מבוסס על סיפור אמיתי

אני מתחיל בתשובה למישהי... יש הבדל בין מי שאני לבין מה שכתבתי בעבר... אני עכשיו כותב כאן בשביל לשחרר קצת מחשבות ומכיוון ואני בטוח שהדברים הללו לא יגיעו לאנשים שאני מכיר...

את מה שאני עכשיו עומד לפרסם כאן שמרתי במשך שנים על קובץ שהעברתי לחברה טובה, אחות, וביקשתי לשלוח אותו ללינור (בדוי) במידה וחלילה יקרה לי משהו... מעיין ״מילים אחרונות״...

אמרתי שאולי אחת הדרכים לשכוח אותה, היא לשחרר ולפרסם כאן את כל מה ששמרתי בסוד. 

בתחילת המכתב רשמתי שלפני שהיא מתחילה לקרוא את זה, שתתחבר ליוטיוב, תרשום 

Lost: The Final Season Soundtrack - moving on (Bonus Track) h

ולתת לזה להתנגן ברקע בזמן שהיא קוראת את מה שכתבתי

אני מדמיין את היום הזה, את הרגע הזה... את, שירי (בדוי), מור (בדוי) ועוד כמה חברים עומדים מול חלקת האדמה הזו... רק שירי בוכה... כי ״החבורה״ שלנו לא מורכבת מאנשים שבוכים...

את מרכינה את הראש ומיישרת מבט לאדמה שלפנייך... 

הלוואי והייתי יכול לעמוד שם לידך... לחבק אותך, להרגיע אותך, לומר לך שהכל בסדר. אני רוצה שתדמייני שאני עומד לידך שם, מתחת לשמש, מסובב אותך אלי ומחייך בעדינות, מנגב את הדמעות מעינייך...

״הכל בסדר...״ אני לוחש לך ומלטף את שיערך בעדינות.

מה לא הייתי נותן בשביל לחיות את כל מה שהיה לי איתך... כל יום, כל שעה, כל רגע...

להתעורר לידך כל בוקר ולגלות שאת שלי ואני שלך... לשבת איתך ועם - - - (הבת שלה) לארוחות ערב, לצחוק כולנו יחד כמו משפחה, לצאת לטיולים...

אני לא יודע מה קרה שאנחנו כאן ביום הזה אבל אני רוצה שתדעי שאין ולא היה רגע שלא אהבתי אותך, מהיום שראיתי אותך בפעם הראשונה ועד הרגע שהוביל ליום הזה...

אני לא יודע מה קרה, אבל אני יכול להבטיח לך, המחשבה האחרונה שחלפה במוחי... הייתה את...

בעולם מושלם אני ואת היינו עכשיו ביחד.

אני רוצה שתהיי מאושרת... שתתעוררי כל בוקר ותחייכי... שכל פעם שאת יושבת על הספה בדירה הקטנה שלך, במטבח מכינה ארוחות ערב או צועקת על - - - (הבת שלה) שתיכנס למקלחת, תחשבי על החיוך שלי... מאושר ורגוע מזה שאת מאושרת... 

אוהב אותך