אף פעם לא ייחסתי חשיבות מרובה למראה חיצוני.
אולי בגלל שפרחתי בגיל מאוחר, אולי בגלל שגדלתי בסביבה גברית, אולי בגלל שלמדו אותי שמה שחשוב זה אופי.
כאשר אומרים לי שאני יפה, אני מחייכת וממשיכה הלאה. שאל תבינו אותי לא נכון, אני מודעת לזה שאני מרשימה, רהוטה, ויפה, אבל אני לא מתעסקת בעצמי יותר מידיי.
אף פעם לא עשיתי שימוש במיניות שלי, בעצם לא מדוייק - כשאני במוסך, אני לגמרי עושה שימוש בזה. מודה.
אבל לא מעבר לזה, באמת התורה.
כאשר מגלים שבנוסף למראה, יש גם שכל זו כבר בעיה. בינינו, גם יפה וגם חכמה, זה כבר שילוב שקשה להכלה.
עם השנים יצאתי עם גברים נאים יותר או פחות, חכמים יותר או פחות, וגם עם מכוערים. אלוהים, כמה מכוערים. חיפשתי עומק, אופי, אישיות, מישהו שיסחוף אותי.
אף פעם לא שללתי על מראה, אבל מסתבר שהם שללו.
חבר טוב, כששאלתי אותו ברגע של כנות, איפה הבעיה מתחילה, ענה "את מושכת תשומת לב, זה נחמד בהתחלה, אבל לאחר לאחר מיכן זה מעורר חוסר נוחות ומפחיד".
אבא שלי אמר לי פעם" רק גבר חלש יקח אותך", אני לא חושבת.
רק גבר חזק יוכל להתמודד איתי. להכיל אותי, ולדעת שגם אנו, נשים יפות וחזקות, לעיתים נשברות, צריכות להשען, ושיובילו אותנו.
אל תתנו למראה החיצוני שלנו להטעות אותכם. אנו בפנים,בדיוק כמוכם הגברים, מחפשות אהבה, הכלה, ומישהו שיעשה לנו את זה.
אנו שמות מסכות כדי שלא ידעו ,פאסון. אתם יודעים.
