תמיד יש לנו מישהי שמחכה לנו...
זה משפט שאתן יכולות לייחס לכל גבר (טוב... לא לכולם ;)).
בדרך כלל זו ידידה מהעבר, מישהי שרצתה אבל אנחנו לא רצינו אותה, אולי מישהי שעבדה איתנו, מישהי שהיינו בקשר קצר איתה והיא נשארה רווקה הוללת, בין מתוך בחירה או חוסר ברירות...
בדרך כלל זו תהיה מישהי שתת המודע שלנו בחר במתכוון, מישהי שתהיה מוכנה לעשות הכל, מישהי שתהיה זנותית... מישהי שתדבר מלוכלך, שתרייר על הזין שלנו בזמן שהיא מנסה להחליק אותו עמוק לגרון...
לנשואות שבינכן, אנו שומרים אותן גם לאחר הנישואין, על אש קטנה ליתר בטחון.
ומה קורה כשאותה אחת מתחתנת? מוצאים תחליף.
למה אני מספר לכן את זה?
"מה... כבר לא שומעים אותך" ניסיתי להשמע עסוק למרות שאני היום בבית.
כמובן שהיא התלהבה מהצלצול הפתאומי. אני בספק שהיא לא ידעה לאיזו מטרה צלצלתי.
תוך שעתיים קבענו להפגש אצלי.
היא נכנסה, צחקה, סיפרה שאמרה בעבודה שהיא יוצאת מוקדם כי לא הרגישה טוב.
היא 1.63, מתולתלת, חטובה, חזה בינוני, סיליקון, מזכירה את הזונה שרציתי, את זו שאורבת במוחי בחודשים האחרונים.
בשניה שהדלת נסגרה שלחתי יד מהירה אל צווארה והדבקתי אותה לדלת. היא פתחה את פיה בהפתעה וציפיה, חרמנית מהאקט הברוטלי הזה שבישר את אשר עתיד לבוא.
לא עברה דקה וחולצתה כבר הייתה פתוחה לרווחה, ברכייה היו על הרצפה ופיה היה פתוח בציפיה...
לא... מצטער, זה לא היה זה. ההרגשה לא תאמה את אשר ציפיתי לו...
הגרון שלה היה רטוב, רך, נעים... אך כאן זה נגמר.
עצרתי הכל והתנצלתי.
ישבנו לדבר... צחקנו... ניסינו להסתיר את המבוכה.
היא הלכה לאחר שעה וחצי.
ואני... חזרתי לתמונות של הזונה (שהייתה שלי).
