כשאנחנו ישנים שינה מתוקה, יש גמדים קטנים שבאים ומסדרים את כל הבלאגן שיש לנו בראש. מה שלא הצלחנו לפתור במשך היום, כל מה שנזרק לרצפה כי לא ידענו היכן לאחסן אותם, הם מגיעים ובשקט של תבונה מכניסים את אותן מחשבות ובעיות לתאים קיימים או מייצרים לנו תאים חדשים במקום התאים האפורים הישנים שאיבדו את צבעם עם השנים. ואז, אנחנו מתעוררים בבוקר ולרוב יש לנו את התשובה, יש לנו את הפתרון אז אנחנו מתחילים את היום החדש עם מחשבות מסודרות ואופטימיות זהירה ושוב כמו אוגר שרץ על הגלגל אנחנו נכנסים ללופ של יצירת בעיות חדשות, מוודאים שהגמדים לא ישתעממו בלילה חס ושלום.
הפירוש והראיה הסובייקטיבית שלנו במצבים מסויימים היא בדיוק הנקודה בה אנחנו מאלצים את הרגש שלנו להחליט מה עושה לנו טוב או רע . אז באיזה שלב מגיעה התגובה הפיזיולוגית? האנרגיה שמשתוללת לנו בגוף כשאנחנו שמחים , הבכי כשאנחנו עצובים או הקמטים במצח כשאנחנו כועסים ? לפני הפרשנות או אחריה?
כך או כך בסופו של יום אנחנו ורק אנחנו אחראים לאושר שלנו.