרה נתתי לו את הכתובת שלי שישלח את ההזמנה לשם.
  • הנשלט המרצה: "איך את רוצה שאגיע לפגישה?", רצוי לבוש , "כן בהחלט", ופה הוא נכנס לפירוט מלא של כול המלתחה שלו, בציון תחתוני חוטיני מתחרה,"של נשים כמובן" ,כמובן. מזל שעניין החזיה לא עלה... לא שלי, שלו.
  • נשלט המגף: "הכי חשוב שתגיעי עם מגף", אבל עכשיו קיץ, "לא חשוב קיץ חורף, העיקר זה המגף זה עושה לי את זה, עם עקב סטילטו", יש סטילטו הרגעתי, אבל אולי בכול זאת? ניסיתי שוב, "לא". שמתי אותו ב - Hold לחורף.
  • הנשלט המגהץ / מגוהץ (מתחלף): "אני אוהב לגהץ" אשרי וטוב לי, "כול דבר אני מגהץ", מתתי והגעתי לגן עדן. "את יודעת במה אני מתמחה"?, בקו הקפל הקידמי של מכנסי הג'ינס? "לא בתחתונים וחזיות", אני רושמת לפני לבדוק מבצעים של תחתונים וחזיות באסוס, על כול מקרה שלא יקרה.

פינת המנדבושקס: שמלת השבת של חנהל'ה.