להתגלות ולגלות

להיות שייך ומחובר,

זה לקום בבוקר,

כשהמחשבה הראשונה זאת את.

לומר לך בוקר טוב,

וללכת עם תחושה זאת לאורך היום.

אני על שש.

קר לי ואני רועד מפחד.

פני קדימה ואני יודע מה עומד לקרות.

רק לפני שתי דקות, הורית לי לקשור לך את הדילדו על האגן.

אחר כך הורית לי לעמוד על שש. 

עכשיו את עומדת לבטוש בי.

לך יש זמן.

כנראה שאת נהנית מרעידות הגוף שלי.

הלוואי והייתי רואה לפחות את זאת.

החיוך שלך, שיהיה זדוני ככל שיהיה,

גורם לי להרגיש שאני לרשותך.

אפילו את זה אין לי.

הישבן שלי מתחיל לזוז מרוב מתח.

רק כשאת פוקדת עלי להפסיק, אני שם לב לתנועות אלו.

עכשיו גם את זה אין לי.

אין לי כלום להגנתי, לא בגדי, לא מראה פניך ולא תנועות הרגעה.

אני יודע שאת מודעת לכך.

אני מקווה שאת מרוצה מתגובותי.

 המוח לא מצליח להתרכז והמתח ממשיך לעלות.

אין לי ולו טיפת שליטה או הגנה מולך.

חשוף לגמרי מולך.

מתנחם בעובדה שעוד רגע אכבש על ידך.

מנסה להרגיע את עצמי מתוך השתיקה שלך.

המתח, שאת יוצרת בשתיקתך, גורם לי לרעוד יותר חזק.

את משמנת אותי בחור שמאחור.

את מספרת לי שמעכשיו אני אהיה בעול על ידך.

שלא חשוב לך אם אהנה או אכאב,

העיקר הוא את והכיבוש שלך, שאיני יכול למנוע.

אני מתגרה והזין עומד.

מנסיון העבר אני יודע שהגירוי החזק לא יקל 

על הכאב העצום.

את מכוונת את הזין שלך לפתח החור שלי.

אני מרגיש אותו בכניסה.

מנטלית אני כבר מזמן שלך.

עוד רגע אכבש גם גופנית.

 רק עוד רגע קט וזה יקרה. 

את כך מלמעלה,

ואני כך מלמטה. 

את שואלת ואני עונה. 

את דורשת ואני מציית.

את כך בשליטה מלאה,

ואני כך בחוסר אונים. 

את המובילה ואני מובל.

את קובעת את הקצב ואני רוקד לצלילי החליל.

זהו מצב של אי שיווין.

מצב של ערעור הקרקע עליה אני עומד.

לכאורה את דוחפת אותי לאי יציבות,

ולמעשה בידיך החזקות אני מרגיש מוקף באי של יציבות.

כשתפסת את שתי פטמותי בעוצמה בין אצבעותיך, חייכת.

כשראתי את חיוך חייכתי גם אני באושר.

החלק האחורי של המוח, אמר לי שאני אמור להרגיש כאב.

הסתכלתי על פניך וראיתי שאת שלווה ונהנית מהתמסרותי

ומיד עברו גלי עונג בכל גופי.

יש כמה דברים שמגרים אותי,

למשל כשמלטפים לי את הפנים.

כל זה לא רלוונטי כשאני איתך.

כשאני בידיים שלך, 

הדבר היחיד שמענג אותי הוא חיוך האושר שלך,

מהציות וההתסרות שלי כלפיך.

כשטוב לך מכך שנתתי את עצמי,

אני מרגיש שהגעתי ליעדי.

האושר שלך הוא התענוג שלי.

כשאת למעלה אני למטה ומלקק לך,

כשאת מפעילה אותי כבובה לתשוקתך,

אלו הם הרגעים בהם אני בשיא השליטה העצמית.

כל סינפסה במוח שלי מכוונת אליך וצרכיך.

אני קורא אותך כספר פתוח.

כשאת אומרת לי ללקק,

אני מלקק אותך כך שמצד אחד ההנאה תתעכב 

ובכך תגיע גמירה עוצמית שלך.

מצד שני לא מעכב את הגמירה המיוחלת שלך

יתר על המידה, בשביל לא לגרום לך לסבל.

משחק במהירות ובתנועות הלשון,

בונה בך את הגמירה, כך שהיא תהיה מקסימלית.

כמו המילים בשיר: "זה הכל בשבילך".

לעמוד מולך זקוף.

כנשלט עם גב חזק, עם כוח פנימי.

להתמסר לך ממקום של שליטה עצמית.

מתוך החלטה, מרצון מבעבע.לעשות את הטוב לך.

להיות שם אני, בשבילך ולמענך.

להיות מודע לכוח הנתינה הטמון בתוכי.

לתת לכוח זה להתגלות מולך.

להיזהר בכוח זה.

לשאול ולברר איתך, מהו הקצב והמינון הנכון לך.

לשלוט בעצמי למענך.

לתת לך בדיוק את מה שאת צריכה.

לא פחות גם לא יותר.

לסימון האצבע שלך, ירדתי על 4

המבט המושפל שלי מופנה לרגליים שלך.

אני קרוב לרגליים שלך ויודע שאת נהנית כשאני מלקק אותם.

כמעט שם, אך עדיין לא אמרת לי מה לעשות.

הציות שלי להוראות שלך, יוצר קיר חוצץ בין הלשון שלי לאצבעות רגליך.

הרגע עדיין לא הגיע.

את מסתכלת אלי מלמעלה, כולך משועשעת ממני.

את יודעת עד כמה אני מיחל לענג אותך.

לך יש זמן וגם הנאה מכך שאני רועד קלות מולך.

את אוהבת לראות אותי מבוטל וחסר תנועה אך מלא רצון לענגך.

הניגוד שבתוכי, מבהיר לך כאלף מילים עד כמה אני מסור לך.

"לקק", מילה אחת, שיש בה כל כך הרבה.

אני עושה צעד אחד קדימה מתכופף לכפות רגליך.

מעביר פעם אחת את הלשון בין שתי אצבעות רגליך.

מעביר אותה פעם שניה.

מפסיק שניה בשביל להודות לך על כך שאת מאפשרת לי לענג אותך.

בשניה של ההפסקה, את תופסת לי את הלשון בין שתי אצבעות רגליך.

ואומרת: "תודה לי כשאתה מלקק את רגלי".

הלשון שלי תפוסה בין אצבעות רגליך.

מהפה שלי יוצאת הברה לא ברורה.

אני לא יכול להודות לך, אני גם לא יכול ללקק.

הלב שלי פועם חזק בתוכי, אני רוצה להודות לך ולענג אותך.

אני מנסה שוב להודות לך ושוב יוצאת נהימה.

את צוחקת בקול רם על חוסר האונים שלי.

אני רוצה להודות לך וגם לענג אותך

אני לא יכול ונוזלת לי דמעה.

זאת הפגישה הראשונה שלנו.

את מצווה עלי להתפשט, להתישב למרגלותיך, להביט למעלה אליך ולספר לך מה מחבר אותי ומה מרחיק אותי.

העירום מביך מצד אחד ומצד שני חושף אותי מולך.

את נותנת לי את המקום שלי ואני מסביר שהכיוון שלי מנטלי ושכאב מרתיע אותי.

את גורמת לי להרגיש מוגן בידיך.

"קום!" את אומרת לי בטון נחרץ ושקט.

אני קם.

את תופסת את הפטמה הימנית, בין שתי אצבעותיך ולוחצת בעוצמה.

הכאב אדיר, אני לא מוכן ולא בנוי לכך.

כמעט ונשבר כבר בדקה הראשונה.

אני מעיז לשלוח מבט, לשבריר שניה, לעבר פניך.

את מחייכת חיוך של עונג.

זה נוסך בי כוח להמשיך ולספוג עוד קצת.

אני חושב בלב שזה לא יעבוד ככה.

קולך מפלח את מחשבותי: "הסתכל על הזין שלך".

אני מסתכל ולהפתעתי הרבה הוא מתוח וקשה כאבן.

את רואה את הפתעתי ומבוכתי לפניך.

את צוחקת ואומרת: "הרצון שלי הוא הדבר היחיד שחשוב לך".

אני מסמיק מרוב בושה והעירום הנפשי בו אני מצוי מולך, כבר מהדקה הראשונה, באמצעות שתיים מאצבעותיך.

את עסוקה ואני מביט בך.

בוחן אותך בשעת עיסוקך ומנסה ללמוד אותך.

רוצה להכיר את נפשך יותר לעומק ולספר לך שאני נהנה לספק אותך ואת מאוויך.

פתאום את מסתובבת, תופסת את מבטי וקוראת אותי כספר פתוח.

את מחייכת, מצביעה על כפות רגלייך ומצווה בקול רגוע:

"רד על 4 ותגיע לכאן".