בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנְךָ

39. 

אני מקנאת בכל מי שחושב יותר לעומק ממני, כותב טוב ממני, מצייר טוב ממני, גולש על השלג טוב ממני, נראה טוב ממני, אוהב טוב משאני אוהבת. 

[...]

אני יושבת מול שולחן הכתיבה שלי ומביטה ביום ינואר בהיר כחומר חיטוי, ורוח מקפיא מתסיס את הרקיע לכדי קצף לבן כחלחל.

אני יכולה לראות נערה רוכבת על אופניים לאורך הכביש האפור. אני יכולה לראות איך השמש מלכסן את עינו על שולחני, נתפס בנימי הניילון הססגוניות של הגרביונים שתליתי לייבוש על מוט הווילון. 

נדמה לי שאני שווה משהו רק משום שיש לי עצבי ראייה ואני מסוגלת לנסות לרשום את מה שהם קולטים. איזו סכלות!

סילביה פלאת (1932-1963)