בחרתי להתעלם, בחרתי להתריס, בחרתי לפחד, בחרתי להתחצף, בחרתי להתגונן, בחרתי להיפגע, בחרתי ליפול.
בחירה אני עושה כל יום וכל שעה בחיים שלי, כמו כל אחד, איכשהו תמיד אני בוחרת לא נכון.
ואז מגיעות החרטות, ההלקאה העצמית, התירוצים לעצמי שאולי בכל זאת בחרתי נכון, לפחות מחלק מהמקרים כדי למנוע מעצמי התרסקות מוחלטת על הבטון.
עכשיו מה? מה עושים עם כל הבחירות השגויות?
מה עושים עם המחיר שהנשמה צריכה להתמודד איתו? אם אפשר לתקן מתקנים. אבל אם אי אפשר לתקן? מה אם כל הדלתות סגורות? אנחנו תמיד מייחסים לעצמנו חשיבות גבוהה או נמוכה תלוי באיזה בית גדלנו. ואם החשיבות גבוהה אז דלת סגורה היא איום גדול עבורנו כי אנחנו צריכים להתכופף בכדי לנסות לפתוח אותה. ופה ההפסד גדול יותר כי ככה קשה לנו יותר לתקן את הבחירות השגויות שעשינו.
אז אני בוחרת להיות תמיד קרובה לידית או פשוט לבחור נכון.