יושב בחדר העבודה שלי, התמונה שלה ושל הבת שלה על המסך מולי... החיוך שלה גורם לי לרצות להתקשר, לשמוע אותה אומרת את השם שלי...
הורדתי את המסך, סוגר את המחשב וקם לכיוון הספה.
מולי ספרייה מלאה בספרים, ומתחת... שני ארונות בהן החיים האמיתיים שלי מוחבאים כבר שנים.
קמתי מהספה, התכופפתי ופתחתי את דלתות הפנטזיה למציאות שהתחבאה שם...
שקית עם קופסא סגורה... אוזניות האייפון שקניתי לבת שלה לבת מצווה... במשך חצי שנה חיפשתי את המתנה המושלמת בשבילה, ואז... מצאתי.
למה לא הבאתי לה אותן? היא לא הזמינה אותי לחגיגה של הבת שלה. פחדתי שאני לא רצוי, לא אבא שלה למרות שהילדה הזו דומה לי יותר ממה שהיא דומה לאבא האמיתי שלה.
חשבתי להשאיר את המתנה מחוץ לדלת הדירה, אבל פחדתי שהיא תחשוב שאני איזה משוגע שמשאיר מתנות ליד הדלת.
קופסא שניה, שרשרת שקניתי לבת שלה ליום ההולדת לפניו... שיגעתי את בעל חנות התכשיטים שאני רוצה שרשרת עם יהלום יחיד ושאותו יהלום יהיה מושלם.
קופסא שלישית...
הדמעות החלו להצטבר בתוך העיניים...
טבעת אירוסין
תחושת החנק חזרה תוך שניה.
דחפתי את הכל חזרה לארון ניגשתי לספה והתקשרתי לשירי (בדוי).
״איך זה קרה...?״ שאלתי אותה כשאני מנסה לנשום.
שקט.
״איך יכול להיות שגם היא...?״ התעקשתי. ״ועוד פעם... באילת!״
שקט.
״תעני כבר!״
שמעתי אותה צועדת לכיוון מרפסת הדירה ואז
״כי אתה שייך לעולם אחר. אותך חינכו והכינו מגיל 10 להיות מישהו, והיא סתם עוד אחת.״
״אל...!״ עצרתי אותה. ״אל תהיי זו שמנסה לגרום לי לשכוח.״
היא לקחה נשימה עמוקה ואז התחילה לבכות.
״כי היא רוצה חום ואהבה, רגש, מגע, לא להיות לבד.״
״אז את מצדיקה אותה...?״
״מאמי, אני אוהבת אותך אבל גם אותה. אתה גרמת לי לאהוב אותה. היא צריכה את הדברים שגם אתה צריך אבל ההבדל הוא שאתה מספיק חזק בשביל להמתין. היא לא.״
״מגיע לה מישהו יותר טוב מהדבר הזה שאיתה.״
״מאמי, מגיע לה אותך. אני לא ראיתי גבר שמדבר על אישה כמו שאתה מדבר עליה. אני לא ראיתי גבר שאכפת לו ממישהי כמו שאכפת לך. אם הייתם ביחד אז היא הייתה האישה המאושרת ביותר בעולם ואני לא מדברת על הקטע החומרי. וגם אתה, היית הגבר הכי מסופק רגשית כי האישה הזו אוהבת אותך.״
״בגלל זה הלכה איתו.״
״מאמי, בלי קשר אליך, הוא מסוג הגברים שממלאים מקום, לא מסוג הגברים שאישה רוצה בחיים שלה.״
״שלחתי לה חג שמח.״
״מתי?״
״לפני חודשיים, באחד החגים...״
״ו...?״
״לא ענתה.״
השקט חזר לשיחה.
״מאמי, שניכם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אבל האהבה שלכם חזקה מדי. אתה מפחד להתאהב בה אבל שנינו יודעים שהיית מאוהב בה כבר שנים, והיא מפחדת להפגע מלהכנס לקשר שאולי אין לו עתיד.״
עצמתי את העיניים ונשענתי לאחור.
״שירי... זוכרת מה סיפרתי לך כשהיינו בכנרת?״
״אתה רציני? לשמוע אותך אומר שאתה רוצה להתחתן איתה? שאתה רוצה איתה ילד? אתה חושב שהייתי יכולה לשכוח דבר כזה?!״
״אם היא הייתה מתרחקת ממנו... כבר היינו נשואים עם ילד. הוא מבזבז לה את הזמן...״
״היא תבין את זה מאמי, היא מספיק חכמה. תסמוך עלי.״
לקחתי נשימה עמוקה ובירכתי אותה ללילה טוב...
היום בבוקר נפגשתי עם נופר (בדוי). בת 30, מדריכת יוגה, נראית טוב, מצחיקה. ישבנו לארוחת בוקר במסעדה כיפית על חוף הים... ואז...
״אני מצטער...״
״על מה?״ היא שאלה מסוקרנת.
״על זה שאני לא הכי איתך... אני יודע ששמת לב.״
״כן...״ היא הסיטה מבטה לרצפה. ״משהו בי או משהו לא קשור?״
״לא מוכן עדיין...״
״אהבה קודמת?״
הסתכלתי ישר לתוך עינייה.
״לא.״ עניתי. ״האהבה היחידה.״
נופר יצאה ממש מגניבה. היא אמרה שאם אשנה את דעתי אז אתקשר ושאותה אהבה יחידה, זכתה בלוטו.
קבענו להפגש ביום שישי בבוקר כידידים.
חזרתי לביתי לפני חצי שעה, פתחתי את המחשב... ואני מסתכל על התמונה שלה...