על החיים ועל המוות.

הירח כבר כאן.

והיא מלאה כל הזמן הלבנה.

זה רק משחק של זוויות בינה לבין השמש.

והכדור הכחול שבאמצע.

ולי נשאר לבחור,

אם ליילל או לרקוד, סמנטיקה רגשית. 

מסתבר שזה לא רק טעים זה לגמרי נעים.

אנסה לתמלל את זה אחרת;

ענווה, הקשבה, הכרה, נתינה, קבלה, 

הכרת הטוב.

וזה

רק

הולך

ומשתפר.

ויהיה יהיה לנו טוב כשיהיה.

חם על הירח.

אפשר להסיר ספקות.

יגיע הרגע שהאגו יפסיד. 

תהיה הזדמנות. לתת לזה לחמוק.

אז. מעט במקום קצת.

והמציאות מפסידה לעצמה. 

ההרפיה בלתי נמנעת.

מלכים ומלקות עבדים ועובדות.

תנוחו.

לחלום את החיים לא אומר שיהיו רק פרפרים לבנים.

לחיות את המוות זה לא רק כאב וחושך.

למות מאהבה זה אומר לחיות.

כשאני מבינה אני יודעת שאני לא יודעת כלום.

הכאב נוכח כל הזמן התחושה היא הביטוי שלו.

הפרידה מאפשרת חיבור.

ההתמסרות לרגע מאפשרת את חוסר השליטה בנצח.

שבת שלום ומנוחה.

אתמול אלך לים. אקח איתי אותה, עטופה בריר הכאב השקוף שלה, זה שהיא צורבת בו את העולם.

העיניים הכחולות והאטומות שלה מכוסות בשכבת העלבון, האוזניים שלה מלאות בשעוות האכזבה.

בואי. אטביע אותך ואת הצורך שלך בי.  כשנגיע לים תצרחי בכאב.

אפשיט אותך ונגלה יחד את קמטי הזמן וקיפולי השעות. 

לא אקח איתי את הידיים שחיבקו אותך, נשאיר בבית את העריות ואת נביאי השקר.

את תשכבי ערומה על קו החוף. אעמוד מעליך. את תתחנני שאצרוב בך חבלים, ואני?

אתקרב ואנשק את מצחך, אביט בך עד שבית החזה שלך יוותר על הכאב בנשימה.

הדמעות שמעולם לא ידעת לנשק ילטפו בך את שמי, יתערבבו עם זעם הגלים.

אני יודעת שחשבת שמותר לך הכל, עכשיו אחרי חטא הידיעה - תדעי שמותר לך ללכת.

עכשיו תתמסרי למלח אף אחד כבר לא יציל אותך, הגבר שלך איננו כאן, 

ואני? באתי לשחרר אותך מעצמך.

את פוחדת. מותר לך. 

כל החיים היית חזקה וסחבת איתך את כאבי העולם, ניסית לרפא ללא ידיים לראות ללא עיניים.

בואי אישה טיפשה, אני כל כך אוהבת אותך - עכשיו תמותי.

יכולת ההכלה שלי לכאב שלך מתכתבת היטב עם היכולת והצורך שלי להכאיב.

איך זה מסתדר כרגע עם כל תקופת הוניל רק אלוהים יודע,

ואם יש אלוהים. תתחיל להתפלל.

denied:webkit-fake-url://85CDE19A-7C67-4936-8A25-8A738673CC58/imagejpeg

בימי שישי בערב היינו נפגשים על הדשא, הייתי אז הדג המלוח.

הכי אהבתי את הרגעים האלה המתוקים..

אני מספרת סיפור מתוך דמיוני הקודח והמורח. מותחת עד דק את העיינים הבוהות בי.

מחפשת את הקורבן הבא, מעבירה עליו את קורי המשי בתחפושת של הבתולה הקדושה.

כן אני.

חודרת וחוזרת למקומות המתוקים האלה בחיים, לווניל שכולכם כל כך אוהבים לשנוא,

לא אני.

לא מתכוונת להתנצל או להסביר.

אולי רק להזקיר, כמה זה מתוק ונעים כשלא כואב כלום.

(מוקדש לזונות באשר הם/ן)

כשתבוא לשכב איתי, תשכב מעלי.

תכסה אותי כמו אבק מלחמות.

אני אהיה לך האדמה, תשרה בי את זרעי השקט.

תחפור בי את הסודות שלך,

לטף בי את סדקי הצימאון.

אם תהיה.

אם לא תפחד לטבוע,

אם לא תפחד מהבולענים בדרך,

אולי גם תגיע למקורות המים.

אם לא תקפא באור, אולי 

גם תוכל לצמוח ולעוף.

די להטרדות, נשבר הז׳.