מפנים בחיים, שינויים, בדרך כלל קורים בצורה הדרגתית. זה חוק הטבע, זה הכלל השולט. להיות מסוגלים לשים את האצבע על נקודת מפנה חד משמעית זה דבר נדיר, ופוקח עיניים.
תמיד אהבתי כוחניות במיטה, לפגוש בעוצמה של מישהו בקונטרה לשלי. ומידה מסויימת של כאב העצימה לי את החוויה, הוסיפה הנאה, חידדה לי את החושים.
אבל המצב שבו אני נמצאת- מתחת למישהו אחר, מרוכזת בו ובמאוויו, מסורה לו לחלוטין, מתרגשת ממנו- הוא מצב חדש בשבילי. אנשים שמכירים אותי לא רע לא היו מאמינים לרגע. אולי היו מנחשים שאני דווקא שולטת ביסודי. אבל מי שעיניים בראשו וקצת הבנה בתחום היה קולט את השפחה הנרצעת שאני יכולה להיות מקילומטרים. עכשיו אני מבינה את זה.
הנושא מעסיק אותי מאוד בחודש האחרון, ופתאום נזכרתי בסיטואציה שהיתה נקודת מפנה אמיתי בשבילי (אין זמן מוצלח להרהורים כהתייבשות של חצי יום במוסך).
הייתי במיטה עם גבר שהיה כוחני מאוד. אפילו אלים. אהב להכאיב, היה עושה את זה גם כשניסה שלא, משאיר סימנים איומים. אהבתי את הסימנים האלה, הייתי מסתכלת עליהם במראה כל רגע אפשרי, מצטערת לראות אותם דוהים מסגול עז לאדום וצהוב ונעלמים. אהבתי להרגיש את הסקס עלי כמה ימים אחרי, אהבתי את הכאב המתוק והנסתר כשמישהו נגע לי בטעות באיזור חבול. ורק הצטערתי שזה כל כך לא מקובל חברתית להראות כמו נמר חברבורות.
באחד הלילות, ברגע של צעקות לתוך כרית (ומדובר בבחורה עם כוח סבל)- פתאום, בעודו ממשיך בהכאבה המכוונת, הוא התרומם עם הגוף שלו ליד שלי, הפנים שלו סמוכות לשלי, והסתכל לי בריכוז על הפנים המעונות. הייתי מופתעת לראות אותו שם, ומייד אחר כך הרגשתי שאני רוצה אותו יותר מאי פעם. חייבת אותו בתוכי. עכשיו. צורך בעוצמה שתפסה אותי בהפתעה, שלא יצא לי לחוות הרבה, בטח שלא במין אקראי, בלי רגש. צורך קיומי. הוא הרגיש את אותו הדבר באותו הרגע, ראיתי עליו, היה קשה לפספס.
מה קרה שם? לא חשבתי על זה עד לאחרונה. ועכשיו נזכרתי וניסיתי להבין, עם מעט המידע החדש שבידי. באותו הרגע, כשהוא התאמץ לראות את הפנים שלי (זאת לא היתה תנוחה נוחה בשבילו) הוא בא לצפות במה שאני חווה. באותו הרגע הבליחה בי ההבנה שהוא אוהב להכאיב כי הוא אוהב מה שזה עושה לי, מה שזה עושה ממני, מה שזה אומר עלי שאני לא עוצרת אותו, ורוצה עוד כאב מידיו. ואני אהבתי כל כך לדעת שהוא נדלק וניזון מהעובדה שאני סובלת מתחת לידיו.
כשיצא לי, והאמת שלא יצא לי הרבה, שמתי את עצמי במצבים כאלה כי אהבתי את התחושות הפיזיות שגברים מסוגו ידעו ואהבו לספק. חשבתי שאני עושה וי על סיפוק פיזי נטו (אף פעם לא היתה לי בעיה עם העובדה הזו, להפך). בשום שלב ביני לבין אותו הבחור לא היה שום סוג של רגש עמוק.
אבל במקרה הזה, כשהוא עלה אלי כדי לצפות בפנים שלי- האקט הזה ומשמעותו נגעו בי עמוק, פילחו לי את הנשמה, והגיעו למשהו אמיתי. סוג של מיני התגלות, אם תרשו לי טיפונת של דרמה. הבנתי שיש פה סוג של דו שיח, לא איש ואישה לעצמם. וזה שיח מיוחד, ויפה, והדדי בצורה לא מאוזנת בכלל, אבל משלימה בדיוק. סוג של תקשורת שהיא עמוקה מאוד, ומתקשרת עם צרכים ראשוניים, בסיסיים. מעבר לנראות, לאגו, להגדרות והסברים.
החוויה היא מטלטלת, מפרקת ובונה. ההבדל בין סקס וכאב לפני ואחרי התובנה הזאת הוא תהומי. כמו ההבדל בין פרד לאחד מסוסיו של מלך ירדן. בין חתול יפה, סקסי וקצת מסוכן למנטיקור אגדי.
זה מרגיש כמו מפנה אמיתי, דברים לא יראו יותר אותו הדבר.
