בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָךְ אֶל הַמִּטָּה כְּשֶׁאַתְּ עֲדַיִן בְּמַגָּפַיִם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים אֶת שְׁמֵךְ כְּמוֹ טִיק לֹא רְצוֹנִי.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלּוֹקְחִים תּוֹסֶפֶת תַּשְׁלוּם רִגְשִׁי עַל כָּל מִפְגָּשׁ אֵרוֹטִי.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁמְּעַט לוֹקִים בְּנַפְשָׁם, וְחוֹשְׁבִים לַעֲשׂוֹת מִנּוּי לַחֲדַר כֹּשֶׁר.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁכְּבָר הִמְשִׁיכוּ הָלְאָה וְאִי אֶפְשָׁר לְפַתּוֹת אוֹתָם, אֲפִלּוּ בַּבָּרִים

מֵהַחֲלוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת אוֹתָם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהָיוּ צְעִירִים יוֹתֵר וְכַיּוֹם הֵם בְּנֵי אוֹתוֹ הַגִּיל שֶׁלָּךְ אָז.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלֹּא מִסְתַּפְּקִים בְּשֶׁבֶר בִּלְבַד, הֵם מֻכְרָחִים לִשְׂרֹף אוֹתָךְ כָּלִיל.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהִשְׁפַּלְתְּ עַד עָפָר וְעַכְשָׁו הֵם סוֹף סוֹף מְנַעֲרִים מֵעֲלֵיהֶם אֶת

הָאָבָק.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁעֲשׂוּיִים מִפִיבֶּרְגְּלָס.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁבּוֹרוֹת עֲמֻקִּים נֶחְפְּרוּ בָּהֶם בַּמִּלְחָמָה, אַתְּ לֹא תּוּכְלִי לְמַלְּאָם.

יֵשׁ גְּבָרִים עֲדִינִים וּקְרוּעִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּגְנְבוּ לָךְ אֶת הַצָּמִיד אִם תִּתְּנִי לָהֶם לִישֹׁן אֶצְלֵךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּרְצוּ לְהִזְדַּיֵּן עִם הַשִּׁירִים שֶׁלָּךְ, וּבִמְקוֹם זֶה הֵם יִתָּקְלוּ בָּךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיַּגִּידוּ, ״אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית כְּשֶׁאַתְּ גּוֹמֶרֶת,״

וְאָז יִתְפְּסוּ מוֹנִית.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁהֵם רְשִׁימַת רְכִיבִים בְּלִי מַתְכּוֹן.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא רוֹאִים אוֹתָךְ.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּקְשְׁרוּ לָךְ כִּסּוּי עֵינַיִם בִּזְמַן סֵקְס, וְאָז בְּהֵחָבֵא יִנְעֲלוּ עֲקֵבִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּלְבְּשׁוּ אֶת גַּרְבִּיּוֹנֵי הָרֶשֶׁת הַשְּׁחֹרִים שֶׁלָּךְ בְּמָלוֹן

בְּרוֹמָא, אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּנַיְלוֹן נִצְמָד לִקְשֹׁר אוֹתָךְ לַמִּטָּה

בִּנְיוּ אוֹרְלִינְס.

יֵשׁ מִבֵּין אֵלֶּה גַּם כַּמָּה גְּבָרִים שֶׁשָּׁוֶה לְנַסּוֹת לְהִשָּׁאֵר אִתָּם.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּכְתְּבוּ בִּקּוֹרוֹת אֲטוּמוֹת וּמִתְנַשְּׂאוֹת עַל יְצִירוֹתַיִךְ, וְיִגְרְמוּ

לָךְ לְהִזָּכֵר בַּשּׁוּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל פְרַנְק אוֹ'הָרָה:

״בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא אוּכַל לַחְשֹׁב עָלֶיךָ / אֶלָּא כְּמוֹ מָה שֶׁאַתָּה:

הַמִּתְנַקֵּשׁ / בְּמַטְּעֵי הַפְּרִי שֶׁלִּי.״

יֵשׁ גְּבָרִים, בּוֹאוּ נוֹדֶה, בֶּאֱמֶת קְטַנִּים מִדַּי.

יֵשׁ גְּבָרִים גְּדוֹלִים מִדַּי, אֲבָל לָרֹב זֶה לֹא מָה שֶׁיַּכְשִׁיל אֶת הָעִסְקָה.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם בִּכְלָל.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּסְטְרוּ לָךְ כָּכָה שֶׁתְּחַבְּבִי אֶת זֶה.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁיִּרְצוּ לְהִדָּחֵק לְתוֹכֵךְ כְּדֵי לָמוּת.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא מְסַדְּרִים אֶת הָעִנְיָנִים.

יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁמְּחַלְּקִים לָךְ אֶת לִבָּם כְּמוֹ עֲלוֹנִים

וְיֵשׁ גְּבָרִים שֶׁנִּדְמֶה שֶׁהַלְּבָבוֹת שֶׁלָּהֶם סוֹבְבִים בְּמַסְלוּל נִצְחִי: אַתְּ רוֹאָה

אוֹתָם בְּלֵילוֹת בְּהִירִים,

נְקֻדּוֹת זוֹהֲרוֹת בֵּינוֹת לַכּוֹכָבִים, וּמְחַכָּה שֶׁכּוֹכָבָם יִדְעַךְ, כְּדֵי

שֶׁיִּפְּלוּ אֶל הָאֲדָמָה.

קים אדוניציו