היא עולה למשרד שלו.
התקשרה, רצתה מאוד להפגש. הוא עסוק בתיק גדול, אבל מכיר את נימת הבהילות הדקה הזאת בקול שלה. מאוחר יותר יחבק ויברר מה הבעיה, כרגע יש לו תפקיד למלא. היא אשה יפה, נבונה, מרשימה. מושכת תשומת לב מייד עם הגיעה למקומות, גברים מכרכרים סביבה ללא הפסק. היא מרשה להם לדבר על ליבה, להזמין אותה, לפנק אותה, אבל יודעת שללא הועיל- היא צריכה משהו אחר לחלוטין. לא תמיד היתה כזו, אבל בשנה האחרונה הכירה בצורך שלה להיות משומשת. מנוצלת. מוחפצת.
היא יוצאת מהמעלית וצועדת לתוך המשרד הגדול. דלת חדרו סגורה, והיא עומדת מחוץ לה ונוקשת. מענה פזור דעת נשמע מבפנים והיא צועדת פנימה וסוגרת אחריה את הדלת. הוא מסית את עיניו העייפות מהמסך המרצד ומביט לה בעיניים. הוא מזהה את קווי המתח בפנים האהובות, את חוסר האונים, את המצוקה. הוא מחזיר את עיניו למסמך. "לעלות לשם" הוא מצביע על שידה שנמשכת לאורך כל החדר, ומסתיימת לידו. הוא כמעט יכול להרגיש את אנחת הרווחה שבוקעת מכל איבר בגוף שלה.
היא מניחה את התיק, פושטת את כל בגדיה בזה אחר זה, ומניחה אותם בצורה מסודרת על הכורסה. אחר כך היא עולה על השידה ונשכבת עליה כשרגליה מפושקות קלות, ונתלות ממנה מהברך ומטה. הראש שלו, שמרוכז במסך, נמצא ממש ליד ברכה הימנית. הוא לא מתייחס אליה.
אחרי כמה דקות הוא עוצר את הקריאה כדי להסתכל על הגוף היפה השרוע לצידו. לאחר כמה רגעים של בחינה הוא מרים את הרגל שצמודה לקיר כך שהקרסול יתמך בשידה והרגל תהיה מכופפת. את הרגל השניה הוא מפשק מעט. הוא מכניס יד עדינה מתחת לגב התחתון ומקשית אותו קצת. הוא ממקם את הידיים מתוחות לאחור. בתנועות עדינות, כמו אמן שחושף פסל מתוך גוש שיש, הוא מעצב אותה כרצונו.
הוא לוקח צעד לאחור ובוחן, אבל הוא לא מרוצה מהתוצאה הסופית, ולאחר דקה מהורהרת הוא מסיר את החגורה שלו, משחיל אותה מתחת לגב, ורוכס אותה בחוזקה על השדיים המלאים. בטעות צבט את השד ושם לב מאוחר, כשהיה שינוי בדגם נשימתה. הוא מחייך. היא לא תשמיע קול, לחפצים דוממים אין את היכולת הזאת. לאחר מכן הוא קולע את השיער המלא לצמה, מוציא חבל מהמגירה, משחיל צד אחד שלו דרך השיער הקלוע, וצד שני שלו מועבר מתחת לגב, דרך החגורה החונקת, ונקשר סביב הקרסול שליד הקיר באופן כזה שראש הפסל שלו נמשך לאחור, הגרון מתוח וחשוף, והגב מקושט עוד יותר. הוא לקח צעד לאחור ואז, מרוצה מהתוצאה הסופית, הוא יוצא מהחדר לעשות לו קפה.
ליד מכונת הקפה נמצאת אחת העובדות, שעומדת לצאת הביתה. היא רוצה אותו מזמן, ומזמינה אותו לעצור לדרינק בדרך הביתה. הוא חושב על החפץ החדש שמקשט לו את המשרד ומייד אזור חלציו מגיב, והוא מודה לה אבל מסרב. יש לו המון דברים לטפל בהם. בהזדמנות אחרת. היא הולכת, מסתירה אכזבה, והמשרד נותר ריק. רק הוא והפסל.
הוא חוזר עם הקפה ומתיישב באנחה קלה. חזרה למסמך. מדובר במסמך משפטי סבוך, שצריך לקרוא בריכוז. טוב שהגיעה, משום מה קל לו יותר להתרכז בנוכחותה, כשהוא מתעלם ממנה. כאילו כל דבר שיעשה עכשיו חייב להיות טוב יותר, כי היא שם מתאמצת בעצמה, ומשוועת ליחס ללא קול.
לאחר כעשרים דקות הוא מעביר לפתע לאט כף יד פתוחה על המפשעה המפוסקת, ומרגיש את החפץ שלו נקפץ, השרירים המתוחים מגיבים. הוא מלטף כך מספר פעמים, ואז מסיר את היד וצולל שוב בחזרה במסמך. רק עוד 15 עמודים. הכוס שליד ראשו פולט חום, לח, הוא יכול להרגיש את התשוקה והצורך קורנת ממנו. ממנה.
עוד 12 עמודים. הוא סיים את הקפה, ושוב מעביר את כף ידו על החורים שלידו, יותר לאט ומפעיל קצת יותר לחץ. מתחיל מלמעלה, מהדק את כרית כף היד לאזור שמכסה על הדגדגן ולוחץ, ואז ממשיך לאט למטה, עד שכרית כף היד נמצאת מול פי הטבעת, והאצבעות על הדגדגן. הוא מעסה אותו מעט בתנועות סיבוביות, ואז מסיר את היד ושוכח מהחפץ לטובת הקריאה. המסמך מורכב, ויש הרבה דברים לשקול, טקטיקות לגבש. הוא קם וניגש אל החלון, פותח אותו, מדליק לעצמו סיגריה, ומעשן בדממה, מהורהר. רוח קלה נכנסת בחלון ומשחקת בניירות על השולחן, והוא מניח עליהם את כף הרגל של הרהיט שלו. מפעם לפעם הוא משתמש בעדינות בכף היד המטופחת כמאפרה. אכן רהיט שימושי.
לכשסיים לעשן הוא חוזר אל השולחן ולפני שהוא מתיישב הוא עומד מול החורים הפשוקים ובשיא העדינות מניח את קצה אצבעו בפתח הכוס של החפץ שלו. הוא כבר התייבש מהמאמץ של המתח וחוסר התזוזה. הוא מניח שתי אצבעות, ולאחר מחשבה שלוש, ומאלץ אותם פנימה לאט. הוא רואה את שרירי הלסת של החור שלו מתהדקים בעודו נדחף פנימה. עד שהאצבעות שלו נדחפות שוב פנימה החור כבר רטוב יותר. כמה דחיפות קשות ומכאיבות פנימה והחוצה והוא יוצא, מנגב על הרהיט את היד, וחוזר למסמך. הזין שלו עומד כבר שעה שלמה, מהרגע שהתקשרה, מתחנן ליחס, אבל הוא מתעלם ממנו. החפץ הכי חשוב עכשיו. והוא צריך התעלמות ולא להיטות, התעללות איטית ולא התמסרות.
חוץ מזה יש עוד 10 עמודים לעזאזל.
הוא צולל בחזרה למסמך, וקורא במהירות שלושה עמודים. הוא עושה הפסקה קצרה על מנת לקשט ומלא את החפץ שלו על ידי פלאג ודילדו. הנשימות שמואצות והחום שיוצא מהרהיט שלו שוב מקשיחים לו את הזין, שמאיים לפרוץ מהמכנס. הוא פותח את הרוכסן ומשחרר אותו מכלאו, והרהיט משמיע מעין אנחה קטנה. הוא מסתובב מופתע. היא באמת קרובה לקצה שלה כנראה, אם היא מרשה לעצמה שיפלטו קולות, כשהיא יודעת היטב שזה אסור. "רהיט שמשמיע קולות??.. זה חדש לי. אני לא צריך רהיט שמסיח את דעתי מהעבודה" הוא אומר בקול קשה. "אולי יש פה איזו תקלה טכנית.. צריך לבדוק".
הוא ניגש לאיזור הפה של הרהיט ופותח אותו גדול. הוא מכניס לתוכו שתי אצבעות, ועמוק מאוד. הרהיט עומד בזה יפה, נושם עמוק. הוא מכניס שלוש אצבעות. הרהיט משתנק קצת והמון ריר סמיך מיוצר, אבל אף קול לא יוצא, ואין אף התנגדות לכפייה הזאת, לאונס הזה. הוא מסובב את החור הצידה כדי שיהיה מול הזין שלו, וחודר לתוכו עמוק פנימה. אנחה של עונג נפלטת ממנו, והזין שלו אסיר תודה. כמה דחיפות בודדות פנימה והחוצה והוא נשען על השידה ועל פני החפץ שלו וגומר בעוצמה בתוך החור החם שלו, מפרכס קלות, כל מיציו נעלמים בתוכו. החור בולע הכל. כשנגמר הוא יוצא וסוגר את החור, ומדליק עוד סיגריה ליד החלון. עכשיו יהיה יותר קל להתרכז.
הוא חוזר לתקוף את המסמך בכוחות מחודשים. את חמשת העמודים הבאים הוא צולח בלי הסחות דעת, וכמעט שוכח מקיומו של החפץ. כשהוא מרים את הראש לרגע הוא מוציא את הדילדו, ומציב ויברטור רוטט כך שקצהו מוצב בפתח החור הריק והמורחב, וחוזר לקרוא את העמודים הנותרים. נראה שהחפץ התעורר לחיים, ומתחיל לצאת מדעתו. הוא מחייך לעצמו לאור מאמציה האמיצים שלא לזוז ולא להשמיע קול. בשלב הזה הגוף שלה דואב ומגורה כל כך שכל מגע על הדגדגן יגרום לה לגמור בצעקות. הוא יודע היטב. הוא מכריח את עצמו לסיים לקרוא, בעוד הזין שלו מתמלא שוב בדם, פועם, עורג לפלס דרכו פנימה, לנוע בתוכה, להרגיש את השרירים שלה מתהדקים עליו.
כשהוא סוף סוף מסיים לקרוא הוא קם לאט ונעמד מעליה, בין רגליה.
היא מתנשפת קשות. הוא אוחז בזין שלו, קשה כמו אבן, ואז לוחץ אותו על הדגדגן שלה, ומזיז אותו בעדינות ימינה ושמאלה. היא מתפתלת ללא שליטה, נאנקת מתחתיו, והוא נהנה מכל רגע. הוא נסוג ונותן לה להרגע. אז הוא מניח את כרית כף ידו על הדגדגן שלה ומרטיט אותה קלות, ועוצר לפני שהיא מספיקה לגמור. הוא מחכה קצת ועושה את זה שוב. ואז שוב ושוב, התעללות טהורה. בפעם האחרונה היא עושה את הקול הגרוני של לפני גמירה כשהוא רק מתקרב, ואפילו לא הניח את היד. הוא לא מניח את היד, ובמקום הוא מלטף את עצמו ביד רטובה מהמיצים המשתוקקים שלה.
היא מתחננת אליו בלחש-"בבקשה. בבקשה. אני לא יכולה יותר." הוא מחייך חיוך קטן, יודע כמה קשה לה להתחנן ובאיזה מצב היא כרגע. הוא סופר עשר שניות ארוכות, ואז מניח שוב את היד ולוחץ על הדגדגן ומרטיט אותה, וביד השניה הוא דוחף את הויברטור הרוטט אל תוכה. היא צועקת חזק. האורגזמה לא באה בהדרגה, אלא שוטפת ומטביעה אותה לחלוטין, והוא לא מפסיק לעסות אותה עם היד ויודע מה זה עושה לה- היא מתפתלת וצועקת בכל הכוח ואין שריר בגוף שלה שלא מתוח למקסימום. הוא עומד שקט מעליה, אדנותי, ומסתכל בריכוז איך היא מתפרקת, ואיך היא נרגעת לאט. לבסוף היא שוכבת מולו פשוקה, מיבבת קלות, והוא שולף את הפלאג ונכנס לישבן שלה. היא כל כך מרוקנת שזה בקושי מוציא ממנה תגובה, והוא מרים את הרגליים שלה ומצמיד אותם לבטן והחזה שלו, והולם בה שוב ושוב, באלימות, עד שהוא מתפרק בתוכה שוב. לאחר מכן הוא נשען עליה ושניהם מתנשמים, הלבבות שלהם הולמים זה מול זה.
הוא מנשק אותה בעדינות.
"את בסדר?" הוא שואל אותה, והיא מהנהנת, עם דמעות בעיניים. הם מתחבקים רגע ארוך.
הוא קם ומשחרר אותה מכבליה, מוציא מגבונים לחים, ובעודה שוכבת מנקה אותה מהכל- הזרע שלו, המיצים שלה, הזיעה, אפר הסיגריה, היום שהיה לה, הקשיים והשדים שלה. אחר כך הוא מעמידה אותה ומלביש אותה, משקה אותה מים, ומחובקים הם מעשנים ביחד בדממה.
