לפעמים האישה הכי חזקה היא למעשה האישה הכי חלשה. אותו מעטה של עוצמה, אותה התנהגות שחצנית ובטוחה, אותו מבט קר, הכל... הצגה כלפי העולם.
את קיילה (לא שם בדוי וברשותה כמובן) פגשתי במשרד. היא הגיעה לפגישה עם אחד השותפים והתבקשתי להכנס על מנת להפגין נוכחות. כשנכנסתי לחדר הישיבות היא ישבה שם עם חליפת נשים צמודה, שיערה השחור והחלק אסוף ומורם בצורה אלגנטית ומרשימה.
"צהריים טובים..." חייכתי וניגשתי אליה כשידי מוגשת ללחיצת יד.
המבט השחצני, הלחיצה ה"נדבנית" הזו... משהו בי רצה להעיף לה סטירה ולהוציא אותה מהחלום הזה שהיא נמצאת בו.
אל תבינו אותי לא נכון, קיילה אישה מרשימה, ושימו לב כי אין אני מתייחס אליה כאל בחורה, אלא אישה. היא בתחילת שנות ה30 לחייה, גיזרתה מרשימה ביותר, חזה סיליקון אשר רק הוסיף לגיזרה החטובה שלה, צבע עור מוקה, עיניים חומות (התיאור אמיתי). אך למרות כל זאת, משהו בה גרם לך לשנוא אותה.
התיישבתי בצד השולחן והקשבתי לשיחה אשר המשיכה. בדרך כלל הייתי מרוכז ואולי אף זורק מספר הערות אשר היו מביאות את התיק לסיומו, אך באותו יום פשוט החטפתי מבטים.
מבט חטוף לשיער השחור והחלק הזה – הייתי מושך אותו בזמן שהייתי חודר אליה מאחור בכוח!
התעוררתי חזרה לפגישה. הם המשיכו לדבר על התיק...
מבט חטוף לחזה המעוצב שביצבץ בין דשי החולצה המכופתרת הלבנה – הייתי צובט את הפטמות שלה עד שהייתה מתחננת להפסיק.
עדיין... מדברים על נתונים לא רלוונטים...
מבט חטוף לפה המושלם הזה, לשפתיים הדקות הללו – הייתי מחליק אותו בין השפתיים שלה עד שהייתי מרגיש את הגרון שלה.
"ומה אתה היית עושה?" קיילה לפתע שאלה והעירה אותי מהפנטזיה שלי.
"מה?" חששתי שהיא הבחינה במבטים.
"מה אתה היית עושה במקרה הזה? או שהכניסו אותך הנה בכדי שתשוויץ בחליפה שלך?"
העיניים שלי התמקדו בשלה. היא במשרד שלי, בחדר ישיבות שלי, והיא מעזה לדבר אלי כך? כל כך רציתי להעיף לה סטירה.
חייכתי. "אני לא חושב שכרגע יש לעשות מעבר למה שאנו כבר עושים, והסיבה לשמה נכנסתי למשרד היא על מנת להראות לך שאנו לא הקדשנו אדם או שניים לתיק הזה, אלא גם חלק מהשותפים הבכירים מעורבים."
קיילה גיחכה קלות.
למרות כל הכעס והשנאה שנוצרו בי בשניה שהיא פתחה את הפה, החלטתי להיות מקצועי ולהוכיח שאני עדיין יודע לשמור על קור רוח גם במצבים בהם החום עולה.
"אני אשמח שנעבור יחד על הנתונים, באווירה אולי פחות מלחיצה. אלכוהול ונישנושים? במרינה בהרצליה? הערב?"
קיילה התרוממה מהכסא, סידרה את תיק המסמכים שלה ונעמדה מולי.
"בשעה 19:30, אל תאחר."
אויי כמה שהיא דרשה סטירה.
"כמובן." חייכתי עוד פעם.
אותו ערב חשבתי שאשתגע. מה אני עושה כאן? חשבתי לעצמי כשאני מעיף מבט על השעון שלי. 19:28. היא נראית טוב, אני מודה, אבל היא בלתי נסבלת! אם היא כך בחיי היום יום, אני לא רוצה לדמיין איזה קוץ היא במיטה.
לא סיימתי את המחשבה וקיילה הופיעה מולי.
"אני אוהבת דייקנים." אמרה בשחצנות בלתי נסבלת.
מיד קמתי וחיכיתי שתתיישב מולי.
"הזמנתי לנו בקבוק יין אדום מכיוון שלא ידעתי מה נזמין אם בכלל."
"יין אדום זה בסדר." היא אמרה כשהיא מסדרת את עצמה בכיסא.
התיישבתי והתסכלתי עליה בהלם. זה בסדר? מה היא חושבת לעצמה?!
לאחר מספר דקות העבודה חילחלה לשיחה ושנינו כבר ניסינו למצוא פתרון אשר ימנע מאיתנו ביקור באולמות בתי המשפט הישראלים.
האמת היא כי קיילה הוכיחה עצמה כאישה חריפה, אינטיליגנטית, אחת כזו ששוקלת מילים לפני שיגורם לחלל. המבטים שלי נדדו לא מעט לעבר החולצה, אותה חולצת כפתורים לבנה אשר עכשיו ראיתי כי מסתירה חזיה שחורה מתחתיה.
"אני יכולה לעזור?" היא לפתע שאלה.
הרמתי את עיניי.
"מממ?" שתיתי מהר מכוס היין. היא תפסה את המבט שלי, אני בטוח.
"אתה בוהה לי על החזה." היא אמרה ללא בושה.
הסתכלתי מסביב, להיות בטוח שאלו אשר ישבו בשולחנות הצמודים לא שמעו אותה. הדבר האחרון שאני צריך כאן זו סצינה.
"אני לא..." חייכתי והרגשתי את עצמי נהיה אדום.
קיילה הרימה גבה ושילבה את ידייה, כאילו ציפתה שאני אתוודה על פשע שביצעתי.
"הסתכלתי על הקעקוע שלך." ניסיתי להציל את עצמי על ידי הקעקוע שעטף את כתף ימין שלה ועבר בתור צללית מתחת לחולצה המכופתרת הלבנה. "אל תתלהבי... את לא הטיפוס שלי."
קיילה שיחררה את ידייה וצחקה.
"אם זה נכון אז תודה לאל!"
הורדתי את עיניי לשולחן. מה אני עושה כאן? מה אני צריך להיות עם אישה שמתנהגת כך? שלחתי יד לכיס מכנסיי, הוצאתי את הארנק ושלפתי ממנו את כרטיס האשראי.
החיוך של קיילה ניסה להשאר בכוח על פניה, אך הבחנתי שהיא מבינה שכבר נמאס לי ממנה.
"זהו?" היא שאלה בחיוך מאולץ.
"אכן..." חייכתי חיוך מזוייף חזרה והרמתי את ידי למלצרית עם סימון ה"חשבון" המפורסם.
"מה קרה? גילית שאתה לא כל כך חכם כמו שאתה מתיימר להיות?" היא שאלה בשחצנות המעצבנת שלה.
הרמתי את עיניי מהשולחן אליה, עצרתי את עצמי ואז כיווצתי שפתיים והתכופפתי קרוב אליה.
"האמת... אני פשוט מעדיף ללכת ולדמיין מה הייתי עושה לך מאשר להשאר כאן ואולי.. אולי! להשבר ולעשות לך את זה במציאות!"
את אותו פרצוף שקיילה עשתה לי לא אשכח לעולם. הפתעה, הלם... לא ברור. היא חייכה אולי רק מהלם, אולי כי בפעם הראשונה לא הייתה לה תשובה.
"באמת?" היא ניסתה לצאת מהרגשת חוסר האונים שתקפה אותה לפתע. "מה היית עושה לי? או שאני צריכה לפחד מדי?"
הפעם חייכתי חיוך אמיתי.
"הייתי מזמין אותך לנסות... אבל את לא תעמדי בזה."
המלצרית הגיעה והושטתי את כרטיס האשראי.
קיילה הסתכלה מסביב, ניסתה בכל הכוח לא להביט ישירות אלי, אך נכנעה.
"אתה חולה נפש." היא פלטה בחוסר כבוד.
המשכתי לחייך. הפעם שמעו בקול שלה שהיא כבר לא יודעת מה לומר.
"יכול להיות... אבל את עדיין כלבה חסרת כבוד שמפחדת מגברים."
"אתה פשוט חולה, ואני לא מפחדת מכלום יקירי."
ידעתי שבאותה שניה היא שלי. ה"יקירי" הזה הוא הסימן הבינלאומי לצלקת נפשית של חוסר בטחון. היא לא תאפשר ללילה הזה להגמר בלי להוכיח את עצמה.
"אז את לא תפחדי לבוא אלי לכוס יין נוספת הלילה?"
קיילה נראתה המומה. "אתה רציני?"
"הכי רציני שיש... אחרי הכל... את לא מפחדת מכלום."
בפעם הראשונה באותו ערב שנינו הבטנו אחד בשני, עיניים נעולות, מבט שמדבר.
כעבור חצי שעה נכנסנו לדירה שלי. היא נעמדה ליד הדלת גם לאחר שסגרתי אותה, כאילו מוכנה לבריחה במידה ותצטרך. בדרך כלל הייתי מציע לה להכנס, להרגיש בנוח, אך במקרה של קיילה... רציתי שהיא תפחד קצת.
זרקתי את התיק ואת הבלייזר על ספת העור וניגשתי למטבח לקחת לעצמי כוס מים. לא רציתי עוד אלכוהול במערכת, אחרי הכל, אני עומד לחנך מישהי.
"רוצה משהו לשתות?" צעקתי מכיוון המטבח עם נימה קלילה של אדישות.
קיילה לא ענתה. היא פשוט ניגשה באיטיות למרכז הסלון והרימה מהספה זוג אזיקים שבאותה שניה נזכרתי ששכחתי להחזיר לארון כבר יומיים.
נכנסתי לסלון עם כוס המים בידי. היא עמדה שם עם זוג האזיקים בידה, הרימה אותם כאילו מצאה את הראיה לכך שאני "חולה נפש" כפי שקראה לי, והציגה אותם לפני.
"אז אני מבינה שאתה בקטע של סאדו ודברים כאלה?" היא אמרה בהתנשאות.
חייכתי, לקחתי לגימה קצרה מהמים ועניתי: "דברים כאלה..."
"ידעתי שמשהו אצלך לא בסדר." היא אמרה בהתנצחות, זרקה את זוג האזיקים על הספה והסתובבה לכיוון הדלת.
"מתי פעם אחרונה זיינו אותך?" שאלתי לפני שהיא הגיעה לדלת.
קיילה הסתובבה אך המשיכה לזוז לכיוון הדלת. "מה?! למה אתה חושב שאני אענה לך על זה?!"
הנחתי את כוס המים על השולחן וניגשתי אחריה לכיוון הדלת.
"אני מנחש שאף פעם לא זיינו אותך." התחלתי להסביר. "כן... היית עם גברים... אבל את תמיד מכוונת את הסקס. את מכוונת את המהירות, את העוצמה, את האורגזמה. אני מוכן להתערב שאת הכי אוהבת לרדת לגברים, כך את שולטת על קצב ההנאה שלהם."
היא הניחה את ידה על ידית הדלת.
"שיהיה לך המשך לילה טוב." היא הסתובבה לפתוח את הדלת כשלפתע תפסתי אותה וסובבתי אותה אלי.
"מתי פעם אחרונה גבר זיין אותך כמו זונה? כמו חפץ שנועד לסיפוק שלו?"
"גברים בעולם שלי יודעים איך להתנהג לאישה." היא ניסתה להתסובב עוד פעם.
"כל גבר יודע איך להתנהג לאישה, אבל לא כל גבר יודע איך לגרום לאישה להרגיש אישה."
היא גיחכה. "ואתה יודע?"
"רוצה לנסות?" חייכתי חיוך זדוני.
האמת היא כי ציפיתי שקיילה תסתובב ותברח, ואני אעמוד שם כמו אידיוט, אחשוב על דרך להסביר את עצמי מחר במשרד, אך החיים מפתיעים פעם אחר פעם. קיילה שמטה את תיק המסמכים שלה מידה וזה היה הסימן שלי.
התקרבתי אל פניה, אל שפתיה, דאגתי שתרגיש את הנשימה שלי. היא עצמה עיניים, חשבה שתרגיש נשיקה, אך לא.
הרמתי את יד ימין, קירבתי אל לחי שמאל שלה... בפעם הראשונה הבחנתי כי סטירה וליטוף הם באותה צורה. היד נוגעת באותו מקום, באותה צורה.
לא מתחילים סשן בסטירה, אף פעם. זהו החוק הראשון שלי. סשן חייב להתחיל בליטוף, בנגיעה הקלה שתבטיח לשפחה שהאדון שלה אוהב אותה.
ליטפתי את קיילה תוך כדי שאני לוחש לה לפתוח את העיניים. רציתי שהיא תסתכל לתוך עיניי, שתבטח בי, שתרגיש בטוחה איתי.
"את מוכנה לזה?" רציתי להיות בטוח.
היא לא ענתה. כאילו חשבה על זה.
"אתה הולך לקשור אותי עם אזיקים וכאלה?"
חייכתי תוך כדי שאני מלטף אותה שוב.
"כן." עניתי.
היד שלי החליקה בעדינות לעבר הצוואר של הברונטית הסקסית הזו, אל עבר החזה המעוצב שלה. נגעתי בעדינות, שתרגיש את האצבעות שלי.
"ואם אני ארצה שתפסיק?" היא לחשה.
"את לא תרצי..." לחשתי חזרה.
למרות זאת דאגתי שקיילה תבחר מילת בטחון, אחרי הכל, זה היה הסשן הראשון שלה.
לאחר מספר שניות נוספות של ליטופים ונשיקות עדינות על צווארה, הסתובבתי וחזרתי לסלון, השארתי אותה עומדת לבד ליד דלת הכניסה לדירה. התיישבתי על ספת העור, פרשתי ידי לצדדים והנחתי רגל על רגל.
"תתפשטי." לחשתי.
קיילה העבירה יד על שיערה, לקחה שני צעדים קדימה והחלה פותחת חולצתה. כפתור כפתור. היא ניסתה להיות סקסית, להזריק ארוטיקה לתנועות ולרגע. היא לא הבינה עדיין שזה לא זה.
היא נישארה עם חזיה ותחתונים.
"הכל." אמרתי קצת יותר באסרטיביות.
היא נשמה עמוק ואז הורידה את שארית הבגדים.
גוף מושלם חשבתי לעצמי.
חטובה, חזה מעוצב (סיליקון) שחומה אך לא יותר מדי.
היא עמדה שם כמעט דקה שלמה, ערומה כביום היוולדה, הסתכלה עלי, שקטה.
לאחר דקה שאני בוחן את קיילה, הרמתי את עצמי מהספה וניגשתי אליה. הקפתי אותה פעם אחת שאני בוחן את ישבנה, את גבה, את הקעקוע על כתף ימין. העברתי יד על גבה עד לישבנה. חלקה כמו עור של תינוק.
"מה עכשיו?" היא הפרה את הדממה.
עצרתי על מקומי, הרמתי את יד ימין וליטפתי את ראשה.
"עכשיו..." אחזתי בשיער השחור והחלק שלה ולפתע משכתי אותו אלי. "עכשיו את שלי! אז את לא שואלת שאלות!"
היא הרימה את ידה בנסיון להתשחרר מהאחיזה שלי בשיערה, אך מיד וויתרה. היא הבינה את החוקים.
"יפה..." שיחררתי את השיער. "את לומדת מהר."
בחנתי את קיילה דקות ארוכות. האמת היא שנהניתי מהגוף שלה. הישבן שלה היה כל כך נעים למגע, והרטיבות בין רגליה רק גרמה לי לרצות לעבור לסוף הסשן, אך מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שלה... לא רציתי שתלמד את הדברים הלא נכונים.
דרשתי ממנה שתתכופף לכיוון הספה, נגעתי בה, סטרתי לה על ישבנה, שיחקתי בה.
"אז צדקתי?" שאלתי כשהיא הייתה עדיין עומדת מכופפת עם הידיים על הספה.
"בקשר למה?"
סטרתי לה בחוזקה על הישבן. קיילה קפצה מהכאב הפתאומי.
"את לא פונה אלי ללא המילה 'אדוני', הבנת?!" צעקתי בכעס.
קיילה הפנימה את ההוראה תוך שניה וחזרה על השאלה.
"בקשר למה אדוני?"
חייכתי. "בקשר לכך שאת אוהבת לרדת לגברים."
ראיתי חיוך מופיע על פניה. חיוך מעיד על כך שזכרון צף, ואני לא הייתי מוכן לכך שזין של גבר אחר יהיה במוחה בזמן שאני עובד עליה.
תפסתי את שיערה ומשכתי אותו לאחור. "מה את מחייכת זונה?!"
"אאאאא!" צרחה קצרה ברחה מגרונה. "מצטערת..." היא אמרה בקושי. "צדקת..."
"מה?!"
"צדקת אדוני." היא מיד תיקנה.
שיחררתי את שיערה.
הרמתי את זוג האזיקים מהספה, תפסתי את יד ימין של הזונה החדשה שלי ואז את יד שמאל.
כבולה מאחורי גבה משכתי אותה לכיוון הרצפה אל הברכיים ופתחתי את המכנס.
מיותר לציין כי קיילה לא "ירדה" לי באותו הערב, אלא למדה כיצד שפחה משמשת כלי לאדון שלה.
לאחר שפינתי מחשבותיי וחזרתי לפוקוס, קיילה גילתה את עולם הבדסמ.
הצלפות קלות, סטירות, יריקות... כל הדברים שהראו לה שמתחת לכל השחצנות והבטחון שלה... היא עדיין חלשה.
הלילה והסשן היו מהולים בסקס לא מעט. עד היום אני מנסה להבין האם הייתי חרמן או שפשוט גופה של קיילה גרם לי לרצות עוד ועוד.
בבוקר מוקדם היא התעוררה לצידי (בין הפעמים היחידות שהרשיתי לשפחה לישון לצידי), כולה מוכתמת בזרע שלי, מסריחה מסקס, אדומה מההצלפות, אך מסופקת לא רק מינית... נפשית.
לאחר מקלחת וארוחת בוקר קיילה ביקשה לדעת כמה זמן אני בעניין בדסמ, איך גיליתי את העולם הזה, מפגשים שהיו לי בעבר... השאלות לא הסתיימו.
כיום קיילה גרה בחוץ לארץ (מטעמי עבודה לא יוקר מחיה 😄 ), היא נחשבת בין הטובות בתחום העיסוק שלה שכן היא שחצנית, מלאת בטחון וחסרת כל פחד. אך בלילה... כשהשמש שוקעת... קיילה היא שפחה ממושמעת וטובה לאדון כלשהו.
