"אתה הולך להשאר בחוץ כל הלילה?" שירי (בדוי) שאלה בזמן ובהיתי במסך הנייד שלי, מבחין בתמונה שהבת שלה העלתה לרשת חברתית...
הסתובבתי.
"לא... אני בדיוק עומד לחזור, למה?"
שירי לקחה שני צעדים קדימה והצליחה להבחין בתמונה שהבת שלה העלתה.
"אתה הבאת לה את המתנה בסוף?" היא שאלה כשהיא הבינה את אשר בתמונה.
"לא..." עניתי. "לינור (בדוי) כנראה קנתה לה."
לפעמים אני חושב ששירי היא הבן אדם היחיד שיכול לדעת מה עובר לי בראש רק מלהסתכל עלי. היא שלחה את יד ימין וליטפה אותי. עצרתי אותה. אני לא ילד קטן ואני לא צריך רחמים.
"אתה יודע שאני אוהבת אותך, נכון?" היא שאלה את הברור. "אבל אני גם אוהבת אותה, ואני חושבת שלמרות הנסיעה לאילת, היא עדיין אוהבת אותך. זוכר את ורד (בדוי) (האקסית)? כשהיא חזרה מאילת עם האקס שלה היא התקשרה אליך אחרי חודש, מה שהוביל לקשר של חמש שנים."
התחלתי לצחוק.
"אז לפי מה שאת אומרת... זה טוב שבחורה שאוהבת גבר אחד תלך עם גבר אחר בשביל להבין שהיא אוהבת את הגבר שהיא אהבה כבר שנים?"
"לא." שירי נהייתה רצינית. "אני אומרת את מה שאמרתי לך לפני יומיים. אני לא יכולה לאהוב גם אותך וגם אותה ולקחת צדדים מאמי."
תמיד שנאתי את המילה "מאמי".
שירי המשיכה, "אמרתי לך, לינור היא אחות מבחינתי."
"אני יודע... היא ידעה הכל עלי בגללך."
"מאמי, אל תנסה עכשיו להוציא אותי לא בסדר. אני ניתקתי איתה קשר בגלל שאתה ביקשת! היא חשובה לי בדיוק כמו שאתה חשוב לי! ועדיין עשיתי את מה שביקשת! אבל זה לא אומר שאני חושבת שהיא כמו הכלבה שהיית איתה! לינור אדם מיוחד, רגיש, פגיע, חזק וטוב."
הסתכלתי לתוך עינייה של שירי. היא צדקה.לינור באמת הייתה מיוחדת, ואני באמת הייתי זה שביקש משירי לנתק קשר. אני זוכר ששירי התעקשה שהן כבר חברות ללא קשר אלי והתגובה שלי הייתה עיקשת. למה? לא רציתי ששירי תגלה ללינור דברים אינטימים עלי... למרות שאני יודע וחושד שהיא כבר סיפרה לה כמעט חצי מכל החיים שלי.
"בוא נחזור פנימה." שירי אמרה ותפסה לי את היד.
"שירי..."
שירי הסתכלה עלי, חשבה ואמרה, "אני יודעת מאמי, אתה עובר את מה שעברת אז. אני יודעת. אבל אתה עברת את זה בעבר ואתה תעבור את זה גם עכשיו. זה שונה הפעם מאמי, אתה חזק, אתה אישיות. תראה מה נהיה מהאקסית, החיים שלה על הפנים. אתה יכול לדמיין איך החיים שלה היו נראים אם הייתם נשארים יחד?"
שירי התקרבה אלי ונעמדה ממש מולי.
"לפני שפגשת את לינור, האמנת שאין ולא תהיה אישה אחרת מהאקסית. ואז..."
"ואז לינור הגיעה לעבודה." השלמתי.
"מאמי, אני זוכרת את השיחה שעשית לי ביום שראית אותה פעם ראשונה. זה היה ביום חמישי או שישי."
"שישי."
"ואתה התחלת את השיחה בזה שהגיעה מישהי חדשה לעבודה. אמרת שהיא הייתה לבושה ממש מוזר ושהיא גרושה, ואין לך מושג למה אבל הרגשת כאילו אתם מחוברים. זוכר?"
האמת, בקושי זכרתי את השיחה. זכרתי שהתקשרתי לשירי ושסיפרתי על לינור... שהיא ממש לא הסגנון שלי אבל היא גרמה לי לרצות לשבת איתה יום שלם...
"מאמי," שירי הסתכלה יש לתוך עיניי. "דברים קורים. לינור חשובה לי מאמי, בדיוק כמו שאתה חשוב לי, ואני עדיין אומרת לך תמשיך. ומאמי, אני חושבת שאתם צריכים להיות ביחד. הייתי נותנת הכל בשביל לראות אתכם כזוג נשוי. והייתי נותנת הכל בשביל לראות את הילד שלכם."
תוך שתי דקות כבר חזרנו למסיבה.
חיפשתי את המתולתלת שרוני הצביע עליה מקודם. תוך דקה מצאתי אותה.
בת 30+, שיער שחור, שימלה שחורה צמודה שהבליטה את כל הדברים הנכונים. חזה סיליקון ניחשתי. היא ישבה על ספה זוגית עם רונית (בדוי) חברה טובה שאיבדה את בעלה לפני כמה שנים.
ניגשתי אליהן, התנצלתי על ההפרעה והצגתי את עצמי בפני המתולתלת.
"נעים מאוד, ליטל (בדוי)." היא צחקה מהדרך בה ניגשתי.
רונית כמה מהספה והתעקשה שחייבת לשתות משהו אז שאשב במקומה.
ליטל חייכה, הבינה מהר מה קורה.
"אז אתה היהלום של כולם כאן?" היא התחילהאת השיחה.
"סליחה?"
"כולם שרופים עליך כאילו אתה האח הגדול שלהם."
צחקתי.
"לא... כולנו ככה... חברים טובים."
"הלוואי עלי חברים כאלה." היא גלגלה עיניים.
"עם מי את? היום? כאילו כאן...?" מה אני עושה?
"באתי עם יגאל (בדוי), בעלה של שירי. אנחנו ידידים טובים והוא הציע ערב כזה שאשתחרר מהעבודה, מהילד."
"ילד?" הופתעתי. היא לא נראתה אמא.
"כן... יש לי בן בן 8."
"לא נראית אמא." איזה משפט מטומטם.
"תודה, נראה לי." היא ענתה כשהיא צוחקת מהטמטום של המשפט הקודם.
"מה איתך? סיפרו לי שאתה נשוי אבל לטעמי נוחות. מה הסיפור?"
הסתובבתי לכיוון רונית.
"משהו כזה." ניסיתי לסיים את החקירה.
"אתה לא חייב לגלות לי הכל." היא חייכה חיוך ענק. "אני מילא אגלה הכל עליך..."
"מה את אומרת...?" צחקתי.
"בואי איתי."
היא קמה מהספה והתחילה ללכת לכיוון המרפסת. קמתי אחריה.
במרפסת עמדו רק שני זוגות, והרעש של המסיבה היה עמום לחלוטין.
היא ניגשה לפינת המרפסת.
"בוא." היא הורתה לי כשהיא שולחת את ידה, מצפה לידי.
הרמתי את היד והנחתי על היד שלה.
"תעצום עיניים."
הסתכלתי מסביב. מה זו הבדיחה הזו?
עצמתי את עיניי.
"תנשום עמוק..." היא הורתה.
כף היד שלה צמודה לשלי.
"אתה שני אנשים שונים... הראשון הוא אחד כזה שחי מעל כולם, מסודר, יציב, יש לו הכל והוא רגיל לטוב ביותר. זה בן אדם של הגיון שמתעלם מהפיתויים. השני הוא אחד כזה שפועל על רגש אחד כזה שמאמין שחיים פעת אחת וחייבים לנצל כל רגע ושניה."
ביג דיל, אמרתי לעצמי... כולם כך.
"אנשים סומכים עליך... הרבה אנשים. לא רק החברים הקרובים. כולם יודעים מי אתה ובגלל זה הם מפקידים את האמון הזה בך."
אני חייב למצוא לעצמי חיים, אני אומר לעצמי.
"שירי... אני רואה את שירי."
פתחתי את העיניים. העיניים שלה היו עצומות, איזה רואה...
"אתה ממש האבא החורג של שירי. אני רואה את החתונה של שירי ויגאל... אתה היית שם. כמו אבא שלה."
שטויות, אני אומר לעצמי. יגאל בטח סיפר לה שאני עזרתי בכמה חלקים מהחתונה.
"אני רואה שפגעו בך. חזק. אבל אתה מצאת אהבה בכל זאת. מישהי אחרת... אתה חושב שהיא בגדה בך... אתה חושב שהיא עם מישהו אחר."
הסתובבתי לחפש את שירי או יגאל. אם עושים לי עכשיו תרגיל... חבל להם על הזמן.
"היא חושבת עליך, אותה אחת שאתה אוהב. אבל היא נפגעה ממך."
נו באמת...
"אתה רוצה להמשיך הלאה, להכיר מישהי, להתחתן, להביא ילדים... אבל אתה מרגיש מחויב לאותה אחת."
טוב... זה כבר מתחיל להיות מוזר.
"אתה חושב שאני סקסית." היא פתחה את עינייה וחייכה עוד פעם חיוך ענק.
"אני באמת סקסית." היא צחקקה.
האמת, גם אני צחקתי.
"יש לך רכב?" היא שאלה משום מקום.
"אה, את זה לא ראית?"
צחקנו.
הלילה הסתיים בשעה 3 לפנות בוקר. טיילנו בטיילת תל אביב, דיברנו, צחקנו, אבל שנינו הבנו שאני לא מסוגל עדיין להמשיך.