מחשבות על שליטה

בעידן שבו הכל נגיש,
והאופנה היא Wear and throw away
והיצע  גדול מהביקוש
מה פלא ואיזה ייאוש.

המדפים מלאים
בצעצועים סגולים, ורודים.
חלקם מנצנצים חלקם מיוחדים.
ואת אחת מהם
נחה לך על המדף
ממש כמו עלה נידף.

לפתע אותך הוא קטף ועטף.
ניסה, שיחק, ואפילו נהנה,
דיבר  על יחסים שבינו לבינה.
ופתאום מה קרה?
יש בעיה בלוח בקרה.

גם הצבע כבר מתקלף,
והצעצוע נראה עייף.
אולי הבטריה נגמרה?
אולי בעיה בחומרה?
ולמי יש כח לתקן!
ועל כן...

הגיע הזמן אותך למדף להחזיר,
להחליף בצבע ורוד בהיר.
בדגם צעיר ומשופר
שיעוף מהר כמו פרפר.
כי את סהכ עוד צעצוע
שבור ופצוע.

בעידן שכבר לא מתקשרים,
והכל עובר דרך הודעות ומסכים.
למי איכפת מה הכישורים.
ולמרות שלמילים עוד יש כח
הכי קל זה לקום ולברוח.

תפקידו של הצעצוע נגמר,
והאדון מסופק אז אין עוד מה לומר.
היה נחמד ואפילו טוב לפעמים.
אבל האדון נפרד לעולמים.
ומחפש לו ריגוש אחר מאיר פנים.