ערב חברים וחברות... כאלה שניסיתי לנתק ולהרחיק מהחיים שלי.
כולם מתלהבים מכך שאחד משלהם נהיה "מפורסם", מופיע בעיתונים, עומד להיות פוליטיקאי, אבל אף אחד מהם לא יודע עד כמה אותו אחד גוסס...
הם מרימים לי כוסית, ושרים, שיכורים, רוקדים, צוחקים... לא יודע איך אבל הערב הזה הפך להיות עלי. מזכיר לי את יום ההולדת האחרון שלי... כולם מנסים לחגוג לי ואני חושב עליה, על לינור (בדוי).
קמתי מהספה ואז רוני (בדוי) עוצר אותי.
"אח שלי, ראית את המתולתלת? שאלה עליך."
"לא מעוניין." עונה לו ומנסה להמשיך לכיוון היציאה אבל הוא תופס לי את הזרוע ומושך אותי לפינה. שירי (בדוי) מסתכלת מהצד.
"אחי, אתה לא יכול להמשיך להיות נאמן למישהי שנמצאת עם מישהו אחר! אתה מבין מה אתה עושה? אתה שומר את עצמך למישהי שעושה חיים בינתיים!"
הרמתי את העיניים אליו. אני ורוני באותו גובה, ובפעם האחרונה שאני והוא הלכנו מכות (באימון) גרמתי לו לצרוח.
"אם תרמוז עוד פעם אחת שהיא זולה..."
הוא הבין את המסר והסיט את מבטו הצידה.
"אחי, לינור משפחה. אתה עשית אותה משפחה ואין כאן מישהו אחד בחדר שלא יקריב הכל בשבילה, אבל היא לא יודעת שאתה ככה. היא בטוחה שאתה נשוי ואתה מזיין על ימין ושמאל."
אירוניה... הבן אדם צודק. היא באמת לא יודעת... והיא גם בחיים לא תדע.
"אתה רוצה להמשיך לסבול? אחי יש ים בחורות שם! ותראה!" הוא הצביע על המתולתלת הברונטית. "כוסית אש! והיא שאלה אם אתה פנוי!"
הסתובבתי אליו חזרה.
"רוני... אם אני אעשה משהו... אני אבגוד בה."
"אח שלי, אתם לא ביחד!"
"לא צריכים להיות ביחד בשביל שזו תהיה בגידה. אני עדיין שייך לה."
רוני הסתכל עלי כאילו נדפקתי לחלוטין, אבל אני יודע מה יקרה לי ביום שאעשה את הצעד הזה... זה יהיה היום שאאבד את מי שאני...
אני מניח שאני צריך לחזור למסיבה...