לא יודע מה חשבתי לעצמי, לפני... בעבר... בעצם רק לפני שש שנים.
חינכו אותי להיות ג'נטלמן, מתחשב, עדין עם הבחורות. והאמת היא שאני עדיין כזה. אני פותח את דלת המכונית, את דלת המסעדה, הדירה. אני תמיד שואל אם נוח לה, אם אפשר להציע לה לשתות, אם קר לה או חם לה.
כך נראו חיי גם בחדר המיטות. עדין, מתחשב, הבחורה באה קודם.
ואז הגיעה לילך (שם בדוי). הכרנו בקניון איילון ברמת גן, בסופר, היא עמדה בתור לקופה עם חברה, אני מאחוריהן עם בקבוק יין אדום לארוחת הערב. כן, הייתי במערכת יחסים בזמנו, אך משהו בשיער המתולתל שלה, בפנים הרגילות, בחזה הקטן... היא ממש לא הייתה הטיפוס שלי אך לא יכלתי להוריד את מבט החשק שעלה על פניי.
זרקתי מספר הערות טיפשיות בתקווה לעורר תשומת לב, ואכן זה קרה. אותה בחורה קטנטונת, מתולתלת הסתובבה וחייכה אלי. משם זה היה פשוט. מספר טלפון, שיחה קלילה בשעות הערב ופגישה.. אצלי.
לילך הייתה בת 23, סטודנטית, מלצרית, גרה בשכירות עם שותף בגבעתיים.
הייתי כנה, סיפרתי לה על מערכת היחסים שלי, על בת הזוג שפעם בשבועיים נוסעת להוריה ומשאירה אותי לבד לשלושה ימים. בהתחלה חששה להכנס לקשר שכזה, אך לבסוף שכנעה את עצמה.
מהתחלה ידענו שמדובר במפגש מיני. סטוץ, רומן, לא משנה איך תקראו לזה.
לילך דפקה על הדלת, אני פתחתי.
היא עמדה שם עם ג'ינס ישן, חולצה פשוטה אשר בקושי הראתה כל זכר לחזה של אישה, וחיוך מבוייש.
כרגיל, התנהגתי כמו ג'נטלמן. יין, מוזיקה, מרחק ישיבה של לפחות שני אנשים בינינו. העיקר שלא תראה בעצמה כאובייקט מיני. אך כמו ברוב הרגעים החשובים בחייו של אדם, הצעד המניע לא בא ממנו, אלא מהצד שכנגד.
"אתה הולך לזיין אותי היום?" היא שאלה ללא פחד, בושה או היסוס.
אני מודה ומתוודה שלא ידעתי כיצד לענות. פעם ראשונה בחיי ישבתי ללא כל תזוזה בזמן שראשי חישב את המילים אשר נשמעו בסלון ביתי. האם היא הייתה רצינית? האם היא צחקה עלי? האם היין השפיע עליה יותר מדי?
למזלי, לילך לא חיכתה לתגובה.
"זה די ברור שאתה רוצה לזיין, אחרי הכל יש לך מישהי ואתה התחלת איתי בתור לקופת מוצרים בסופר."
גימגתי.
"אתה רוצה זיון שבו האישה היא רק חפץ, אבל אתה נמצא בקשר שבו אתה מרסן את עצמך, מחביא את הסוטה שבך. אני צודקת?" היא חייכה חיוך שובב.
הסתכלתי ישר לתוך העיניים שלה, של הבחורה הנמוכה, המתולתלת ושטוחת החזה הזו. היא ידעה מי אני, מי אני עמוק בפנים.
בלי לענות זזתי קרוב אליה והתחלתי לנשק אותה בפראות. כל מה שהיה בתוכי, כל הזעם, כל הרצונות, כל הדמיונות התשחררו בבת אחת.
לילך שיחררה את עצמה, הרגשתי אותה מרפה את כל השרירים בבת אחת, כאילו מתמסרת לחלוטין. ראשה נשמט לאחור, ידיה הרפו מכתפיי ונפלו לצדדים. לרגע לא הייתי בטוח שהיא לא איבדה את ההכרה.
אך הנשימות העזות שלה, המבט התאוותני הזה אשר דרש והתחנן לעוד... כל אלו שיחררו את הניצרה. כאילו מישהו אחר תפס פיקוד על התנועות שלי.
שלחתי יד ואחזתי בשיערה של לילך, השיער המתולתל הזה שהדליק אותי עוד מהסופר. ובבת אחת משכתי אותה למטה, לרצפה. אני נשארתי על הספה, יושב שם, מביט במבט רציני בבחורה הזו שלא ניסתה להתנגד אפילו למשיכה הפתאומית. פניה הראו כאב קצר, אך היא מיד החזירה את המבט המתחנן, הפוחד. זה הדליק אותי רק עוד יותר.
"את רוצה שאני אזיין אותך?" שאלתי בנימה כועסת ומתגרה.
וכאן הכל החל... לילך הרימה את עינייה בתחינה וענתה: "כן אדוני..."
בשניה אחת הבנתי שזה לא הסקס, זו לא החדירה, זו לא הירידה, זו לא הרטיבות או החום, זה לא החיכוך, וזו לא אפילו הגמירה. זו השליטה שעושה לי את זה.
"מה?" שאלתי חצי בתדהמה, כאילו מנסה לאשש את אשר הרגשתי הרגע.
"כן אדוני אני מתחננת שתזיין אותי..." היא ביקשה על סף דמעות אשר לא הייתי בטוח אם אמיתיות או לא.
מאותו רגע לילך הפכה להיות השפחה שלי. לא זיינתי אותה באותו ערב, גם לא בפגישה השניה שלנו. משהו בתוכי לא רצה לזיין אותה פתאום. היא ביצעה בי מין אוראלי, פרוע, ברוטלי. היא נשארה על הברכיים כל המפגש, ליקקה אותי, נישקה (לא בפה), אבל היא לא קיבלה את אשר התחננה אליו.
במפגש השלישי היא החלה ללמד אותי עוד. לפתע תוך כדי שהיא מענגת אותי עם הפה המדהים שלה, היא עצרה, הסתכלה עלי במבט המתחנן שלה ואמרה:
"אדוני צריך לסטור לי..."
כאן הייתי בטוח שהקו נמתח ואותו לא אעבור.
"מה?" שאלתי בתדהמה.
"אני לא מצליחה לגרום לאדוני לגמור... אדוני צריך לסטור לי..."
הסתכלתי על לילך, על העיניים המתחננות שלה. ניסיתי להבין, לפענח, לפרש... אבל ללא הועיל.
הרמתי את יד ימין שלי ו"סטרתי" ללילך. סטירה קלה, חלשה, איטית. היא עצמה את עינייה ופתחה אותן מיד.
"חזק יותר אדוני..." היא התחננה.
"אני לא..." התחלתי לגמגם. "לא נראה לי שאני..."
"אדוני בבקשה! חזק יותר! מגיע לי!" היא לא נתנה לי את האפשרות אפילו לסיים את המשפט.
הסתכלתי עליה למספר שניות, על המבט המתחנן, על העיניים הכמעט דומעות ואז...
סלאפ!
סטירה חזקה אשר גרמה לבחורה הקטנטנה הזו להפנות את ראשה לימין מהעוצמה. העיניים נעצמו לה מהסטירה ורגע חששתי שאולי שגיתי, אך לילך פתחה את עיניה והסתכלה עלי עוד פעם עם חשק, תחינה ותאווה.
"אדוני, אני זונה טובה?" היא שאלה כמעט בבכי.
תפסתי את ראשה ומשכתי אותו אל בין רגליי. היא חזרה ללקק אותי, מתאמצת להיות זונה טובה.
לאחר מספר שניות נרגעתי מהסטירה ולפתע הבנתי. הכל התחבר, הכל נראה הגיוני ונכון. תפסתי את השיער המתולתל של לילך, הרמתי את לשונה מאשכיי ולפני שהיא הבינה מה קורה...
סטירה! ועוד אחת! ועוד אחת!
"את רוצה לגרום לי לגמור?! לפני שאני מזיין אותך?!" צעקתי.
"מצטערת אדוני..." היא כמעט בכתה.
הרמתי אותה מהרצפה ומשכתי אותה לספה.
זה היה הלילה שהכל השתנה. לילך הפכה להיות שפחת המין הראשונה שלי. שנתיים שלמות היא גרמה לי עונג, אך חשוב מכך... היא לימדה אותי על העולם שאליו הייתי שייך, רק לא ידעתי. היא הייתה שולחת לי קישורים לסרטי בדסמ, רושמת לי סיפורים, מתחננת למעשים. שנתיים בהם הנשלטת... אימנה את השולט.
לאחר שנתיים הסברתי לה כי אני לא מסוגל להמשיך. מה שהתחיל כרומן התפתח לסוג של קשר אשר רגשות כבר החלו להשתלב בו.
לילך הבינה. היא הודתה כי דבריי נכונים וכי אולי הגיע הזמן לנתק את הקשר. מילות הפרידה של השפחה הראשונה שלי היו:
"לפחות אתה יודע מי אתה היום... לפחות הבאתי לך מתנה שבזכותה תזכור אותי לנצח."
לילך צדקה.
