..............
פתאום אני קופצת מהפתעה- הביצה שבתוכי רוטטת. שכחתי ממנה לחלוטין. אני מתפתלת מהרטט, אבל הראש שלי מקובע בין הידיים של אדוני ועל הזין שלו, ואני לא יכולה לזוז יותר מדי. הרטט ממשיך ברמה נמוכה והאדון ממשיך במעשיו, ולבסוף הוא מחבק את הראש שלי חזק אליו, מגיע הכי עמוק שהוא יכול וגומר תוך נהמה. הוא ממלא לי את הגרון בזרע החם שלו, ואני שותה, שואבת הכל בזמן שהוא מתרוקן, נאנק. אני מרגישה כמו חור, בובת מין, אסלה, אני אסירת תודה ולא יכולה להסביר למה. לאט האחיזה שלו נרפית.
כשזה נגמר הוא קורס על הכורסה שמולי בעיניים עצומות, ואני מייד מתיישבת כדי להיות נמוכה ממנו. אני תוהה אם הוא זוכר שהרטט עוד פועל, ומחליטה שכנראה שלא. אני מגורה מאוד, זה כמעט בלתי נסבל, אבל אני לא רוצה להפריע לאדון בדיבורים כרגע. אז אני יושבת בשקט, מתנשמת קלות, ומרשה לעצמי להדק קצת את העקב אל איזור הדגדגן. אני יכולה לגמור עכשיו בקלות עם כמה תנועות קלות של האגן, אבל אני נושכת שפה ולא זזה, כי לגמור בלי רשות אסור לי בתכלית האיסור.
האדון פוקח עיניים ומספיק לו מבט אחד על הפנים שלי כדי להרים גבה מופתעת- "חזירה תאוותנית שכזאת יש לי.. עוד לא נרגעת??". אני מרכינה ראש במבוכה ורק אז הוא מבין שהרטט עוד עובד. "אוי, שכחתי אותך.. סליחה יפה" הוא אומר ומכבה אותו. אני כל כך מגורה ומאוכזבת שהעיניים שלי מתערפלות, ואני מרכינה עוד את הראש שלא יראה. עומדת בינינו דממה מתוחה, סמיכה. אני מרגישה בשתיקה שהוא מצפה ממני למשהו, ואחרי שהעיניים שלי מתייבשות קצת אני מרימה אליו מבט שמנסה ללא הצלחה להיות שווה נפש. הוא מסתכל לי ישר בעיניים בקור רוח נינוח. "רצית אולי לבקש משהו?" הוא שואל, ואני לא עונה. אני מרגישה את המתח עולה- הוא שונא כשאני לא עונה. "או שאולי את חושבת שמגיע לך משהו? שהרווחת משהו ממני?" הוא שואל בקול קשה ואני מתכווצת. אבל הגאווה שבי גואה ואני מחליטה נחרצות לא לבקש מאדוני לגמור, לא להתכופף לחלוטין, גם אם זה יעלה לי ביוקר. ואז הוא מפעיל שוב את הרטט וכל הגאווה שלי מתפוררת לאבק. העיניים שלי נעצמות מאליהן ואני פולטת אנחה גרונית בלתי נשלטת, ואדוני מפסיק את הרטט שוב. "סליחה? אמרת משהו?"- הוא משחק איתי כמו חתול בעכבר. אני שוב חושקת שיניים, מנסה להציל קצת כבוד עצמי, והאדון מגחך ומפעיל את הרטט, יודע שאני בשליטתו המוחלטת, ויודע שאני יודעת את זה בדיוק כמוהו, הוא נהנה לראות אותי נלחמת עם האגו שלי קרב אבוד.
תחושה קשה של השפלה שוטפת אותי, השפלה שהיא קשה לי יותר מכל התעללות פיזית. אני מרימה אליו מבט מובס, מוכה, ומתחננת כמו אחרונת השפחות הנרצעות- "בבקשה אדון, אל תפסיק, ותרשה לשפחה שלך לגמור...". הוא ממשיך להסתכל עלי במבט יציב- הוא רוצה עוד. "בבקשה אדון, אני מתחננת" אני אומרת לו לבסוף. הוא מחייך חיוך קטן ומנשק אותי על המצח, ולוחש לי באוזן "אני אנצח את הגאווה שלך, יפה. אני יודע שאת רוצה להיות כנועה לי לחלוטין. אנחנו נגיע לשם, אני מבטיח".
אדוני מפיל אותי על הגב בדחיפה של הנעל, מפעיל בחזרה את הרטט, חולץ נעליים ומתחיל לעסות לי את איזור הדגדגן. הוא מגביר את הקצב ברגל, תוך שהוא מגביר את הרטט בהדרגה למקסימום, והבוהן של הרגל השניה משחקת לי באיזור פי הטבעת. אני שוב אובדת בעולם התחושות, אני פקעת של קצוות עצבים חשופים, אני רק בשר. לבסוף אני מתפוצצת בצעקה חזקה, כל הגוף שלי מתקשת לאחור, וזרמים בלתי נשלטים חורשים לי את הגוף, בעוד הרגל שלו ממשיכה לעסות אותי לאט, מאריכה את האורגזמה שלי עד שאני לא יכולה לסבול את זה יותר.
בשר נרצע. חורים שנועדו לשירות האדון.
שלווה, שלמה ומאושרת.
