לעולם לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי אמיתי, מודה ומתוודה. במשך כמעט 37 שנות קיומי אף לא אדם אחד מקצועי טיפל בבעיות שעלו מעצם קיומי. אבל כדאי להתחיל איפה שהוא, ולכן התחלתי היום. והיה... איך אפשר לומר גילוי?
דיברנו על כל מיני דברים. העלינו כל מיני נושאים. אמרתי לו שאני רוצה להתחיל בנושא של קבלה עצמית. הסכים.
ואז התחלתי להסביר לו שאני לא מספיק טובה, ולכן כולם עוזבים אותי. אז הוא שאל את השאלה הכי בסיסית, ואני ממש רציתי להתייבש בצד ולהרוג את עצמי (הפעם לא מילולית). הוא שאל מי אמר לי שאני לא מספיק טובה ולכן הוא עוזב אותי. ואני התחלתי לגמגם.
אתם מכירים את המחשבה הזו שתקועה לכם שנים על גבי שנים בראש ואז מגיע מישהו עם סיכה ומפוצץ לכם את המחשבה הזו לגמרי? מכירים את ההבנה הזו שמגיעה שחייתם כל חייכם במחשבה מסוימת, אבל כשמפרקים את האירועים אחד לאחד רואים שכל המחשבה הזו מוטעית? זה מה שקרה לי היום. ואני עדיין בשוק מזה.
אז קיבלתי שיעורי בית, וכבר עשיתי אותם (כי אני חננה, מה לעשות). והוספתי לשיעורי הבית תוספת: רשימה של כל מערכות היחסים שלי מאז גיל 18, כמה זמן הן נמשכו, מי עזב את מי ולמה. אני מתביישת לספר מה התוצאות.
עכשיו צריך ללמוד מה עושים בקשר לזה.
