מחשבות על שליטה

אחרי לילה בלי יותר מדי שינה
קובעים להיפגש.
מגיעים ליער, המצלמה נשלפת
ומתחילים.
השיחה זורמת ואני נהנת,
משותוללת.
ורגע לפני שמתחילים באמת
נשלפים מהבועה למציאות
שבשמים.

ואז זה מגיע, מגע החבלים שעוטפים
עם כל סיבוב אני צפה יותר ויותר.
מדי פעם מקניטה והוא מרוכז בשיטה.
לרגע נותן לי ביס שארגע.
נשמעת קללה ואז אני כבר הפוכה.
תלויה ומשייטת.
צפה בבועה, מסתובבת מרוכזת.
בספייס שלי, בשקט הפנימי
ורק המוזיקה שברקע.
מעצימה את התחושות. 
מתרחקת, מתקרבת, נעלמת
בעוצמות משתנות במקצבים לא ברורים.
עד לרגע שהרעש נעלם.

כשהוא רואה אותי ככה.
הוא מתחיל להשתעשע.
לא נותן לי להנות יותר מדי.
מדי פעם צחוק
מדי פעם שאלה,
ופתאום די נגמר עד לפעם הבאה.

שעה אחר כך ריחוף שונה.
במרפסת אצלי, עם ציוץ ציפורים.
וריח של פריחה מעורבב עם ערומה של קפה.

מרוכזת בצלילים שונים לגמרי.
צלילי קולות של שיח, וסקרנות שסוף סוף באה לסיפוקה.
האומנם?
רוצה עוד לחקור ולגלות, את האדם שמאחורי
משקפי השמש.

מסיימת את היום.
עם המוזיקה והסאדיסט האהוב עלי
ב3 שנים האחרונות.
זה שלא מוותר לי 
לא משנה כמה אני מתבכיינת ומקללת
זה שמעודד ומעצים.
ומגלה בי ולי צדדים וכוחות בכל מפגש מחדש.

3 מפגשים, 3 אנשים שונים.
חיבורים שונים, קשרים אחרים.
ויום שכולו הצפה וציפה אחת גדולה.
רצה מהנאה אחת לאחרת.
נהנת מכל מפגש ומהעוצמות השונות.
נהנת לחקור ולגלות.
ובעיקר נהנת מהתוכן והשיח של היום.

מאחלת לי שירבו ימים כאלה וחג שמח. 🥰