זאת רק אני

שונאת אותך
אוהבת אותך.
מחליפה רגשות
כל הזמן.
אוהבת להיות שלך
שונאת את נגיעתך בתוכי.
במקומות חבויים
שכבר שנים
סגורים אטומים.
פוחדת
נרתעת.
מגנה על ליבי.
שונאת אותך.
אוהבת אותך.

פתאום
מבלי לרצות
ומבלי להתכוון
הלב התחיל להכנע.
למה,
אני לא בטוחה.
קסמיך פועלים עלי
גם ממרחק.
חומותי הבצורות
החלו להסדק
תחת
הסבלנות והרוך,
התקיפות והעקשנות
שלך.
כל יום אני נקשרת
אוהבת קצת יותר.
אתה לא מוותר,
אתה לא נרתע
מקוצי
המכוונים היטב.
לכן כל יום
אני אוהבת קצת יותר.

הכל כבר התערער.
המשכתי לשמור על המחוות החיצוניות של הקשר שלנו. אלו שלא ייצרו מהומה מיידית אם תשים לב שלא מקיימת אותן. על המחוות הנסתרות, כבר כמה שבועות שלא מקפידה.
אם אני לא מרגישה שיש לי אדון, איזו סיבה יש לי לענוד את קולרו? הפסקתי.
את הוראותיך על הלבוש בביתי כשאני לבד, כבר מזמן אינני מקפידה.
מה הטעם אם אני לא מרגישה שיש לי אדון?
מתלבטת, מתחבטת עם עצמי. האם לבקשך להסיר את קולרך ממני. לאפשר לי ללכת ולחפש אחרים. מה הטעם בקשר כזה?
מנסה לומר, לצעוק להתריע. אתה לא מוכן לשמוע את דבריי. סותר אותם בטעונים שונים ומשונים. לא יכולה לקנות אותם. הם נראים לי מופרכים, אבל מהצד השני לא מוצאת טיעוני נגד. רק ההרגשה הזו של ההשפלה, של חוסר האונים.
ואז הפרת את ההבטחה שנתת לי ביום שבו הסכמתי להיות לשפתחך הנאמנה.
כל-כך הרבה כאב התרוצץ בתוכי. החלטתי. די. עד כאן.
פתאום גם שינוי מצידך. אחרי תקופה כל-כך ארוכה פתאום אתה רוצה להיות כאן. התפרצתי. התחצפתי. לא הסכמתי לבוא אליך. הכעסתי אותך בכוונה. די!
אבל גם לא יכולה להפסיק את הקשר. אמרת שלא תסיר מעלי את קולרך.
איך תכריח אותי בדיוק להשאר איתו? אבל, אני שבויה. לא יכולה להפרד. משהו בך כורח אותי אחריך. לטוב ובעיקר לרע. לא טוב לי איתך כרגע. כיף לי מאוד לדבר איתך. מעבר לזה, כבר שכחתי איך זה.
אז יש לי או אין לי אדון?
אתמול בלילה היה לי, אחרי שבועות ארוכים של חסר.
מה יהיה הלאה?
ההתחבטות כנראה תמשיך.

נושאת את קולרך בגאווה.
לפי הוראתך עונדת אותו כל יום כששבה מהעבודה. כל-כך אוהבת את הטקס שבו אני הופכת מאשת קרירה לכלבתך הנאמנה.
נושאת את סיממני שלטונך עלי בגאון. מקיימים את הטקסים הטלפוניים ביננו באדיקות. אבל אתה לא בא יותר.
בתוכי סערה. אתה נמנע ממני ואני בוערת, מתגעגעת, לא מבינה את הסיבה.
מנסה להבין האם אני מוענשת על אותה משימה שעדיין לא הצלחתי לבצע לשביעות רצונך. יודעת שאתה יודע כמה היא קשה וכמה היא קשה לי בפרט.
חוסר הביטחון מתחיל לפעפע בתוכי. אתה לא מעונין בי יותר. אתה לא נמשך אלי יותר (ואולי מעולם לא נמשכת אלי ממש).
אתה לא אומר כלום, אבל בינתיים בודאי מחפש לך כלבה אחרת, שתשרת אותך, שתהיה יפה יותר, צעירה יותר, מושכת יותר וטובה יותר.
לא יכולה לומר לך את מחשבותי. אסרת עלי לדבר על כך. אני כאן מתענה, רוצה אותך כל-כך
ואתה נמנע ממני.

שמת את ידך על ידי.
חייכתי לעצמי.
כל-כך יפה ההבדל בין ידך הכהה לידי הבהירה.
פרפרים התרוצצו בבטני.
הסתכלת עלי ובעיניך תשוקה.
החזרתי לך מבט ובו תשוקתי שלי.
ידעתי, לא תתממש תשוקתנו.
מסוכן להתאהב אהבה חסרת סיכוי.
לטפת את ידי
וצמרמורת עברה בגופי.
עיניך שקעו לתוך עיני
תשוקה בוערת בעיניך, בעצמותי.
אספת את שערי בידיך
משכת אותי אליך, לנשק את צוארי.
נשיקות קטנות
שפתיך בוערות על עורי
ןאני נמסה.
יודעת,
זו תשוקה שאף פעם
לא תתממש.