מרחק של 4 רחובות מהמשרד שלי, היא בטח עכשיו נכנסה לדירה הקטנה שלה.
הבת שלה בטח מתיישבת מול מסך הטלויזיה, רואה סרטים מצוירים.
היא בטח מתכתבת איתו, או מדברת איתו.
האמת, כבר לא כואב לי כמו בהתחלה.
ידעתי מהיום הראשון שאנחנו לא מתאימים. היא במקום אחד, אני במקום אחר.
היא למדה לחיות בשביל החיים, אני חי בשביל הכסף והעצמה.
היא ניחנה בטוב לב, אני ברוע לב.
מדהים... כל מה שקרה איתה קרה עם הקודמת, והקטע הכי מצחיק הוא שאני כל הזמן אמרתי שהן דומות.
גרושות + 1, מזרחיות, חזה סיליקון, חושניות, מיניות...
ההבדל הוא שהפעם אני יודע מי אני... היום אני אדם אחר... אחד שלא יפול בגלל אישה...
אבל אני מודה... מתגעגע לקול שלה, לצחוק שלה...
כל יום אני ממתין עד שעה 19:00, מודע לכך שהיא בחיים לא תכתוב ולא תתקשר אחרי 19:00... אחרי הכל, היא יודעת שלאחר השעה הזו ההיא כבר יכולה להיות לידי...
כל יום אני מסתכל על מכשיר הנייד ומקווה... מקווה... אולי היא תשלח הודעה... אולי מייל... אולי תתקשר...
היום הפסקתי...
היא שם... מרחק של ארבעה רחובות מהמשרד שלי... בטח נכנסת עכשיו לדירה הקטנה שלה... ואולי... אולי... היא חושבת עלי
