מחשבות על שליטה

שנה עברה
שנה מהרגע שבו צלצל הטלפון,
שהעיר אותנו למציאות הזויה.
שנה מהרגע שהודעות והקבוצות
היו מפוצצות.
והחדשות לא הפסיקו לשניה.
מהלחץ והאימה עד שכולם
הקרובים והרחוקים
יתקשרו לבשר שהם בסדר.
שנה מהרגע שהתחילו להגיע השמות,
מהרגע שאתה מגלה שאתה מכיר
אותו וגם אותה. 
שהייתי המחנכת שלהם 3 שנים,
שראית אותם גדלים ומתבגרים
עם החברה/החבר הראשון
שנה מהרגע שחלקים מהמשפחה חסרים
שעד עכשיו קיבלת אותם כמובן מאליו
משפחה כל כך רחבה אז נעים מאוד בן דוד יקר.
שפתאום הוא קרוב מאי פעם
כי הוא כבר לא כאן הוא שם.
שנה מהרגע שהחלטנו שנגמר ומפרידים כוחות
שנה של בכי בלתי פוסק,
שנה של אכזבות וצעקות והתמרמרות על העולם.
שנה של חוסר אונים מוחלט.
שנה של הבנה שאין מקריות ולהכל יש סיבה.
שיעור ללמוד, לקח להבין.
רגע אתה כאן ורגע אתה שם.
שנה שאתה מחובר לטלפון ולקבוצה המשפחתית
באובססיה, לראות מה קורה ועם יש חדשות.
והאם מצאו?  סימן חיים ומה חדש?.
שנה שבה אתה מפתח אדישות וחוזר למציאות שלך
אבל כל דבר, כל אירוע שובר אותך רסיסים
ואתה לא יודע למה.
שנה שבה אתה מפתח פחד וחרדה עד כדי התשה
שמנהלים לך את החיים.
שנה שבה אין לך באמת קווים אדומים.
שנה שבה אתה לוקח אחריות על הכל כי אתה מפחד לאבד, משהו שהוא כבר אבוד.
שנה שגם הכלום והאין וריק והלבד
מקבל משמעות.
רק כי אתה כאן ואתה חי.
שנה שבה אתה רק רוצה לצעוק די!