מבוסס על סיפור אמיתי

האינטרקום מצלצל...

אני מרים את העיניים לכיוון השעון. השעה 07:32...

נכון, אני תמיד מתעורר בשעה 6:00, אבל ביום שבת בשעה שבע וחצי? מי העז להגיע אלי?

הנחתי את כוס הקפה על השולחן וניגשתי למסך הקטן שליד הדלת.

״כן?״

השומר בכניסה הודיע ששירי (בדוי) מבקשת לעלות.

כמובן... רק היא.

״זה בסדר.״ אמרתי ״תודה.״

אין לאישה הזו חיים? יש לה שני ילדים קיביניאמט...

מזגתי עוד כוס קפה והתיישבתי חזרה במטבח.

״בוקר!״ שירי נכנסה בסערה עם חיוך ענק ומעצבן.

״ששששששש...״ ניסיתי להרגיע את שמחת החיים שלה.

״מה שששש? יש לך פה ילדים ישנים? תבוא אלי הביתה אני אראה לך מה זה שששש.״

״מה את עושה פה כל כך מוקדם בשבת?״

״הייתי בריצת בוקר ורציתי לראות אותך. לבדוק שאתה בבית ולא ישן במכונית מול הבניין של לינור (בדוי).״

״מצחיק.״ עניתי והזזתי את ספל הקפה השני לכיוונה.

שירי הרימה את הקפה ושפכה אותו לכיור. היא ניגשה למקרר, הוציאה קרטון מיץ תפוזים ומזגה לעצמה כוס.

״אז עוד לילה של מחשבות?״ היא שאלה.

״לא.״

היא צחקה.

״עוד בוקר של שקרים... יפה.״

היא הסתובבה לכיוון הסלון, יודעת טוב מאוד שאני אלך אחריה.

היא יודעת משהו.

״אז אין מחשבות על לינור?״

״שירי... בפעם המאה, היא איתו. הוא והבת שלה שלה אפילו בקשר טוב! תראי...״

הרמתי את הנייד מהספה ופתחתי את הרשת החברתית שהבת שלה נמצאת בה.

״רואה? הוא והבת שלה ׳חברים׳.״

האמת, פעם ראשונה נראה לי שהצלחתי להפתיע את שירי. היא הסתכלה על המסך של הנייד ולא הנידה עפעף. היא לא ידעה.

לקח לה כמה שניות אבל היא מיד הסתובבה אלי ושאלה, ״אתה יוצא היום עם רונה (בדוי) (המתולתלת)?״

״לא נראה לי... אני לא אצליח היום.״

לפתע ראיתי משהו שלא ציפיתי לו. שירי החלה לדמוע.

״מה קרה?״

״כלום...״ היא הסטתה מבטה והסתובבה.

״שירי..״

היא הסתובבה חזרה, הדמעות זולגות והבכי התפרץ.

״אני אוהבת אותך ואתה יודע את זה, אבל אני גם יודעת מה לינור עברה בחיים שלה, ואני יודעת איפה היא היום ולא מגיע לה להיות ככה.״

לא הבנתי מאיפה זה הגיע. 

״בבקשה תנסה להבין, מגיע לה קצת טוב בחיים שלה, קצת קסם, קצת מהאגדות שכל אישה חולמת עליהן.״

״שירי אנ...״

״לא! אתה לא וזאת בדיוק הבעיה!״ היא צעקה בבכי. ״אמרתי לך שאני רוצה שתעשה את מה שאתה לא רגיל לעשות. התחננתי שתפסיק לפחד ממנה.״

״שירי, התברר שהיא בדיוק כמו האקסית! על מה את מדברת?!״

״היא עם המכוער הזה כי היא פוחדת!״

שירי התיישבה על הספה, כאילו מתמוטטת מרוב בכי. נשארתי לעמוד, לא בדיוק מבין מה אני אמור לומר.

״אתה גבר מדהים, ותמיד אמרתי לך את זה. אתה חכם, מצחיק, נראה טוב... ואתה תהיה בעל ואבא מדהים!״

תהרגו אותי לא הבנתי מה היא רצתה.

״אתה זוכר שהיינו עם הבת של רונית (בדוי)?״

לפני ארבעה חודשים ידידה שלנו ביקשה שנשמור לה על הבת למשך ארבעה ימים. בעלה של שירי שמר על הילדים שלהם ושירי ישנה אצלי עם הבת של רונית. שירי לא הפסיקה לדבר על זה שהיא ראתה איך אני הייתי מתפקד בתור בעל ואבא.

״זוכר איך היא התאהבה בך?״

״שירי, ילדה בת פאקינג 13, ברור שהיא תתאהב במישהו שיש לו מסך קולנוע בסלון.״

״לא! עוד פעם אתה עושה את זה! זה לא קשור לדירה הגדולה שלך וזה לא קשור למה יש לך! היא התאהבה בך כי אתה דאגת לה.״

״כן... כדי שאמא שלה לא תתבע אותי אחר כך.״

שירי נהייתה אדומה.

״לא! כי אתה תהיה אבא מדהים! כי אתה אמרת לה שתזמין חברות ואתה הכנת להן ארוחת ערב! כי אתה לקחת אותה לקניות אחרי שהיא חזרה עצובה! כי אתה ידעת מתי להיות רגיש ומתי להיות קשוח! טיפש!״

ידעתי שהמילה האחרונה, ה״טיפש״ נבעה מכעס לא נורמלי... זו הייתה הדרך שבה שירי הביעה תסכול שעומד להתפוצץ.

״תשקר לי עכשיו שאני שוברת לך את העצמות! אתה אוהב את לינור?״

הסתכלתי ישירות לתוך עיניה של שירי.

״כן.״

״אתה אוהב את הבת שלה כאילו היא שלך?״

״כן.״

״נכון שאתה לפעמים מרגיש שלינור אשתך והבת שלה הבת שלך?״

תחושת החנק חזרה. עד שאני מצליח לקחת שני צעדים נוספים...

״כל יום...״ עניתי.

״היית רוצה להביא עם לינור ילד?״

הסטתי מבט מהר, ששירי לא תראה במידה ודמעות יופיעו.

הסתובבתי ואז...

״היא איתו! את לא מבינה?!״ צרחתי.

הסתובבתי חזרה והרמתי את הנייד.

״היא מחקה אותי מהווטסאפ כדי שהוא לא יראה שהיא שומרת את השם שלי!״

שירי התחילה לבכות.

״אני צריך להכנס 40 פעם ביום לווטסאפ בשביל להיות בטוח שהיא בסדר, כי אני לא יודע מתי פעם אחרונה היא הייתה מחוברת! אני צריך להכנס לרשת החברתית איפה שהבת שלה נמצאת בשביל להיות בטוח שהבת שלה בסדר!״

״אז תגיד לה משהו! תשלח לה הודעה!״

״שלחתי!!!״ צרחתי יותר חזק. ״ היא לא הגיבה!!!״

״קיבלת סימן!״ שירי התעקשה.

״זה צירוף מקרים!״

״אין צירופי מקרים!״

הסתובבתי והלכתי לכיוון חדר העבודה שלי, פתחתי את הארון והוצאתי את הקופסא בה טבעת האירוסין שקניתי ללינור. חזרתי לסלון.

״רואה את זה שירי?!״ הוצאתי את הטבעת. ״חיפשתי בכל העולם את הטבעת המושלמת! שיגעתי אותך! את כולן! כל בחורה שהכרתי נשאלה איזו טבעת היא הייתה רוצה!״

הנחתי את הטבעת על השולחן.

״לא קניתי את היהלום הכי גדול ולא קניתי את הטבעת הכי מפוארת, קניתי את הטבעת שחשבתי שהיא תאהב! אז לכי להזדיין! היא איתו! להראות לך עוד פעם שהוא והבת שלה חברים?״

שנינו נרגענו.

״טוב לה שירי. אם לא היה טוב לה אז היא הייתה שולחת הודעה או מתקשרת או שולחת מייל...״

״ לא טוב לה.״

״איך את יודעת?״

״כי היא אוהבת אותך.״

לקחתי אויר.

״את יודעת ש—— כתבה לה הודעה או התקשרה אליה?״

״לא...״ שירי הרימה מבט. ״מתי?״

״לא בטוח. כתבה לה שאם אכפת לה ממני אז שהיא תיצור איתי קשר ותגיד לי להתראות או משהו כזה...״

״ו...?״

הסתכלתי ישר על שירי.

״לינור אפילו לא טרחה להגיב. אז אוהבת אותי...? לא בטוח.״

שירי קמה וזזה לכיוון הדלת.

״שניכם טיפשים.״

היא פתחה את הדלת והסתובבה אלי.

״אתה יודע מה הייתה הטעות הכי גדולה שלי?״ היא שאלה. ״כשהקשבתי לך ובאמת התרחקתי ממנה. אכפת לי ממנה הרבה יותר ממה שאכפת לי ממך. ואם היא אי פעם תכתוב לי או תפנה אלי או שאני אראה אותה ברחוב, אני אגיד לה את כל מה שלא סיפרת לה. היא תדע על הטבעת, היא תדע על זה שאתה ישנת מחוץ לבית שלה בימים שירו טילים... היא תדע הכל.״

הסתכלתי עליה בלי לומר מילה. זו לא הפעם הראשונה שהיא אמרה את הדברים הללו.

״שתהיה לך שבת נפלאה.״

היא יצאה וסגרה את הדלת.

 

נכנסתי לווטסאפ... היא לא מחוברת