כששואלים אותי את השאלה הזאת.
אני עונה.
אני נשלטת וכן אני מאוד פתוחה וגלויה עם המשפחה והחברים לגבי הבדסמ והזהות שלי.
ובמקום לספר להם עד כמה, אני נותנת להם לקרוא, משהו שכתבתי לאבא שלי.
כן, כן לאבא שלי, האיש שלימד אותי שאני צריכה תמיד להיות גאה במי שאני, במה שהפכתי להיות, בתרבות ובשורשים שלי, במשפחה שלי ובזהות שלי.
תלמד אותי לסלוח
איך ללכת איך לחזור
לקבל את הילדה שהשארתי מאחור
מי היה שם ולמה עכשיו
זה הזמן שלנו יחדיו
להבין מי השאיר נזק אחריו.
תלמד על העולם שלי יותר
בוא נדבר
פתוח בלי פילטרים ומילים יפות
מה זה בדסמ ומה נכנס אלי לפות
מה זה סשן ומילת ביטחון
ועל הקהילה שהיא הרבה יותר
משפחה ואדון.
נדבר על זוגיות ואהבה
ילדים ומשפחה
הנאה שבחיים והחרא שבפנים
על ניצול ואימה
על הדדיות וזרימה
על חיבוק והכלה
בכל הכאוס נדבר על מחילה.
על איפונזה וסליחה
על הזכרונות שמציפים
ןרגעים משמחים לצד עצובים
על אהבה שאין לה סוף
ועל החופש ועוד איזה בלוף.
תלמד אותי מה זה טוב
ואחרי שיחה כזאת
האנרגיות במעוף.
אבא שלי אתה יחיד ומיוחד
וזכיתי שבגילי המופלג
אתה משמש לי למשענת
יותר מחברה
מכיר אותי יותר מבחורה
אתה שלי.
ולעולם לא תעזוב אותי
