אחרי כמה וכמה שיחות טלפון קבענו להפגש לראשונה- הורית לי לחכות בפינת אחד הרחובות בצד חשוך יותר של העיר. עלי מעיל קצר ומתחתיו כלום, לפי הנחייה שלך. קבענו בשמונה ואני מחכה שם, והדקות חולפות אבל אתה לא מגיע. אני רוקעת במגפיי בנסיון להתחמם. אנשים עוברים ובוחנים אותי ואני מרגישה שכל זוג עיניים יודע עלי הכל, כמה עירומה אני מתחת למעיל ובכלל. אני יכולה להרגיש אותך בקרבת מקום, מסתכל עלי, בוחן אותי. בדקות הראשונות השתדלתי להראות אדישה ובשליטה, ועכשיו אני מתרכזת בנסיונות להרגיע את הלב הזה, שפועם כל כך חזק שנראה שהוא מרעיד את החלונות שצופים עלי. לבסוף הטלפון מצלצל, ואחרי ברכת שלום קצרה אתה מורה לי ללכת כמה צעדים לתוך סמטה סמוכה, חשוכה יותר, ולחכות שם בעיניים עצומות. אני עושה כבקשתך, משתדלת ללכת בצורה גאה ורגועה, או לפחות יציבה, והלב שלי פועם חזק. אני מחכה שם כמה דקות, רועדת בכל הגוף, ואז אני שומעת צעדים מתקרבים לאט, ונעצרים לידי.
אף אחד מאיתנו לא אומר כלום. אני מריחה עשן סיגריות ושומעת אותך שואף ונושף בשלווה, לפעמים אפילו עם הפנים לא מופנות אלי. חום מתפשט לי מהבטן עד קצוות הגוף, ואני אפילו קצת מזיעה למרות שקר לי. השמיעה שלי מחודדת כי העיניים עצומות, ואני יודעת את מיקומך המדוייק במרחב. אתה מתקרב אלי, ואני מריחה אותך- ריח של אפטרשייב, סיגריה וחיית טרף. אתה מעביר יד נתונה בכפפה על הלחי שלי, על השפתיים ובמורד הצוואר. אתה מקרב את הראש שלך אלי ומריח לי את הצוואר, ונושף לי בצוואר ובאוזן. בו זמנית אתה שולח יד מתחת למעיל שלי, ומניח אותה בעדינות בין השפתיים החיצוניות, כמעט לא נוגע. כפפת העור שלך קרה למגע ואני קופצת קצת מהפתעה מהניגוד עם הגוף החם שלי. הגוף שלי בסערה מוחלטת, זרמים בכל מקום, העצבים בשיא העוררות שלהם כדי לקלוט את המגע הכי קל. אני נאבקת בדחף לפתוח את העיניים.
אתה דוחף אותי בעדינות לאחור ומשעין אותי עם הגב לקיר, ועם הרגליים שלך מסמן לי לפשק את שלי. אתה נעמד במרחק ממני וממשיך לגעת בי רק עם האצבעות- מעסה, צובט, מפשק את השפתיים, ואז מניח שתי אצבעות בפתח הכוס שלי.. ולא זז. אף אחד לא אומר כלום. הנשימות שלי נשמעות בלילה השקט, ואת שלך אני לא יכולה לשמוע בכלל. כאילו אתה לא שם. עוברת דקה, שתי דקות, ואני מתחילה לנסות לתמרן את הגוף שלי ככה שהאצבעות שלך יכנסו קצת פנימה, ומהיר כנחש אתה שולף את היד החוצה וסותר לי בהפתעה, הכי חזק שסתרו לי אי פעם, ביד רטובה מהמיצים שלי. נשימתי נעתקת, אני בהלם ונשארת מכופפת למטה כדי להתאושש.
"אל תגידי מילה, אל תזיזי שריר בלי רשות, ואל תפתחי את העיניים" אתה אומר בקול שקט ורך, כמעט נעים, שמאחורי אני שומעת פלדה קרה. "אם תעשי את אחד מאלה, או כל דבר שלא נאמר לך בעצם, אני נכנס לאוטו ונוסע ולא תשמעי ממני שוב. את מבינה?" אני מהנהנת, עם דמעות בעיניים, לחי בוערת, ועלבון שחונק אותי.
אני מרגישה משהו נכרך לי על הצוואר. קולר גדול שמחובר אליו חבל. זה קו שחשבתי לא לחצות, אבל זה מרגיש לי טוב ואני לא אומרת מילה, ובמאמץ עילאי משתלטת על רעד שעובר לי בגוף. אתה מסובב אותי בעדינות עם הפנים אל הקיר, מושך את החבל למטה כך שאני נאלצת להתכופף, וגורם לי לדרוך על הקצה שלו עם המגף. אני לא יכולה להתרומם בלי לאבד שיווי משקל. תעלול יפה, יצא לי לעשות את זה לסוס צעיר וחסר סבלנות. עכשיו אני זו שמאלפים. אני שומעת את הרוכסן שלך נפתח, ואז מרגישה את השפתיים החיצוניות שלי נמתחות לצדדים על ידי האצבעות שלך. זה נעים, עד שנהיה לא נעים בכלל- אתה מותח אותי חזק מאוד. נפלטת לי אנקה ואני מייד מרגישה אותך מתקשח, ואני לוחשת "סליחה אדון!..". אם תלך עכשיו אני אתרסק. אני מגלה שאני רוצה אותך, את זה, יותר מכל דבר אחר. אתה ממשיך לפתוח אותי חזק, ואני מתאמצת לנשום ולא להשמיע קול. אז אתה פשוט נכנס פנימה עד הסוף. התייבשתי כבר מהפחד והלחץ, וזה כואב לי נורא, אבל אני חושקת שיניים ולא מצייצת, לא חוזרת על טעויות. לומדת מהר.
אתה לא מתקדם לאט. אתה פשוט קורע אותי, כמו חיה. בחיים לא זיינו אותי בכזאת אלימות. אני חפץ, ונראה שזה חפץ שאתה כועס עליו. אתה מחזיק את האגן שלי חזק, לא בתשוקה אלא רק כדי לתת קונטרה חזקה לטחינה הזאת. גב הראש שלי מכה בקיר בכל פעם שאתה מטיח את עצמך בי, ודמעות זורמות לי מהעיניים. לא יכול להיות שטוב לי כל כך כשאתה מחזיק לי את המותניים ופשוט כותש אותי לאבק. אני מרפה מההגיון הזועק, ומתמסרת לכאב ולהשפלה בכל נפשי.
פתאום אתה יוצא תוך כדי נהמה, משחרר את הרצועה מהרגל שלי, ונותן לי להזדקף ולתפוס את הנשימה שלי בעודי שעונה על הקיר. אתה עומד בשקט ומעשן בזמן שאני מתאוששת. אחרי כמה דקות אתה שואל בשקט- "כואב לך?" אני לא יודעת איך להגיב, ובסוף מנידה את הראש לשלילה. אתה צוחק ברכות, ואני מקללת את עצמי, כי שומעת אותך אומר לעצמך "אז בוא נתקן את זה". אתה ניגש אלי, מביא אותו לפה שלי ואומר לי להרטיב אותו טוב בשביל עצמי. אני טועמת את עצמי עליו, ומרגישה גם טעם מתכתי מוכר. דם?.. אני מתעלמת, שום דבר בעולם לא יעצור אותנו עכשיו.
אתה מעביר את החבל בפה שלי פעמיים תוך שאתה כורך אותו סביב העורף שלי, ואז מפסק לי את הישבנים וממקם אותו, עומד ופועם, בפתח פי הטבעת שלי. אני לוקחת נשימה עמוקה ונושכת את החבל, מתכוננת לבאות. למדתי לא לבנות על רחמים מצדך. אולי לא הייתי צריכה להגדיר את עצמי בתור מזוכיסטית?.. צריך לזכור לשנות את הפרופ-....
אתה מתחיל לדחוף את עצמך לפתח הצר שלי, והכאב מהמם אותי. אני מנסה שלא, אבל מוצאת את עצמי זועקת מכאב, צעקה חדה בכל דחיפה שלך, ושמחה שחסמת לי את הפה. בכל חדירה אתה נכנס קצת יותר עמוק, ואני מנסה להרפות ולשחרר את השרירים אבל אתה לא מאפשר לי זמן לנשום ולהרגע ולהרפות.
איפשהו באמצע אתה מחדיר לי משהו לנרתיק, משהו רוטט קלות. כשהכאב נהיה יותר נסבל אני שמה לב לנוכחות הזרה, ועם כל חדירה שלך נשטפת גל של עונג שאין כמוהו. אני גונחת ונאנחת כמו חיה. אתה ממשיך להטיח את עצמך בי בקצב קבוע, ואוחז לי את הכתפיים כדי למנף את עצמך עמוק יותר לתוכי. אני קרובה מאוד, ואתה מרגיש את זה. "שלא תעיזי!" אתה נוהם לי באוזן, "חכי להוראה ממני". ברור לי שלא אוכל בשום אופן להסתיר את האורגזמה הזאת כשתגיע, ושאצטער נואשות אם תגיע שלא בזמן.
אתה ממשיך לזיין אותי בקצב גבוה ומגביר את הרטט, ונדרשות ממני תעצומות נפש לא לגמור. אני צובטת את עצמי, מנסה לנתק את עצמי, מנסה להתרכז רק בכאב, ויודעת שאכשל נחרצות אם זה ימשך עוד הרבה זמן. לבסוף אתה מוביל את היד שלי אל הדגדגן ומורה לי לאונן ולגמור, ובמקביל אתה מגביר את הקצב שלך, ונוהם נהמות גרוניות וכועסות. אני מתפוצצת כמעט מייד, ומרגישה גם אותך נכנס הכי עמוק שאתה יכול, וממלא את הגוף שלי בזרע. אני מרגישה אותו פועם ומתרוקן בתוך התחת הצר שלי בזמן שאני מפרפרת ורועדת בשיא שלי.
אנחנו קורסים על הקיר, ספוגים בזיעה, מתנשפים בכבדות. הראש שלך טמון בשקע בין השכמה לצוואר שלי, ואתה מחבק אותי מאחור. אחרי כמה דקות אתה יוצא לאט, קם ומסתדר בעייפות, ומתחיל להתרחק. אין לי כוחות להתייחס אפילו, אני רק שטה לי בענן של עייפות תהומית ומתוקה. אחרי כמה צעדים אני שומעת אותך עוצר ומסתובב אלי, ואני מרגישה אותך מסתכל עלי, ורואה את עצמי דרך עינייך- מפורקת בסמטה חשוכה, מפושקת, מתנשפת, מרוקנת נפשית ופיזית, עדיין עם עיניים עצומות. אחרי כל זה- לא אפתח אותן עד שתעלם מסביב לפינה.
