בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

לזכרו של מארק סטרנד- משורר אהוב עליי, שנפרד היום מהעולם:

רציתי לצאת למסע עצום, לנסוע יום ולילה לתוך הבלתי ידוע עד אשר, אחרי שאשכח את עצמי הישן, אגיע להיות בעליו של עצמי חדש, אולי כזה שפיספסתי במסעותי הקודמים.

אבל לא יכולתי לעשות את הצעד הראשון.

שכבתי במיטה, לא מסוגל לזוז, מהרהר, כמו שקורה לרבים בגילי, בדרכיה הרבות של המלנכוליה -

איך היא מתגנבת לתוך הנפש, איך היא מפרקת את הרצון, איך היא מגרשת את החושים אל קור הדמדומים,

איך אפילו הכוונות הטובות והרעות ביותר נובלות תחת שליטתה.

המשכתי להביט בתקרה, ולפתע חשתי בפרץ של רוח קרה, ולא הייתי יותר.

(תרגום: עוזי וייל)