לפני 10 שנים. 25 בספטמבר 2014 בשעה 23:08
לפעמים אתה נלחם במציאות, בדברים שקורים לך ולא מידיך.
אתה חושב שאתה יודע הכי טוב מה אתה צריך.
ואז, כשאתה סוף סוף מפסיק להיאבק (אם וכאשר), מרים ידיים ומסכים למה שנכפה עלייך-
אתה עשוי לגלות כי טוב, אתה נהנה בעל כורחך, או מוצא שלווה מיוחלת.
********
חמש שעות נהיגה רצופות על כבישי ישראל הם כל מה שהייתי צריכה בחג הזה, מסתבר.
הפס הלבן רץ מול העיניים, והראש נכנס למעין פאזה מדיטטיבית, שבה לא באמת חושבים ודואגים ושוקלים ומנתחים, אבל ממש אפשר להרגיש את הדברים מתיישבים במקום בתוך הראש, כמו פאזל.
********
(זה באמת מאוד סימבולי. אבל מה לא יזכיר לי סקס ואלימות בימים אלה)
וגם-