הגרון

לכבוד יום האישה הבינלאומי

תתלבשי כמו זונה

תרדי על הברכיים

ותמצצי לי עד שאגמור.

תחפרי עם הלשון שלך בתחת שלי.

תבלעי לי את הזרע או השתן או הרוק. או גם וגם וגם.

כמו בכל יום אחר.

בינלאומי או מקומי.

חג שמח.

תני לכמה טיפות שתן לדלוף לך לתחתונים בכל פעם.

לא הרבה. 

רק כמה טיפות.

כדי שתרגישי את הרטיבות הזאת בין הרגליים שלך כמה שעות.

תחילה חמימה. אח״כ קרירה.

אני רוצה שתחשבי שכולם מריחים אותך בחדר הדיונים.

ליד השולחן. מדברת. מציגה.

מסריחה משתן.

אני רוצה שזה יטריד אותך כל היום.

ושבין הפגישות, במקום קפה, תרוצי לשירותים שוב.

ותעשי ביד.

אני הייתי אז כמעט בן 40.

היא היתה בת קצת יותר מעשרים.

תמיד בשמלה דקה. תמיד עם ריח קל של זיעה ונסיעות. בלי איפור ועם שיער סתור. עיניים גדולות. עור כהה. חזה מתוח. 

הייתי אוסף אותה מהרכבת ומזיין לה את הגרון באוטו, באיזו פינה חשוכה, ואז מחזיר אותה לרכבת. מכוסה זיעה ורוק וזרע יבש.

היא היתה בוכה כשזה היה נגמר. לא מעצב. לא קשור אלי. בכי פנימי שהיה צריך זין בגרון ותחושה של השפלה בשביל לצאת.

היו לה עוד כמה כמוני.

אחד היה מזיין אותה בחניון של עזריאלי.

לאחר היתה דירת זיונים שחלק עם חבר.

כולנו נשואים.

היא היתה מוצאת אותנו כאן. שולחת לנו עירום והצעות.

מבקשת שנפצע שוב את הפגיעה הנפשית שלה, כדי שיהיה לה שיחרור.

ולא היה לנו אכפת.

לפחות לא לי.

לא אז.

הייתי גומר לה על הפנים או החזה ושולח אותה החוצה בלי להתנקות.

והייתי מרגיש רע, אבל בגללי, לא בגללה. הייתי צריך מישהי לזיין לה את הגרון בלי רגש, בשביל להרגיש משהו לגבי עצמי.

כל אחד והנפש הדפוקה שלו.

כל אחד וההשמדה העצמית שלו.

משתמשים אחד בשני בשביל למות מבפנים עוד קצת.

ועכשיו היא שלחה לי הודעה. ובא לי למות עוד קצת מבפנים עם הזין בגרון שלה. 

בא לי עוד קצת השמדה עצמית. דפוק.

עכשיו היא נרגעה. הבכי הפסיק. הרעד פחת.

היא עדיין על הספה. עירומה. מטונפת.

מכוסה ברוק וזרע ושתן וקיא. הרוב של עצמה. חלק שלי.

היא נראית כאילו נמלטה מאיזו זירת פיגוע. אני מכסה אותה בכירבולית שעל הספה.

מביא לה כוס מים.

״זה לא מה שדמיינת לעצמך כשקראת את חמישים גוונים״, אני אומר. לא שואל. אומר.

היא מהנהנת.

״זה יכאב כמה ימים. וזה יעבור. תחשבי בעצמך אם את רוצה עוד ממני. אני לא אתן לך משהו אחר״

היא מסתכלת עלי.

״אמרתי לך, אני זה לא השיט הרומנטי הזה״

״אני צריכה לחשוב״ היא אומרת, ואני יודע שלא ניפגש שוב. זה יותר מדי בשבילה.

אז אני סוגר את הענין סופית. ״אם ניפגש שוב - זה יהיה יותר קיצוני״, אני זורע בה קצת פחד.

היא מהנהנת. אני הולך.

היי, שמח להכיר.

אני מקווה שאת אוהבת שמזיינים אותך כמו חפץ

איך עובר היום שלך?

אני מקווה שכשכואב לך את מרטיבה וכשאת מפחדת את מרטיבה

במה את עובדת?

ושאני יכול לתפוס אותך בשיער ולזיין לך את הגרון ושירדו לך דמעות ותבקשי שאשתין עלייך, כשאת על הברכיים לידי במקלחת

רגע, איפה את גרה בעצם?

ושהתחת שלך יפה כשהוא מכוסה בסימנים כחולים

דרינקים?

בא לי ערסית

אין מספיק ערסיות בבדסמ.

אולי אין בכלל.

מישהי עם איפור מוגזם ובגדים קטנים מדי, שעושה יותר מדי רעש עד שסותמים לה את הפה.

מישהי עם ריח חזק מדי של בושם מתוק מדי.

מישהי להזדיין איתה באיזה חדר זול לפי שעה

ושזה ירגיש לה יוקרתי.

אין מספיק ערסיות בבדסמ.

תכנסי למקלחת

אני רוצה להשתין עלייך

עצרי

אל תתפשטי

ככה

עם כל הבגדים

עם המעיל

עם הנעליים

אני רוצה שתהיי ספוגה בי כל היום

ככה

למי צריך להרביץ כדי לקבל מציצה בעיר הזאת?

היי, אני אשמח להכיר

או שלא.

אשמח להתיחס אלייך כאל חפץ.

לא להכיר.

אני לא רוצה לשמוע את המחשבות הסודיות שלך או לקנות לך שוקולדים.

אני רוצה לראות את המקומות הכי עמוקים בנפש שלך.

כשאני חודר לך לתחת.

אני לא רוצה לשמוע מה קורה איתך בעבודה.

אני רוצה לדעת לזהות את הגרון שלך לפי התחושה שלו על הזין שלי, בעיניים עצומות.

אני לא רוצה להכיר.

אני רוצה לפרק ולפרוק.

צרי קשר.

אני חוזר אלייך כמו אל הרגל רע

כמו סיגריה אחרי שנים של הפסקה

נהנה מהשאיפה העמוקה

אבל שונא את עצמי.

אני דוחף את הזין שלי לגרון שלך, שאני מכיר כל כך טוב

ושונא את עצמי

אני יורק לך על הפנים בכעס

אני נותן לך סטירות

במקום לי.

אני מושך לך את הראש קצת הצידה, כדי שהשיניים יכאיבו גם לי.

כי מגיע לי עונש על זה שחזרתי אלייך, 

רק בשביל הפורקן.

אני חלש

ולכן אני דופק לך את הגרון הכי חזק שאני יכול.

כי אם כבר הרס עצמי, אז עד הסוף.

אני גומר והולך ונשבע לעצמי שזו שוב הפעם האחרונה.

הפעם האחרונה בהחלט.