אני אוהב שלכל דבר יש סיבה...
אני מכור להגיון...
אולי זו הסיבה אשר בגינה מצאתי את עצמי עומד שם... מסתכל עליה מרחוק...
"היא לא שווה כלום!" לפתע אותו הגיון חזר לפעול. "אחרי הכל, היא הלכה עם מישהו אחר בזמן והיא ידעה שאתה אוהב אותה ומוכן להקריב בשבילה..."
"אז מה?" אני שואל בהתרסה. "אני כביכול נשוי, לא?"
"תמשיך לחיות באשליה." הוא אומר לי וצוחק. "אחרי הכל, גם עם הכלבה הקודמת היית בטוח שזו אהבה, ומה היא עשתה לך תזכיר לי?"
"זה לא הוגן..." אני אומר ומוריד עיניי לרצפה.
"החיים לא הוגנים." הוא נהיה יותר מרושע. "היא הייתה איתו לפני חודש! בזמן שהיא אמרה שהיא בחיים לא תיגע בו שוב!"
הרמתי את עיניי מהמדרכה תחתיי והבטתי בה נכנסת לבניין שלה עם הבת שלה.
לא, אני לא איזה משוגע שעוקב אחריה... רק רציתי לראות שהיא בסדר.
עברו יומיים... יומיים בהם התחלתי להבין שהיא לא אוהבת... שהיא לא אהבה... אם כן, אז היא הייתה איתי.
"אני חייב להתעורר."
"ממה?" הקול הזה היה לי מוכר... קול נשי, מעשן, שבעבר הייתי מכור אליו, לשיחות הארוכות, לגניחות, לצרחות, לשקט...
"מה את רוצה?" שאלתי אותה בכעס.
"אותך." היא הייתה ישירה. "אני מתגעגעת לשיחות שלנו, למגע שלך, לאהבה שהייתה לנו."
"לא לא... לא הייתה כל אהבה." אני מתפרץ בריסון. "אני בניתי אותך... אני עשיתי אותך... אני הענקתי לך את כל מה שהיה לי ועוד."
"אני יודעת."
"ואת דפקת את הכל! בשביל אפס שלא שווה כלום!"
"אני יודעת ואני מצטערת."
הסתכלתי עליה. היא עדיין היה סקסית, מסתורית, מושכת... אבל הבעיה הייתה שאני כבר לא הייתי אני.
"אני לא." פתאום פלטתי בלי להבין. "אני שמח שעשית את מה שעשית."
היא נראתה מבולבלת, אולי מכיוון ולא חשבה שאני אגיב כך, אולי בגלל שלא האמינה כי אסרב.
"אני בניתי אותך..." המשכתי "ואת יצרת אותי." חייכתי. "כל מה שאני, כל מה שיש לי.. הכל... זו את. הכעס שלי עלייך נתן לי את הכוח."
"אתה צריך להבין..."
"לא." עצרתי אותה. "אני כבר מבין. זו לא היית את...זו תמיד הייתה היא. היא האישה שאני אוהב."
"אז למה היא לא איתך?"
האמת... לא ידעתי מה לענות.
"היא לא איתך כי היא לא יודעת מי אתה והיא לא מעריכה! אני כן! ואולי לקחו לי שנים להבין את זה, אבל אני כאן, ואני מבינה ואני מודה שעשיתי טעות!"
הסתכלתי עליה בלי לזוז או אפילו לנשום.
"בבקשה תבין אותי," היא המשיכה. "היא לא תאהב אותך כמו שאני אוהבת. היא לא תקריב כמו שאני מוכנה להקריב. היא לא תהיה האישה שתעשה הכל בשבילך... אבל הכל!"
היא נראתה משכנעת... חשבתי לעצמי... אבל...
"את יודעת משהו... את צודקת. אבל יש משהו אחד שלך אין ולה יש..."
"מה?"
"הלב שלי."
